אלשיך על תהלים ב ו
<< | אלשיך על תהלים • פרק ב' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י
עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קׇדְשִֽׁי׃
ושמא תאמר, ולמה יאריך להם ולא יכלה אותם המלך דוד מעתה? לז"א שאומרת רוח הקדש כאלו הוא יתב' המדבר: "ואני נסכתי מלכי כו'". והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק (בראשית טו יא): "וירד העיט על הפגרים כו'". שבקש דוד, הנמשל לעיט, לכלות את כל האומות ולא הניחו אברהם, וזהו: "וישב אותם אברם". והוא, כי אברם שמכרנו למלכיות באמור עליו הוא ית', יבחר לבניו גיהנם, או מלכיות, היה סבה שמנע הוא ית' מדוד, כליון האומות. וכן ארז"ל כי אברם, קראו לירושלים הר. ויצחק, קראו שדה, ככתוב אצלנו כי ידעו החרבן ואברם קרא לבית הראשון שהוא בזכותו הר כי הר שמם יהיה בחרבן, ויצחק קראו שדה על כי הבית השני שבזכותו שדה יחרש. עוד נזכיר מאמרם ז"ל במדבר רבה ככתוב אצלנו פרשת נח כי כמו שוה' הוא ובית דינו כך באומרו ואני הוא ובית דינו כי אני הוא הב"ד והוא ית' הוי"ו. ונבוא אל הענין בשום לב אל אומרו "נסכתי" והיה ראוי יאמר: המלכתי מלכי, והוא שאומר הוא ית' אל תתמהו אם לא המלכתי מעתה את דוד על כל העולם ויכלה את הכל. כי הנה ואני שהוא עם בית דינו נמנינו לעשות נסיך את מלכי. כי עם היותו מלך שלי שמתייחס מינויו אלי, היה ראוי יהיה מולך בכיפה מלכות שלמה. ולא עשיתיו כי אם נסיך שמתייחס אל שר. וכל זה עשיתי "על ציון" שעתיד להיות "הר קדשי" ולא בית כי עתיד ליחרב, כמו שכתבנו שעל כן אברהם קראו הר כלומר שע"י החרבן עתידים מלכיות למשול על ישראל, ואיך ימלוך דוד בכיפה ויכלה את כל האומות אם מאִתי הוא שימשלו האומות על ישראל: