איסור והיתר לרבנו ירוחם/סא
דין אם ריחא מילתא היא גבי בת תיהא בפ' (אין מעמידין) (אמ"ה לא מצאתי בפ' אין מעמידין וצ"ל השוכר והוא דף ס"ו ע"ב) פי' שנוקבין המגופה להריח אם היין מחמץ והיין נסך אביי אמר אסור דריחא מילתא היא ורבא אמר מותר דריחא לאו מילתא היא וכן בפ' כ"צ (דע"ו ע"ב) איפליגו רב ולוי בצליית בשר שחוטה ונבילה בתנור א' רב אסר ולוי שרי עבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי וד"א רש"י פסק כלוי דרבא דהכא קאי כוותיה וכן פסק ר' אלפס והתוס' פסקו התם כרב דריחא מילתא היא מההיא ביניתא דאטוי בהדי בשרא ואסרא רבא למיכל בהדי כותחא ומר בר ר"א אסר לאכול אפי' בהדי מילחא והם בתראי ואף רבא דהכא מצי סבר דריחא מילתא היא ושאני בת תיהא דריח היין מזיק לגוף הילכך התיר כאן ואסר שם וה"מ בתנורים קטנים שלהם אבל לא בגדולים שלנו כדפי' לעיל בהגה.
באשכנז מחמירין שלא לאפות אפי' בתנורי' גדולים מיני בשר וחלב יחד לכתחי' וכ"ש עם איסור ואפי' רחוקים זה מזה.
גם אינם אופין מין א' לפנים מן הלחם רק בפה התנור כדי שיצא הריח אבל בצרפת אין חוששין רק ביהיה התנור פתוח ונהגו לעשות כיסוי לפשטיד"א ולפלאדי"ן ולשומם בפה התנור כדי שיצא הריח מהר והפת מבפנים וכופין קליפה על נקב שעל הפשטיד"א ואז הוי כפת חמה וחבית סתומה כ"כ ראב"ן ורבי"ה ואביו ואפי' למ"ד ריחא מילתא היא והמנהג שלא לאפות פשטיד"א או פלאדין יחד מפני שמפטמין ביותר אבל פת שעמהם מותר בלא כיסוי מרדכי ודור"א.