אילת השחר (מלבי"ם)/כלל קסא

הכתוב ידבר לפעמים אל הרבים ולפעמים אל היחיד. וגם בענין אחד יערב לפעמים לשון רבים בלשון יחיד. ודברים כאלה לא נפלו במקרה. וחז"ל צרפו ובחנו הדברים והעמידו תמיד הלשון על מכונו. וכל המצוות והאזהרות שבאו בלשון רבים -- דקדקו שבא האזהרה אל הרבים.

ומצוות שבאו לרבים בנוכח -- פרשו לרוב על הציבור,

• כמו "לא תעלו עליו קטורת זרה" ( ויקרא ס' צד ),
• "המנחה אשר תקריבו" ( ויקרא ס' קלג )
• "קרבן ראשית תקריבו" ( ויקרא ס' קמ )
• "זבחי שלמיכם" ( צו ס' קמו )
  

-- כל אלה פרשו על הציבור מפני שתפס לשון רבים.

ומה שכתוב "יהיה לכם לעושה בשגגה", לשון יחיד ורבים, פירשוהו שכולל יחיד וציבור ( ויקרא ס' רפג ). וכן מה שכתוב "אבן שלמה יהיה לכם" ובמקום אחר אומר "אבן שלמה יהיה לך" ( קדושים ס' פז ).

וכן הוא במצות שדיבר אל היחידים ופתח אל הכלל -- היה האזהרה לב"ד ( אמור ס' פב )