אור חדש/פרק א/פסוק יג

פרק א/פסוק יג

ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים (אסתר א, יג) על דרך הפשט שהכל לפי הזמן כי לפעמים אף שאין הדין נותן הזמן גורם ולכך הביא לפני אותם שידעו אם היא חייבת מיתה וזהו יודעי העיתים אם לפי הזמן הוא כן שצריך (ספר אור חדש עמוד צט) לגזור והם השיבו שהזמן בודאי גורם שצריך לעשתו גדר כי תאמרנה נשים שרי פרס ומדי וכו' ועוד נראה לומר כי פי' יודעי העיתים היינו שהם יודעים מה שנעשה בכל זמן וזמן כמו זה שהוא חכם וגם יודע מה שנעשה כבר בכל עת ועת ראוי שיהיה דן על זה כי מאחר שיודעים כל הדברים אשר היו בכל הזמנים בודאי הם יודעים מה לעשות עתה ג"כ במעשה הזה כך יראה פירושו, כי כן דבר המלך ר"ל שאל תתמה שהרי זה גנאי למלך שיביא המשפט בפני אחרים ודבר זה נראה שפלות למלך ועל זה אמר כי כן דבר המלך כלומר דבר שהוא מגיע למלך הוא מציע לפני יודעי דת ודין שלא יאמרו כי המלך עושה עיות הדין ומה שאמר דת ודין פי' דת הוא דת נמוסי הנעשה ונקבע לפי הנימוס שנעשה במדריגה ודין הוא דבר שהשכל נותן, ועוד נראה כי דת הוא מה שעשה לאדם ולא לחבירו אבל דין הוא מה שעשה לחבירו, ובגמרא (מגילה דף יב:) ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים (שם) מאן חכמים רבנן יודעי העיתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים כדת מה לעשות אמר להו דייניה נהליה אמרי היכי נעביד נימא דליקטלי' למחר מפכח ליה חמרא ודכיר ליה ובעי לה מינן נימא ליה לשבקא השתא לימא לא אכפית להו בזילות דילי ומלכותא אלא מוטב ניסלק נפשן אמרו לו מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצינו נטלה עצה ממנו ואין אנו ידעין לדון דיני נפשות אלא זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדיה ולא פג טעמיה דכתיב (ירמיה מח, יא) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך וגומר,