אדרת אליהו (הגר"א)/שמות כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אדרת אליהו

א[עריכה]

אין לו דמים ר"ל חיים כלל ואמר כאן בלשון הזה לומר שרשות ביד כל אדם להמיתו וא"צ ב"ד:

ב[עריכה]

אם זרחה וכו' כפשטיה שביום אין דין מחתרת:

ג[עריכה]

בידו וכו' חיים. שלא טבחו ולא מכרו:

ה[עריכה]

ומצאה קצים. לא בעד הקוצים ישלם אלא רבותא הוא שאעפ"י שאינה ראוי' האש בלתי הקוצים להדליק מ"מ חייב.

ואמר גדיש וכו' כדרך לא זא"ז כי גדיש טרח בקצירתו ועמורו ואף קמה בזריעתו וניכושו ואף שדה שלא נזרע כלל כמ"ש ירקות שדה ובכמה מקומות וכמ"ש בפ' בראשית:

ז[עריכה]

אם לא שלח וכו' ליקח ולגנוב לעצמו:

ח[עריכה]

דבר פשע. ר"ל כל דבר שנפשע מרשות הבעלים ואין בידו עכשיו בין בשמירה בין באבדה.

אשר יאמר כי הוא זה ר"ל יאמר האומר שימצא בידו ויראו אותו לב"ד.

אשר ירשיען אלהים. אשר כמו אם:

י[עריכה]

ולקח בעליו ר"ל המתה או הנשבר היפך נזקי שור ובור שמשלם והמת וכו':

יב[עריכה]

יבאהו עד הטרפה. ר"ל קצת מאיברי הנטרפת יביאהו לעד. כי בשבורה ומתה י"ל כי הוא בפשיעתו שהכה אותה או הפילה אבל בעריפת חיה נתברר שהוא באונס. ונק' עד כ"ד שמתברר ע"י כמשרז"ל משמשת בשני עדים עד הבדוק וכיוצא:

יד[עריכה]

אם בעליו וכו' שה"ל לשמור בהמתו בעצמו.

ואמר אם שכיר הוא וכו' שהוא שכיר לשואל וס"ד שאין לו רשות לשמור בהמתו ואמר הכתוב בא בשכרו ששמירת הבהמה בא ג"כ בשכרו וה"ל לשמור:

טו-טז[עריכה]

מהר ימהרנה. שיתן לה מהר וישאנה כי שאר ב"א לא יתנו מהר שנפגמה ולכן אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת כדרך שנותנין לשאר הבתולות בנדונייתן ובאה ההלכה ע"ז שהוא חמשים כסף:

יז[עריכה]

מכשפה לא תחיה. בל"ת כדברי הרמב"ן:

יט[עריכה]

זבח לאלקים פי' למלאכים וכמ"ש בלמ"ד ידועה וז"ש בלתי לה' לבדו אע"פ שהן משרתי עליון ושמו בקרבם:

כ[עריכה]

כי גרים הייתם וכו' וידעתם צער הגר וכמ"ש ואתם ידעתם את נפש וכו'

כא[עריכה]

וכן הזהירה התורה על אלמנה ויתום כי צרתם מרובה וכמשרז"ל ולא תחת יתום ואלמנה. (שבת י"א ע"א):

כד[עריכה]

לא תהיה לו כנשה כמ"ש ועבד לוה וכו'. (משלי כ"ב ז'):

כה-כו[עריכה]

עד בא השמש. פשטא דקרא גם בכאן בכסות לילה ולהחזיר לו קודם הזמן שיצטרך שלא יצטער וכמ"ש במה ישכב וכו':

כז[עריכה]

אלקים וכו' כמ"ש גם במדעך וכו' (קהלת י' כ'):

כח[עריכה]

מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי עיין רשב"ם וכן פירשו כל המפרשים:

ל[עריכה]

ואנשי קדש תהיון לי. מיוחדין לי לפיכך ובשר בשדה וכו' לא תאכלו: