אבן עזרא על תהלים לז
<< · אבן עזרא על תהלים · לז · >>
פסוק א[עריכה]
לדוד אל תתחר - יש אומרים: כי תתחר מבנין התפעל מגזרת חרון.
וטעם במרעים – בעבור המרעים ויהי על משקל: אל תתגר בם. ויש אומרים: כמו תתחרה את הסוסים, אע"פ שהוא מהבנין הקל.
פסוק ב[עריכה]
כי - החציר הוא הירק וככה: המצמיח הרים חציר, את החציר ואת הבצלים.
ימלו - מפעלי הכפל אע"פ שהלמ"ד חסר דגש, כמו: העזה פניה.
פסוק ג[עריכה]
בטח - אמר רבי משה: הנכון להיותו עשה טוב.
ובטח בה' – רעה אמונה ושכון ארץ. ויתכן היות האחרון סבת הראשון, אם תעשה טוב תהיה לבטח ואם תרעה אמונה תשכן ארץ. ולפי דעתי: בעבור כי הקנאה בעושי עולה, בעבור עושרם שהם בוטחים בו, על כן אמר: בטח בה' ואל תמנע מעשות טוב.
וטעם שכן ארץ – כל ימי חייך תשכן על הארץ.
רעה אמונה - כמו: שומר אמונים, כי הרועה כמו שומר.
ויש אומרים: שטעם ורעה – שלא יאכל גזול ועשוק, כבני עולה.
פסוק ד[עריכה]
והתענג על ה' - שתבקש צרכיך כשכיר יקוה פעלו.
פסוק ה[עריכה]
גול - על משקל סוב, כדרך: השלך על ה' יהבך ודרכך כמו צרכך, וכמוהו: לב אדם יחשב דרכו.
פסוק ו[עריכה]
והוציא - הטעם שיעשה צרכך ויתנקם בגלוי כמו האור, אז יראה צדקך.
פסוק ז[עריכה]
דום והתחולל - יש אומרים: שהוא מגזרת תוחלת.
ואחרים אמרו: שהוא מגזרת חיל כיולדה והוא הנכון, והמלה כפולה כדרך והתבונן.
וטעם לו - בעבורו כמו אמרי לי אחי הוא וסבול החיל בגללו, על כן יהיה אל תתחר מן חרון ובי"ת במצליח בעבור מצליח, ועל פירוש תתחרה את הסוסים, סבול ודום להשם ובין כך ובין כך, עם שונים אל תתערב.
פסוק ח[עריכה]
הרף מאף - אם יכעיסך בעבור היותו עשיר ואינך כמוהו אל יחרה אפך להרע לו, ואם על פירוש אל תתחרה לא תתערב עמו להראות לו אהבה וטובה, ואין בלבך רק להרע לו.
פסוק ט[עריכה]
כי - הטעם יכרת זרעם.
וקוי - היו"ד תחת הוי"ו וזאת המלה מהבנין הקל.
פסוק י[עריכה]
ועוד - דום מעט ותראה בעיניך יום הכרת הרשע הנזכר.
פסוק יא[עריכה]
וענוים - הפך רשעים.
וטעם רוב שלום – כי באבוד רשעים יהיה שלום בארץ.
פסוק יב[עריכה]
זומם - אומר לצדיק חייב אתה לשנוא את הרשע ולא תתערב עמו, כי הוא חושב עליך מזימות רעות ואם בא עליך דבר חסרון, אז יחרוק עליו שנימו, להחזיק ממך.
פסוק יג[עריכה]
אדני - והרשע לא ידע כי השם שהוא יודע העתידות ישחק עליו דרך משל.
פסוק יד[עריכה]
חרב - בהיותה בנדן היא סגורה, על כן: פתחו.
ויש אומרים: כי פתיחת חרב היא הלטישה, וכמוהו והמה פתיחות, והנה החרב בגלוי והקשת בסתר.
פסוק טו[עריכה]
חרבם - מ"ם בלבם שב אל רשעים, כי השם יגמול להם כפעלם.
פסוק טז[עריכה]
טוב - הון מעט לצדיק ישמח בו, מהמון הוא ממון, כמו: ומי אוהב בהמון, אך הבל יהמיון.
פסוק יז[עריכה]
כי - הזכיר הזרועות שהם דורכות הקשתות והזכיר כי הקשתות תשברנה ולא יבא הזק לצדיק, והזכיר כי גם הזרועות כן, והפך תשברנה וסומך.
פסוק יח[עריכה]
יודע - יש אומרים: שיאריכם.
והנכון בעיני: כי זה על דרך: את מספר ימיך אמלא והשם יודע כל מלא ובעבור כי שנות הרשעים תקצורנה כפי מעשיהם, כדרך: למה תמות בלא עתך על כן הדבר תלוי במעשיהם.
פסוק יט[עריכה]
לא, בעת רעה - כמו דבר והמת במלחמה, או ברעב לא בא יומו כדברי דוד.
פסוק כ[עריכה]
כי - והרשעים יאבדו בימי הרעה והרעבון.
כיקר כרים - כחלב הכבשים, כמו: עם חלב כרים המושמים בעשן, שיכלו רגע אחרי רגע.
ויש אומרים: כיקר כרים - כעשב העמקים כמו כר נרחב, וכמוהו: ככר הירדן והוא כפול, כמו: בבבת עינו.
וטעם בעשן – כאשר יבעיר בהם המבעיר את הבערה. וכלו הראשון על היקר. וכלו השני על הרשעים, ובאה המלה מלעיל בעבור סוף פסוק.
פסוק כא[עריכה]
לוה - בשעת צרכו.
וצדיק חונן ונותן - כי יחון עליו על דרך: אם רעב שונאך.
פסוק כב[עריכה]
כי - טעם מבורכיו ברכת ה' היא תעשיר.
פסוק כג[עריכה]
מה' - טעם מצעדי – תנועותיו.
גבר - בלשוננו הוא מלא דעת, כמו: לכו נא הגברים ומי שהוא מלא דעת צדיק יהיה.
ודרכו יחפץ - השם חפץ בכל דרכיו ואם הוא יחסר בי"ת, על כן לא יצליח.
פסוק כד[עריכה]
כי, יוטל - וישלך, כמו: והטילוני אל הים.
ויש אומרים: כי יפול במחשבתו.
פסוק כה[עריכה]
נער - ניסיתי זה בנעורי וזקנתי.
נעזב - לגמרי, כמו: כי לא אעזבך והוא בקש לחם ושמלה.
וזרעו - הקטן שהניח בעבור זכות האב כל היום בימיו - יחיה בטוב וזרעו אחריו לברכה, כמו כל רואיו ברכוהו.
פסוק כז[עריכה]
סור מרע - מצות לא תעשה.
ועשה טוב - מצות עשה.
ושכון - כמו תשכון, וכמוהו: פרו ורבו, עלה ומות בהר.
פסוק כח[עריכה]
כי - טעם ולא יעזוב – הזכיר כי הצדיק אינו נעזב, כי השם לא יעזבהו לעולם.
נשמרו - הוא וזרעו והפך זה: וזרע רשעים נכרת.
פסוק כט[עריכה]
צדיקים - בעבור שהזכיר ושכון לעולם, אמר זה משפט השם וחוק אמת ששם בארץ.
פסוק ל[עריכה]
פי - כבר הזכיר כי הצדיק עשה חסד לחונן מהונו וכן עושה חסד ללמד חכמתו ולהורות האובדים.
פסוק לא[עריכה]
תורת - ספר כי תוכו כברו.
פסוק לב[עריכה]
צופה - בראותו הרשע כי באחריתו נפל ממעלת העושר, כדרך: ובאחריתו יהיה נבל, אז יקנא בצדיק ומרוב קנאתו יבקש המיתו.
פסוק לג[עריכה]
ה' - טעם ולא ירשיענו – שהשם יראה צדקת הצדיק והזכיר זה כי רשע אם לא יוכל בקנאתו להמיתו, יבקש תואנה על הצדיק שנתן לו ממון, או שהצדיק עשה לו חמס.
פסוק לד[עריכה]
קוה - הטעם בדבר זה התעסק כל ימיך וירוממך.
השם, או דרכו כי ימצא בלשוננו בדרך זכר ותראה בהכרת הרשעים, כאשר ראו כן צדיקים קדמוך.
פסוק לה[עריכה]
ראיתי - אמר דוד: אני ראיתי עריץ שאחרים יפחדו ממנו.
וטעם מתערה – מתגלה העושה בגלוי כל רע.
כאזרח - פתח והוא סמוך ותחסר מלת עץ ורענן לח.
ומלת אזרח – כאזרח הארץ.
וטעם אזרח – כאילו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה והפך זה הגר, כי הוא כמו גרגיר נכרת מהעץ, וזה פירוש הפסוק: ראיתי רשע עריץ ומתערה, שהוא כאזרח רענן.
פסוק לו[עריכה]
ויעבור - הטעם מהרה יאבד הוא והונו.
פסוק לז[עריכה]
שמר - ועתה שים לבך ושמור איש תם וראה איש ישר, לעולם תראה אחריתם שלום.
והנה תם – ישרת אחר, כאילו כתוב כי אחרית לאיש תם שלום.
פסוק לח[עריכה]
ופושעים - כנגד תם.
ורשעים - כנגד ישר.
פסוק לט[עריכה]
ותשועת צדיקים - כדרך מגדל עז שם ה' בכל מקום.
פסוק מ[עריכה]
ויעזרם - ראינו שפלט צדיקים רבים וככה יפלטם לעולם.