אבי עזר/ויקרא/יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ה[עריכה]

"למען אשר יביאו". הרב מפרש עיקר טעם המצוה כדי שלא יזבחו לשעירים אשר היו רגילים במצרים לכן קרבנו אל בית המקדש וכבר ביארתי שיש לעולות ולשלמים טעמים רבים נסתרים וגלוים וכל יודע בין יכול לומר טעם נכון משובח ובלבד שיכוין לבו לשמים:


יא[עריכה]

"בנפש יכפר". הרב דוחה דעת יש אומרים שתיבת בנפש קאי על נפש אדם כטעם ונכפר להם הדם תחת נפשם אבל הוא כפל לשון לפי שנאמר לכפר על נפשותיכם. ודעת הרב כי הדם הוא בנפש הבהמה אשר יכפר עליכם וכן מצינו לקמן בפסוק כי נפש כל בשר בדמו ומרוב דביקתו השאילם הכתוב איש אל אחיו והנפש אשר תאכל כל דם בנפשנו נביא לחמנו:


טז[עריכה]

"ונשא עונו תמיד". אי לא מסתפינא הייתי מוחק תיבת יסלח תחת ישא ובאופן אחר אי אפשר לפרשו ועיין פרשת כי תשא בפסוק ועתה שא נא חטאתי ובפרשת שמיני בדיבור המתחיל במקום הקודש ותראה כי הרב גלה לנו מסלות גדולות בהוראות נשיאת חטא ועון לשבח ולגנאי: