היהודים בבבל בסוף ימי טראיאנוס
ריא
רק שהידועים דבר לא הי' להם עם ההתקוממות הכללית, להס הי' נדרש
כדברי אייזעביוס בהקירכעננעשיכטע כי ״לימודי הכנסיה פרחו ולעומת זה אצל
היהודים רבו האסונות״.
ועל כן במצאם כי גם היהודים סבלו אז מחיל הרומיים הודיעו רק את זה.
וידענו מדברי דיא קאסיוס כי כל כך הי׳ דבר היהודים רק טפל למעשי יתר העמים עד כי לא יזכיר את היהודים כלל בכל דבריו, כי אם רק את דבר מעשי התושבים האחרים.
וידענו מדבריו עוד יותר כי אף אשר בלכדו אז את ערי העמים סעלייקיא ועדעסא נתנם לבז ולמשיסה ואחר זה שרפם באש, הנה בלכדו את עיר היהודים נציבין לא עשה כל רעה לתושבי העיר, ואת העיר הראשה של היהודים שם נהרדעא גם לא לכד כל עיקר.
וידענו מדברי אייזעביוס כי כל כך הי׳ דבר ההתקוממות של היהודים רק טפל להתקוממות כל העמים שם עד כי אייזעביוס בכתבו הקירכעננעשיכטע וסופרי היונים אשר העתיק מהם לא יכלו לדעת כל טעם מדוע הרג שם לוזיוס קוויעטוס גם מהיהודים, ויבואו ויבדו טעם מעצמם כי הי׳ זה מפני כי הי׳ הקיסר ירא לבלי יתנפלו על שכניהם.
וכל הדברים ברורים ומבארים את עצמם.
פרק נ״ד.
הנציב קוויעטוס בארץ ישראל.
אייזעביוס בהכראניק יאמר שם:
״וכאשר הכינו עצמם להתקומם גם מיהודים היושבים בין הנהרות וכו׳ וקוויעטוס העמיד את חילו בסדרי מלחמה ויהרוג הרבה אלפים מהיהודים ומפני כי עשה כל הדברים בטוב, עשה אותו הקיסר לשופט בארץ יהודה".
ועיקר הדבר בא גם אצל דיא קאסיוס 68, 32 כי אחרי אשר יספר שם כל ענינו של לוזיוס קוויעטוס, ואחרי אשר יאמר כי הצטיין מאד בהמלחמות בדאציען יאמר אחר זה:
״בעבור זה נתעלה למדרגה גבוהה ואחרי אשר במלחמת דאציען השניה הראה גבורתו עוד יותר נתעלה בהצלחתו ותהלתו עד כי גם הי׳ לקאנסול ויהי גם לנציב פאלעסטינא, אבל הכבוד הגדול הזה הביא לו קנאה ושנאה ולבסוף גם את המות״.
וכונתו בסוף דבריו למה שיספר שם אחר זה 69, 2 בדברו על הקיסר אדריאנוס, כי בעלותו על כסא רומא המית את לוזיוס קוויעטוס בקנאתו בו.
וכל הדברים האלה בלתי מובנים כי איזה משרה היא זו לפני קאנסול ברומי להיות נציב בארץ יהודה.
ולמרבה התמהון יאמר דיא עוד כי אדריאנוס גם התקנא בו על זה וגם המיתו.
