414
היהודים בבבל בסוף ימי טראיאנוס
ועל כן הנה הי' קל לאויבי היהודים בימינו לעשות קלסה ביהודים ולאמר
כי נשתגעו לגרש מכל המדינות את הרומיים והיונים, ולכונן שם ממשלת יהודים
אשר תשתרע מבבל עד מצרים, ומן מעזאפאטאמיען עד לוב וקירענע, ומארץ
ישראל עד קיפראס.
אבל בבבל הלא שם לא מצאו גם את זה.
ויותר עוד שהרי גם אלו הי׳ מפורש כי היתה התקוממות היהודים בבבל הלא לא הי׳ זה יכול להיות נגד העמים היושבים שם כי אם עם העמים התושבים ויחד עמהם, להחזיק שם את המעמד אשר הי׳ עד עתה (status quo).
ואם כן גם אם היו היהודים לוקחים חלק יחד עם התושבים לבלי לתת להרומיים לרשת את בבל לא הי׳ לזה ענין כלל עם המעשים במצרים קירענע וקיפראס.
כי במצרים קירענע וקיפראס הי׳ דבר היהודים נגד העמים, ובבבל יחד עם העמים.
ואיזה דבר מצאו בזה החוקרים החדשים לאחד את המעשים האלה יחד, אשר גם דבר אין להם זה עם זה.
אבל מפני כי בדברי ימי ישראל נשתנו סדרי בראשית והחוקרים העוסקים בהם תחת לבארם ולהאירם היתה מלאכתם להשתדל ולמצוא הדרך איך להחשיכם ולסבכם ולהביאם לתוך הענן והערפל, כי על כן ההכרח לבאר גם את זה.
הדבר ידוע כי עד סוף ימי טראיאן לא הגיעה ממשלת רומא עד בבל.
והקיסר טראיאן נלחם שם, ובנצחו את הפרתים ירש לזמן קצר את ארץ בבל, אבל כל העמים היושבים שם התקוממו נגדו, ובמלחמות גדולות הצליח לראש שרי צבאותיו להשיבם לאחור ככל אשר יבואר, אבל גם זה הי׳ רק לזמן קצר.
הפראפעסאר מאמזען לכל הפחות עשה את זה, כי בידעו אשר בבבל היתה ההתקוממות מהעמים, הנה למלא חפצו הטוב להאשים את היהודים מצא הדרך לאמר בעמוד 544:
״אם בסוף ימי טראיאן הלכו תמס כל נצחונותיו, אשמו בזה היהודים בהתקוממותם ובפרט בארץ ישראל ומעזאפאטאמיען, למען השקט המרידה הוכרח לשלוח בכל מקום חיל הרומיים, נגד מלך היהודים בקירענע ונגד המתקוממים במצרים שלח טראיאנוס את קווינטוס מארציוס טורבא, עם חיל ואניות, ונגד המתקוממים במעזאפאטאמיען את לוזיוס קוויעטוס שני ראשי שרי צבאותיו״.
והנה כי כן אשמו לכל הפחות לא יהודי בבל עצמם כי אם אחיהם במצרים קירענע וקיפראס.
אבל החכם גרעץ לא רצה גם בעצה זו כי אם עשה דרכו בקצרה ויאמר בנאטע 14 עמוד 449:
״הפרתים עצמם לא לקחו חלק בההתקוממות נגד טראיאנוס (בבבל) כמו שיוצא מדברי דיא קאסיוס 68, 30 וכו׳ והננו מוכרחים להחליט כי רק היהודים לבדם התנפלו על טראיאן״ אלה דבריו.
ועלינו להעתיק בזה את כל דברי דיא קאסיוס הנוגעים לבבל אשר באו 68, 29 — 30 ולראות אם אפשר הדבר לאמר כן, ואם אין דברי דיא קאסיוס מפורשים וברורים להיפך באין דרך לטעות כלל.
