m
המעשים במצרים בסוף ימי טראיאנוס
והדברים מבוארים בהפראגמענטים אשר בפאריז ולאנדאן, כי הקיסר (אדריאנוס
ככל אשר יבואר) ישב למשפט על היונים ראשי מסבי המעשה הנוראה הזאת
וידון מהם גם למיתה.
וכבר הערנו שזה יכול להיות רק אם היהודים היו חפים מכל פשע.
ולא לבד אם היו היהודים מורדים בממשלת רומא, וירצו לגרש את הרומיים מכל המדינות האלה, אשר אז היו היונים מצילי ממשלת רומא והיהודים היו נענשים קשה מהממשלה עצמה ומהקיסר גם אחרי הנצחון עליהם ככל אשר הי׳ אחרי ימי ביתר,
כי אם גם אם הי׳ זה רק התקוממות נגד העמים נגד היונים והרומיים היושבים שם להומם ולאבדם, ולהממשלה לא הי׳ די חיל וצבא להגן עליהם נגד היהודים,
גם אז היתה ממשלת רומא והקיסר רק ממלאים פיהם תהלתם של היונים והרומיים אשר עמדו על נפשם ויצילו את המדינה מכף היהודים המתקוממים.
ועל כן באמת תחת מה שבקירכעננעשיכטע של אייזעביוס נאמר על אלכסנדריא ״בהפגישה הראשונה נצחו היהודים״,
נאמר על זה עצמו בהכראניק של אייזעביוס בסגנונו של היעראנימוס ״אבל חלק מהתושבים נצחו את היהודים באלכסנדריא״.
וכן הוא גם דבר הסגנון הארמעני ובא שם ״היהודים הגרים בלוב התחילו להתקומם נגד היונים התושבים וגם במצרים ובאלכסנדריא וקירענע וטהעכאיז, אבל הנצחון עמד לימין היונים באלכסנדריא״.
והנוסח היוני מזה עצמו ״היהודים בלוב קירענע מצרים אלכסנדריא טהעבאיז התקוממו נגד היונים התושבים ונשמדו (היהודים) מן הארץ״.
וכן הדבר כי הנצחון עמד לימין היונים לפי שלא הי׳ באלכסנדריא כל נצחון ליהודים וכל הנצחון הי׳ אצל היונים, ואת אשר עזבו את היהודים וישובו העירה זה עצמו הי׳ דבר תחבולתם להשמיד ולאבד את כל היהודים באלכסנדריא.
ועל כן גם נקראו למשפט אחר זה בראשית ימי אדריאנוס, וגם יצאו חייבים ונענשו קשה.
ויותר מכל זה כי אדריאנוס במלכו כאשר ישר נוכח צדקת היהודים צוה לבנות מחדש את בתיהם אשר הרסו היונים באלכסנדריא.
ובהיות גם זה דבר חדש עלינו לבאר הדבר.
פרק מ״ט.
ככל דבר אשר האמת עד לעצמו נשוב ונראה כן גם בדבר הזה.
כי הנה הדברים מפורשים כי אדריאנוס צוה גם להקים מחדש באלכסנדריא את הבתים אשר נהרסו שם על ידי הרומיים.
וכל החוקרים החדשים לא ידעו מה לעשות עם הדברים האלה, ויגיהו וישבשו, אבל הדברים הנם פשוטים וברורים.
