368
נשיאות ר' אלעזר בן עזריה בלוד
והנה עתה בהיותם בלוד חזר בו ר׳ עקיבא ואחר שאמר תודרוס הרופא
שלא נמצא בהקופה לא שדרה ולא גולגולת ממת אחד טיהר גם ר׳ עקיבא.
והן גם דברי הגמ׳ בנזיר שם ד׳ נ"ב ״ת"ש אמר ר׳ יהודה ששה דברים ר׳ עקיבא מטמא וחכמים מטהרים וחזר בו ר׳ עקיבא, ומעשה שהביאו וכו'״.
ועל כן מפני שחזרה זו היתה כבר בימי היותם בלוד, ואז היו כבר דברי ר׳ עקיבא קבועים אצל יסוד המשנה, אשר נקבעו שם בימי המתיבתא ביבנה, בעוד אשר היו כל סדרי המתיבתא על מקומם, נשארו הדברים כן קבועים ועומדים.
והנה היו עתה מספר מסוים מחכמי הדור בלוד, וכמו שנתפרש בתוספתא סוף מקואות ששב והגיע כבר למספר מסוים של שלשים ושנים.
ובימים ההם היו שם גם הדברים הבאים במס׳ קדושין ד׳ מ׳ וגם בספרי פרשה עקב:
״וכבר היו ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה ר׳ טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר' עקיבא ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה״.
וכן הדברים בתוספתא שבת פרק ב׳ ובגמ׳ שבת כ"ט:
״אמר ר׳ יהודה פעם אחת שבתינו בעליית בית נתזה בלוד והביאו לנו שפופרת של ביצה וכו׳ והיו שם ר׳ טרפון וזקנים ולא אמרו לנו דבר".
פרק מ.
אבל מחשבתו הגדולה של ר׳ אלעזר בן עזריה להשיב שבות המתיבתא
ולקומם הריסות בית הוועד לא באה ותקותם היתה מפח נפש.
ר׳ אלעזר בן עזריה וחביריו חשבו כי הממשלה רדפה את בית הנשיאים ולא נתנה אותם לנהוג בית הוועד וקיבוץ כללי מפני שהמלשינים והמינים הראו עליהם בתור נצר ממשפחת בית דוד.
אבל כבר עבר הדבר למדרגה כללית והממשלה לא רצתה בבית הוועד וקיבוץ כללי מפני שכבר החלו לשמור צעדי בני ישראל בכלל בראותם כי העם הגדול הזה ריפא את שבריו וכל אחדות האומה בארץ ישראל שב למקומו, והעם שב ויקם על רגליו.
וכבר הערנו כי בהיות מבטי טראיאן לכבוש את בבל, שם לבו ביחוד לדכא תחת רגליו את היהודים לבלי יפלו לו הם מאחוריו.
ועל כן קבלו פקידי הממשלה לרדוף באף כל תנועת יד ורגל אצל היהודים.
כי על כן כאשר הרגישו איזה תנועה בלוד, וכאשר הלשינו עליהם המינים הידועים רודפיהם ויביאו דבתם רעה,
אז הנה סערת הממשלה חמה יצאה באף וקצף גדול עד כי הוכרחו גם ר׳ אלעזד בן עזריה גם בית הנשיאים של רבן גמליאל וגם רבים מחכמי הדור לעזוב לגמרי את ארץ יהודה וללכת לארץ הגליל.
