ערוד שהזיק את הבריות והודיעו לרח"בד והראו לו את חורו, נתן עקבו על החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבהמ"ד א"ל ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית, באותה שעה אמרו – אוי לו לערוד שפגע בו רח"בד, (ובירושלמי שם פ"ה סה"א שנברא מעיין תחת כפות רגליו).
ולא על חנם באו אליו שיתפלל על החולים שתפלתו היתה זכה כ"כ בלי שום מחשבה זרה והיה בטוח שישמע ה' תפלתו, וכאשר יסופר ברכות לד: שרי"בז שלח אליו שיתפלל על בנו, וכן ר"ג וא"ל לכו שחלצתו חמה וכשבאו לר"ג מצאו כי באותה שעה שאמר אז חלצתו חמה ושאל מים לשתות.
ובני דורו ראו שהוא מורם מעם ושולח ממרום להציל נפשות כאשר יסופר עירובין כט: שפ"א אכל חצי בצל וחצי נחש שבו (ארס שרף הבצל) וחלה ונטה למות ובקשו חבריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו, ובגמרא שם איתא מעשה בר' חנינא אך האמת כדברי המהרש"א שם שהוא ר"ח בן דוסא.
ועל אשתו הצנועה אמרו בדרך מליצה ב"ב עד. ר' יוחנן משתעי פ"א הלכתי בספינה וראיתי קרטליתא וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות וסביב לה כל מיני דגים ונחית בר אמוראי לאתויי ויצתה ב"ק א"ל מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרח"בד דעתידא דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי.
ובפסחים קיב. יסופר שפ"א פגע רח"בד באגרת בת מחלת א"ל אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו סכנתיך, א"ל אי חשיבנא ברקיע גוזר אני עליך שלא תעברי בישוב לעולם.
וכשנפטר אמרו עליו במשנה סוף סוטה שבטלו אנשי מעשה. ובירושלמי שם שפסקה החסידות.
מב"ב ידוע לנו שהיה לו בת כמפורש תענית כד:, וגם בן כמפורש אבות דר"ה ספ"ח.
ר' חנינא (או חנניה) בריה דר' הלל
נזכר אך ירושלמי בהלכה כחלה פ"ג ה"ג, שבת פ"ג ה"ג, חגיגה פ"ב ה"ה, ע"ז פ"ג ה"ז בשם ר' חנינא בריה דר' הלל, ובשביעית פ"א ה"ו, תרומות פ"א ה"ב, פ"ד ה"ג, ערלה פ"א ה"ג, שבת פ"יא ה"ה, מגילה פ"ד ה"ז, יומא פ"ח ה"ז בשם ר' חנניה בריה דר' הלל, ובשבת פ"ג סה"ג אמר מחלוקת ר' יונה ור' יוסי, ובתרומות פ"ד ה"ג אמר מתני' אמרה כן – א"ר חיננא תפתר וכו', ובל"ס הוא ר' חנניה חבירו דר' מנא, א"כ היה בדור החמישי לאמוראי א"י.
ר' חנינא (סתם) בר חמא
זה דבר מוסכם כמעט מכל החכמים שר' חנינא בר חמא היה בבלי כמפורש בירושלמי פאה פ"ז ה"ג שא"ר חנינא כד סלקת להכא (לא"י) נסיבת איזורי ואיזורי [דאבא, כן הוא במד' שמואל פ"יג] ברי ואיזורי דחמרי מקפא בירתא (גזע) דחרובתיה דא"י ולא מטין, קצתי חד חרוב ונגד מלא ידי דובשא, א"ר יוחנן יפה סיפסוף שאכלנו בילדותינו וכו', ומזה אנו רואין שקאי על ר' חנינא רבו דר"י, (ובסוטה פ"א ה"ח איתא א"ל יונתן וצ"ל ר' יוחנן), ובבבלי סוף כתובות אמרו כשבא ר' חנינא לא"י מיתקן מתקליה ופרש"י משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ, ובירושלמי שביעית פ"ד ה"ז ר' חנניה מתקל כושייא, שהיה שוקל רגבי הארץ, וידע שהמה מא"י ששוקלין יותר מגושי חו"ל, ואפשר שכן צ"ל בבבלי תחת מתקן "מתקל". בבבל למד אצל רב המנונא (הראשון) כמפורש תענית פ"ד ה"ב וכאשר נבאר הלאה, ומה שמצינו בתוס' קידושין כט: ד"ה הא לן וז"ל וע"כ ר'
