ספר היובלים/מו
ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ
א[עריכה]
ויהי אחרי מות יעקב וירבו בני ישראל בארץ מצרים, ויהיו לעם רב:
ב[עריכה]
ויהי להם לב אחד ורוח אחת לכולם, באהבתם איש את אחיו ובעזרם איש לאחיו, ויעצמו במאוד מאוד:
ג[עריכה]
ויחי יוסף אחרי אביו עוד עשרה שבועים:
ד[עריכה]
ולא היה צר ליוסף ולא אונה לו כל רע, בכל ימי חייו אשר חי אחרי יעקב אביו
ה[עריכה]
כי כל המצרים כיבדו את בני ישראל, בכל הימים אשר חי יוסף:
ו[עריכה]
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים:
ז[עריכה]
שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים עבד, ושלוש שנים ישב בבית הסוהר ושמונים שנה שפט תחת המלך את כל ארץ מצרים:
ח[עריכה]
וימת הוא וכל אחיו וכל הדור ההוא:
ט[עריכה]
ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו אתם בצאתם ממצרים:
י[עריכה]
וישבע אותם על אודות עצמותיו, ביודעו כי המצרים לא יוציאוהו עוד לקבור אותו בעתו בארץ כנען:
יא[עריכה]
כי ממקרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בעמק עם מלך מצרים, וימת אותו שם וירדוף אחרי המצרים עד שער הרמון:
יב[עריכה]
ולא יכול לבוא שמה, כי קם מלך חדש על מצרים ויהי עצום ממנו:
יג[עריכה]
וישוב ארצה כנען, אך שערי מצרים סוגרו ולא בא איש מצרימה:
יד[עריכה]
וימת יוסף ביובל הששה וארבעים בשבוע הששי בשנה השנית ויקברו אותו בארץ מצרים, וכל אחיו מתו אחריו:
טו[עריכה]
ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען, ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית:
טז[עריכה]
ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר:
יז[עריכה]
ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון ואביך [עמרם] נשאר עמהם:
יח[עריכה]
ויחלוש מלך כנען את מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים:
יט[עריכה]
ויחשוב מזימה רעה על בני ישראל לענותם:
כ[עריכה]
ויאמר אל אנשי מצרים, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:
כא[עריכה]
הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו:
כב[עריכה]
ואם לא ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו, כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען:
כג[עריכה]
וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס:
כד[עריכה]
ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך:
כה[עריכה]
וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים: