ספר היובלים/יז
ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ
א[עריכה]
ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ביובל ההוא נגמל יצחק, ויעש אברהם משתה גדול בחודש השלישי ביום הגמל את יצחק בנו:
ב[עריכה]
וישמעאל בן הגר המצרית היה על פני אברהם אביו, באשר הוא שם:
ג[עריכה]
וישמח אברהם ויברך את ה', כי יראה בנים מחלציו ולא מת בלי בנים:
ד[עריכה]
ויזכור את הדבר אשר דיבר איתו ביום היפרד לוט מעימו, וישמח כי נתן לו אלוהים זרע על הארץ לרשת את הארץ:
ה[עריכה]
ויברך בקול גדול את בורא כל היקום:
ו[עריכה]
ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם:
ז[עריכה]
גרש האמה הזאת ואת בנה, בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק:
ח[עריכה]
וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו:
ט[עריכה]
ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע:
י[עריכה]
ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו, כי ממשפחתך הוא:
יא[עריכה]
וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וישם אותו על שכם הגר ואת הנער וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע:
יב[עריכה]
ויכלו המים מן החמת, ויצמא הילד ולא יכול ללכת ויפול ארצה:
יג[עריכה]
ותקחהו אמו, ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן:
יד[עריכה]
ותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך:
טו[עריכה]
ויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך:
טז[עריכה]
ותרא את הילד ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה:
יז[עריכה]
ותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו:
יח[עריכה]
ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו:
יט[עריכה]
ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה, נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם:
כ[עריכה]
ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו, ונכון לבו בכל פגע:
כא[עריכה]
ויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוהים: הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל:
כב[עריכה]
אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו:
כג[עריכה]
ואלוהים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי ניסה אותו בעושר המלכים, ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו:
כד[עריכה]
ואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר ניסהו מצא את לבבו נאמן לפניו:
כה[עריכה]
ולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו, כי היה נאמן ואת ה' אהב: