קטגוריה:משלי כג יג

הקבלות

פסוקנו ממליץ להשתמש בענישה גופנית בחינוך הילדים. בניגוד לפסוקים מוכרים יותר כגון (משלי יג כד): "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר"*, כאן אי אפשר לפרש שהכוונה לשבט במשמעות מושאלת (משמעת, סמכות הורית וכו'), שהרי נאמר כאן תַּכֶּנוּ, ולכן ברור שהשבט הוא מקל שמכים בו, והמוסר הוא ייסורים.

לענ"ד, הפסוקים הללו מתייחסים במיוחד לדוד המלך, אביו של המחבר. שלושה מבניו הגדולים של דוד - אמנון, אבשלום ואדוניה - עשו מעשים רעים והיו ראויים למכות ואף יותר מכך. דוד ריחם עליהם, חשך מהם את השבט, וסופם שנהרגו:

• אמנון אנס את תמר, בתו החורגת של דוד, (שמואל ב יג כא): "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לוֹ מְאֹד", אבל חוץ מלהצטער - הוא לא עשה כלום, ובסוף אבשלום - אחיה של תמר - נקם בו והרגו.
• אבשלום עשה לו מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו, והתנהג כמלך מול עיניו של אביו, ודוד לא עשה כלום, וכשאבשלום ביקש רשות ללכת לחברון, עיר המלוכה הקודמת, (שמואל ב טו ט): "וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה". אבשלום אכן הלך לחברון ופתח משם במרד, שבסופו אבשלום נהרג.
• גם אדוניה, בדיוק כמו אבשלום, עשה רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו, (מלכים א א ו): "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר 'מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ', וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם", ובסוף שלמה, יורש העצר, הרג אותו.

אילו דוד היה מקיים את העצה שבפסוק זה, ומכה את ילדיו בשבט, ייתכן שהיה מציל אותם ממוות.