מצודות על משלי כג
<< · מצודות על משלי · כג · >>
פסוק א
מצודת דוד
"כי תשב ללחום" - כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה, הוא בעל הסעודה,
"בין תבין" - תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך, להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה.פסוק ב
מצודת ציון
"שכין" - כמו סכין בסמ"ך, וכן (איוב מ): "התמלא בשכות עורו".
"בלועך" - ענין בליעה, וכן (איוב לט): "יעלעו דם", והבי"ת היא בי"ת השמוש.
מצודת דוד
"ושמת" - ר"ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו.
"אם בעל נפש אתה" - אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע.פסוק ג
מצודת ציון
"למטעמותיו" - דברים מוטעמים ומשובחים, כמו (בראשית כז): "ועשה לי מטעמים".
מצודת דוד
"אל תתאו" - אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים.
"והוא" - ר"ל מאכלו כוזב בפעולתו, כי דרך המאכל להבריא גוף האדם, ולא כן הבא מבעל עין הרע.פסוק ד
מצודת ציון
"תיגע" - מלשון יגיעה.
מצודת דוד
"אל תיגע" - להרבות עסק להרבות הון.
"מבינתך חדל" - ר"ל אם מבלי עצתי, חדל מזה מבינת עצמך, כי מה תועלת במרבית ההון?פסוק ה
מצודת ציון
"התעיף" - מלשון עפיפה ותנועה.
מצודת דוד
"התעיף" - ר"ל מה בצע בעושר, וכי הוא דבר המתקיים? הלא פעמים אבוד בשעה קלה, עודך מנענע עינך להסתכל בו ואיננו, כי פתאום יאבד, וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר, כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין.פסוק ו
מצודת דוד
"אל תלחם" - אל תאכל לחם, ולתוספת ביאור פירש ואמר את לחם וגו'.פסוק ז
מצודת ציון
"שער" - מלשון השערה ואומדן, כמו (בראשית כו): "מאה שערים".
מצודת דוד
"כמו שער" - כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש כ"א כי אם דמיון ומחשבה בעלמא, כן המאכיל הזה, אף כי יאמר לך אכול ושתה, הנה לבו בל עמך, ולא יחפוץ שתאכל באמת, ואין ממש בדבריו.פסוק ח
מצודת ציון
"תקיאנה" - הוא החזרת המאכל לחוץ, וכן (ישעיהו כח): "קיא צואה".
מצודת דוד
"פתך" - הפת שנתן לך, אשר אכלת, סופה תקיאנה מגופך, כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך, והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקות טובה וחנות על האכילה, כי למפרע היו בחנם, הואיל ותקיא המאכל.פסוק ט
מצודת ציון
"מליך" - מאמריך, כמו (תהלים קלט): "אין מלה בלשוני".
מצודת דוד
"אל תדבר" - מה מדברי החכמה, כי לחסרון דעתו יבזה מאמריך הנאמרים בהשכל.פסוק י
מצודת דוד
"אל תסג" - אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם, לקחת מה מגבול רעך.
"אל תבוא" - לקצור תבואתם לעצמך, בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך.
דפסוק יא
מצודת דוד
"כי גואלם חזק" - אם המה תשושי כח, הלא ה' הגואל אותם הוא חזק, והוא יריב עמך את ריבם.פסוק יב
מצודת דוד
"הביאה" - הכנע לבך לשמוע אל המוסר, ואזנך וגו'.פסוק יג
מצודת דוד
"מוסר" - הכאת שבט מוסר.
"כי תכנו" - אם תכנו בשבט, הלא לא ימות בזה, ורק הוא צער בעלמא.פסוק יד
מצודת ציון
"משאול" - מגיהנם.
מצודת דוד
"אתה" - הנה אתה תצערו בהכאת השבט, ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו. מוטב לו צער השבט מצער השאול.פסוק טו
מצודת דוד
"אם חכם" - כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה, הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך, הואיל ומידי באה לך החכמה.פסוק טז
מצודת ציון
"ותעלוזנה" - ענין שמחה, כמו (תהלים קמט): "יעלזו חסידים".
"כליותי" - תאות השמחה היא בכליות.
מצודת דוד
"בדבר" - בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת.פסוק יז
מצודת דוד
"בחטאים" - בהצלחת החוטאים
"כי אם" - ר"ל רק עסוק כל היום ביראת ה', ואל תפן אל הצלחתם, כי שלך טובה משלהם.פסוק יח
מצודת ציון
"כי אם יש" - כי אשר יש.
מצודת דוד
"כי אם וגו'" - ר"ל כי שלך הוא דבר אשר יש לה אחרית, כי הזכות יעמוד לך באחרית הימים, ותקות הגמול לא תכרת ובוא תבוא.פסוק יט
מצודת ציון
"ואשר" - ענין מצעדים ופסיעות, כמו (משלי ט): "ואשרו בדרך בינה".
מצודת דוד
"וחכם" - למוד חכמה.
"ואשר" - אז תוכל ללכת בדרך לבך, כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה.פסוק כ
מצודת ציון
"בסובאי" - ענין רבוי השתיה, "בזוללי" - ענין רבוי האכילה, כמו (דברים כא): "סורר ומורה וגו' זולל וסובא".
מצודת דוד
"בסובאי יין" - בחבורת סובאי היין לשתות הרבה.
"למו" - ר"ל להנאת עצמם, לא לענג שבתות וימים טובים. וחוזר גם על היין.פסוק כא
מצודת ציון
"נומה" - מלשון תנומה ושינה.
מצודת דוד
"וקרעים" - התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים, כי המתמיד בתנומה ייוורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים.
"יורש" - יהיה רש ועני.פסוק כב
מצודת דוד
"זה ילדך" - ר"ל הלא זה ילדך, ובוודאי יחפוץ בתקנתך.
"כי זקנה" - אף אם זקנה אמך, לא תבוז אמריה לומר 'לא בסבי טעמא, אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל'.פסוק כג
מצודת דוד
"אמת קנה" - למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם, ועכ"ז עם כל זה אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ"א כי אם למד בחנם.
"חכמה וגו'" - את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע"פ ואסור לקחת עליהם שכר, אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר; כן אמרו רז"ל.פסוק כד
מצודת ציון
"גיל" - ענין שמחה.
מצודת דוד
"ויולד" - המוליד את החכם, ר"ל המלמד ומוליד חכמה בלב התלמיד.פסוק כה
מצודת דוד
"ישמח וגו'" - מוסב על האמור למעלה 'אמת קנה', לומר הלא גיל יגיל וגו', לזה קנה אמת, וישמח אביך וגו' .
"יולדתך" - המלמדך, המוליד החכמה בלבך.פסוק כו
מצודת דוד
"תנה" - הכן לבבך להבין אמרי, ואז עיניך דרכי תצורנה, כי תשכיל שהוא דרך הישר.פסוק כז
מצודת דוד
"כי שוחה" - ר"ל כי באמרי תבין שהזונה היא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנו, כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה. ונאמר למשל על המינות.
"נכריה" - זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל, הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה.פסוק כח
מצודת ציון
"כחתף" - כמו כחטף בטי"ת, וענינו מהירות הלקיחה, כמו (שופטים כא): "וחטפתם לכם".
מצודת דוד
"אף היא" - עם כי אינה מבנות ישראל ואינה רגילה כ"כ כל-כך עם היהודים, מ"מ מכל-מקום, כאשר תוכל לחטוף מי מהם אז תארוב עליו, וע"י פיתויה הולכת ומוספת בוגדים בבני אדם. ומוסב למעלה לומר: כאשר תבין כל זה ע"י אמרי, ידעתי שעיניך דרכי תצורנה ולא תכשל בזה.פסוק כט
מצודת ציון
"שיח" - ענין דבור, כמו (תהלים קד): "יערב עליו שיחי".
"פצעים" - מכות המוציאות דם, כמו (שמות כא): "פצע תחת פצע".
"חכלילות" - אדמימות, כמו (בראשית מט): "חכלילי עינים מיין".
מצודת דוד
"למי אוי" - למי מיוחד צעקת אוי ואבוי, והם צעקת יללה.
"מדינים" - דין ומריבה עם אנשים.
"שיח" - ר"ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר.
"פצעים חנם" - דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו, וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם, כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה, כי היה מבולבל ביינו.
"חכלילות עינים" - אדמימות עינים מרוב שתיית היין, והוא דבר גנאי.פסוק ל
מצודת ציון
"למאחרים" - מלשון אחור ועכוב.
"ממסך" - ענין מזיגה, והוא תערובות המים ביין, כמו (משלי ט): "מסכה יינה".
מצודת דוד
"למאחרים" - כל הדברים האלה מיוחדים המה להמאחרים שבת על היין, ולהבאים לחקור אחר יין שמזגו יפה.פסוק לא
מצודת ציון
"יתאדם" - מלשון אודם.
מצודת דוד
"אל תרא יין" - אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח.
"כי יתן" - כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין, הולך הוא במישרים, ר"ל אין דרך מעוקם לפניו, על כולם יחשוב כי ישרים המה, כי לא יבחין עוד מעתה.פסוק לב
מצודת ציון
"וכצפעוני" - הוא מין נחש.
מצודת דוד
"אחריתו" - ר"ל אם בעת השתיה יערב לחיך, הלא אחריתו מרה, והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש, ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד.
"יפריש" - המפריש חיי האדם ממנו ע"י ארסו; וכפל הדבר במ"ש.פסוק לג
מצודת ציון
"זרות" - מלשון זר ונכר.
מצודת דוד
"יראו זרות" - דברים שאינם באמת, כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה.
"תהפוכות" - הפוך השכל והאמת.פסוק לד
מצודת דוד
"בלב ים" - אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק, דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה.
"בראש חבל" - הוא תורן הספינה, שכל החבלים תלוים בו. והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה.פסוק לה
מצודת ציון
"חליתי" - מלשון חולי.
"הלמוני" - ענין מכות המשברות, כמו (תהלים קמא): "יהלמני צדיק".
"אקיץ" - אעיר מן השינה.
מצודת דוד
"הכוני" - עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר 'מה בכך שהכוני בעת השכרות? הלא לא חליתי; ומה בכך שהלמו אותי בהכאות? הלא לא הרגשתי; ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין!'. ולזה הזהר בה מאוד, כי קשה לפרוש ממנה.
<< · מצודות על משלי · כג · >>