קטגוריה:משלי כג כו

הקבלות

1. בני ישראל נקראים בניו של ה'. ה' ציווה עליהם בתורה שיתנו לו את ליבם ואת עיניהם, (במדבר טו לט): "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מצות ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".

אולם בני ישראל לא שמעו בקול ה'. זמן קצר אחרי הציווי (במדבר כה), הם הגיעו לערבות מואב, ונפלו לשוחה עמוקה זונה, ובאר צרה נכריה - מארב מתוכנן של זונות מדייניות ומואביות (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על אישי התורה", עמ' 491-493; במדבר רבה י ב).

2. שלמה היה בנו של דוד. הנטיה שלו ללכת אחרי ליבו ועיניו מתבטאת בדברים שאמר ב(קהלת יא ט): "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט". דוד כנראה הכיר את נטיותיו של בנו, ולכן הזהיר אותו: שמור על ליבך ועל עיניך כדי שלא תיפול לשוחה עמוקה של נשים נכריות! אולם שלמה לא שמע בקול אביו, הלך בדרכי ליבו ועיניו וסופו שנכשל (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד", עמ' 540-542).