מצודות על משלי ו
<< · מצודות על משלי · ו · >>
פסוק א
מצודת דוד
"אם ערבת" - ערבות ממון בשביל אחר.
"לזר" - בעבור הזר תקעת כפך, והוא ענין קיום ותוקף על הערבות.פסוק ב
מצודת דוד
"נוקשת" - הנה, דע שבאת למוקש, ונלכדת בה ע"י אמרי פיך.פסוק ג
מצודת ציון
"אפוא" - כמו עתה, וכן (ישעיהו כב): "מה לך אפוא".
"התרפס" - ענין דריסה ורמיסה, כמו (דניאל ז): "ושארה ברגלה רפסה".
"ורהב" - ענין התחזקות, כמו (ישעיהו ג): "ירהבו הנער בזקן".
מצודת דוד
"עשה זאת איפוא בני" - ר"ל: עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה, כי באת בידו ונתחייבת לו.
"לך התרפס" - היה לו למרמס הרגל, ר"ל הכנע עצמך לפניו.
"ורהב רעך" - החזק והמשל רעך על עצמך.פסוק ד
מצודת דוד
"אל תתן שנה" - ר"ל אל תתעצל בדבר.פסוק ה
מצודת דוד
"הנצל כצבי" - ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס.
"מיד יקוש" - מיד מוקש הפח.פסוק ו
מצודת ציון
"נמלה" - שם בריה קטנה.
מצודת דוד
"עצל" - אתה, העצל, לך אל הנמלה, וראה מנהגה, ולמד ממנה חכמה.פסוק ז
מצודת ציון
"קצין" - שר ומושל.
מצודת דוד
"אשר אין לה קצין" - להכריחה על מעשיה להכין מאכלה לבל תגזול מחברתה.פסוק ח
מצודת ציון
"אגרה" - ענין אסיפה, כמו (משלי י): "אוגר בקיץ".
מצודת דוד
"תכין" - עם כל זה, מעצמה בחכמתה תכין לחמה בקיץ, עת תמצא על-פני השדה. וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך.פסוק ט
פסוק י
מצודת ציון
"תנומות" - היא שינה קלה.
מצודת דוד
"מעט שנות" - פן תחשוב 'אישן מעט, ואחרי זה אנום מעט, ואחרי זה אשכב בחבוק ידים לנום', כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה.פסוק יא
מצודת ציון
"ראשך" - ענין עוני ודלות, כמו (משלי י): "ראש עשה כף רמיה".
מצודת דוד
"ובא כמהלך" - בעבור זה יבוא לך עניות פתאום, כאורח המהלך בדרך, הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו.
"ומחסורך" - דבר המחסר עושרך מהרה יבא, כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה, שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו.פסוק יב
מצודת ציון
"בליעל" - בלי עול, ר"ל הפורק עול שמים.
מצודת דוד
"אדם בליעל" - מי שפורק מעליו עול מקום הוא איש און והולך עקשות פה, ר"ל מעקם פיו לרמז לשון הרע.פסוק יג
מצודת ציון
"קורץ" - ענין הנידנוד לרמז הלעג, והוא מלשון (ירמיהו מו): "קרץ מצפון", כי ברוב הנדנוד כאלו כורת ומשבר העינים.
"מולל" - הוא מלשון מילה ודבור, ר"ל: כאילו מדבר ברגליו דבר הלעג.
"מורה" - כאלו מלמד דבר הלעג באצבעותיו.
מצודת דוד
"קורץ בעיניו וגו'" - ענין כולם הם רמיזות לשון הרע.פסוק יד
מצודת ציון
"מדינים" - מלשון מדון ומריבה
"ישלח" - ענין גרוי ושסוי, כמו (דברים לב): "ושן בהמות אשלח בם".
מצודת דוד
"תהפוכות בלבו" - מחשבות לבו להפוך הדבר מכמות שהוא.
"חורש רע" - חושב רע בכל עת, ומגרה מחלוקת בין אנשים. ר"ל: כיון שפרק עול המקום, בודאי את כל אלה יעשה.פסוק טו
מצודת ציון
"אידו" - ענין צער ומקרה רע.
"פתע" - הוא כמו פתאום.
מצודת דוד
"ואין מרפא" - לא יהיה רפואה לשברו.פסוק טז
מצודת דוד
"ושבע" - השביעית היא תועבת נפשו, ר"ל שנואה מכולן.פסוק יז
מצודת דוד
"עינים רמות" - זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה, לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה.פסוק יח
מצודת דוד
"לב חורש" - המפנה לבבו לחשוב מחשבות און.
"לרוץ לרעה" - לעשות במהירות עד לא יתנחם.פסוק יט
מצודת ציון
"יפיח" - ענין דבור ע"ש שבא בהפחת הפה
מצודת דוד
"יפיח וגו'" - ר"ל עד שקר מדבר כזבים, ואחת היא.
"בין אחים" - בין אוהבים יגרה מחלוקת בספור לשון הרע, והיא השביעית הקשה מכולן, כי בזה הורג שלשה - את עצמו והמקבלו והנאמר עליו.פסוק כ
מצודת ציון
"תטוש" - ענין עזיבה.
מצודת דוד
"מצות אביך" - כי הלא בודאי חפץ בתקנתך.
"תורת אמך" - מה שהיא מלמדתך.פסוק כא
מצודת ציון
"ענדם" - ענין קשירה, כמו (איוב לא): "אענדנו עטרות לי".
"גרגרותיך" - מלשון גרון וצואר.פסוק כב
מצודת ציון
"תנחה" - תנהג.
"והקיצות" - ענין הערה מהשינה.
"תשיחך" - מלשון שיחה ודבור.
מצודת דוד
"תנחה אותך" - תנהג אותך בדרך הישר.
"תשמור עליך" - משודדי לילה.
"היא תשיחך" - תדבר עמך, כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו.פסוק כג
מצודת דוד
"כי נר מצוה" - המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר, והלומד תורה היא לו כאור היום, והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים.פסוק כד
מצודת דוד
"לשמרך" - כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה.
"מחלקת" - מחלקלקות פתויי הנכריה, והוא כפל ענין במ"ש.פסוק כה
מצודת דוד
"ואל תקחך" - אל תקח לבך להיות נמשך אחריה ע"י רמזי עפעפיה.פסוק כו
מצודת ציון
"ככר לחם" - כן נקרא לחם שלם.
מצודת דוד
"כי בעד אשה זונה" - בעבור חמדת אשה זונה בא האדם לרב העוני, עד כי ישאל ככר לחם.
"תצוד" - בחלקת אמריה תצוד את הנפש, עם שהיתה יקרה ונקיה מעוון.פסוק כז
מצודת ציון
"היחתה" - ענין שאיבת האש ממקומו, כמו (ישעיהו ל): "לחתות אש מיקוד".
"בחיקו" - ר"ל בבגדו שממול החיק.
מצודת דוד
"היחתה" - וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש, ולא תשרפנה בגדיו?!פסוק כח
מצודת ציון
"תכוינה" - ענין שרפה, כמו (שמות כא): "כויה תחת כויה".
מצודת דוד
"אם יהלך" - וכי יהלך איש על גחלים ולא תשרפנה רגליו?!פסוק כט
מצודת דוד
"כן הבא" - כן הוא הבא אל אשת רעהו, כי כל הנוגע בה לא ינקה מעונש הראוי.פסוק ל
מצודת דוד
"לא יבוזו" - אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון, וכמעט לאונס יחשב.פסוק לא
מצודת דוד
"ונמצא" - וכאשר ימצא יוכל לתקן בתשלומין, ואם יתן שבע פעמים כשיעור הגניבה אז חדל ממנו בעל הגניבה.
"את כל הון" - ר"ל: הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו, אבל לא נגע עד הנפש.פסוק לב
מצודת דוד
"נואף אשה" - אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב, והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת, הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון.פסוק לג
מצודת ציון
"וקלון" - ענין בזיון.
"תמחה" - ענין מחיקה.
מצודת דוד
"נגע וקלון ימצא" - מן השמים ימצא נגע, כי ע"י גלוי עריות הנגעים באים; ומן הבריות ימצא קלון.
"לא תמחה" - לא תהיה נשכחת.פסוק לד
מצודת ציון
"קנאה" - נקמה.
"חמת" - מלשון חמה וכעס.
מצודת דוד
"כי קנאה" - הנקמה תעורר חמת הבעל, ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם, ותהיה אם-כן הדבר שמור ולא תשכח.פסוק לה
מצודת ציון
"כופר שוחד" - עניינם כמו פדיון.
מצודת דוד
"לא ישא" - לא יהיה נושא פנים של כל מין ממיני הכופר להעביר הקצף בעבורו.
"ולא יאבה" - לא ירצה לחמול אם תרבה שוחד; והוא כפל ענין במ"ש.
<< · מצודות על משלי · ו · >>