קטגוריה:דניאל ו ו

שֶׁלֹּא נִמְצָא לְדָנִיֵּאל זֶה כָּל עֲלִילָה

אֲזַי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אוֹמְרִים

קבוצת נכבדי השליט, נוכלים, ישבו וחשבו ביחד איך למצוא דבר עבירה בדניאל. הם העלו רעיונות שונים וחיפשו פתרון מוצלח שלא יסבך אותם בכעס השליט.
סביר שהם ניסו ושלחו לדניאל, בהסתר, פתיונות של טובות הנאה: שוחד, אישה, סמים, או להפך: איומים, נזקים, מידע מוטעה.

הנוכלים ידעו שהשליט אוהב את דניאל, ככתוב בהמשך: "כַּאֲשֶׁר אֶת הַדָּבָר שָׁמַע, מְאֹד רַע עָלָיו, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם דַּעַת לְהַצִּילוֹ, וְעַד מְבוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מִתְאַמֵּץ לְהַצִּילוֹ" (ביאור:דניאל ו טו), ולכן הם היו צריכים למצוא דבר שבטוח יביא כליה על דניאל.

אֶלָּא אִם מָצָאנוּ אֶצְלוֹ בְּדָת אֱלֹהָיו

הנוכלים החליטו להתרכז בדבר מיוחד בדניאל, שיחסוף אותו לעימות ישיר בינו לבין המלך. הם הבינו שדניאל לא יוותר על כבודו של אלוהיו. הוא יסרב לבצע את פקודת השליט.

הפתרון שהם הוציאו לפועל למעשה פגע בכל המאמינים מכל הדתות. כל המקדשים וכל עובדיהם הוכרחו לחדול מעיסוקיהם. אולם הנוכלים ידעו שדניאל יסרב להשמע, והם ידעו שהם רק יבדקו אותו ויתעלמו מכל אדם אחר שעבר על ציווי המלך.