קטגוריה:דניאל ו ז
נוסח המקרא
אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי
אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּן הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְכֵן אָמְרִין לֵהּ דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי.
אֱ֠דַ֠יִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
אֱ֠דַיִן סָרְכַיָּ֤/א וַ/אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ/א֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑/א וְ/כֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔/הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖/א לְ/עָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אדין" - אז השרים ההם התקבצו אל המלך וכן אמרו אליו דריוש המלך לעולם תחיה והוא מדרך מוסר לברך את המלך בראשית האמרים
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אֲזַי הַוְּזִירִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הָאֵלֶּה רָגְשׁוּ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכֵן אוֹמְרִים לוֹ: דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חֱיֵה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ו ז.
אֲזַי הַוְּזִירִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הָאֵלֶּה רָגְשׁוּ אֶל הַמֶּלֶךְ
"הָאֵלֶּה" - לא כל הַוְּזִירִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים של השליט באו בהתרגשות לשליט, רק "הָאֵלֶּה" באו, כלומר רק מספר מוגבל מכל הנכבדים באו.
הנכבדים האלה קשרו קשר למצוא ולתכנן איך להפיל ולהפטר מדניאל.
הם החילטו שהם מצאו פתרון מוצלח, שיפיל את דניאל בפך, ולא יסכן אותם, והלכו למלך בהתרגשות שמחה.
וְכֵן אוֹמְרִים לוֹ: דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חֱיֵה
המילה "הַמֶּלֶךְ" אינה ברורה וכוללת: שליט/מושל/נגיד/מנהל העומד בראש עיר (מלך שכם), מחוז (מלך גרר), ממלכה (מלך ישראל), מעצמה (מלך אשור).
כיוון שהתואר 'מלך' לא הראה את גדולת השליט, הומצאו מילים נוספות כמו: פרעה, קיסר, אמפרור, צאר, סולטן, שריף, חאן, נשיא, שוגון.
הנכבדים פונים לשליט בתואר כבוד "דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ". למעשה כורש הפרסי כבש את ממלכת בבל, ומינה את דריוש המדי (ביאור:דניאל ו א) לשליט העיר בבל וחלק מהמדינות באזור.
אולם מקובל היה להעניק לשליט תואר כבוד כדי להתחנף ולרצות את פניו.
לְעוֹלָמִים חֱיֵה
הנכבדים מברכים את המלך "לְעוֹלָמִים חֱיֵה".
הם מעניקים לו 'אלוהות' שקיימת לעד, ואכן הם בהמשך מציעים לשליט להראות שכוחו מעל כוחו של אלוהים.
הם מעניקים לו כבוד ששמו ישאר לעולמים, אפילו אם גופו ימות, יקבר, וישוב לעפר.
לכולם ברור שזאת רק ברכה והיא לא תתקים לעד. בכל אופן, בזכות הנוכלים האלה שקשרו על דניאל, שמו של "דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ" נכנס לתנ"ך ואכן שמו ישאר לעולמים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דניאל ו ז"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.