תולדות תנאים ואמוראים/ב/בר קפרא
בר קפרא[עריכה]
שמו האמיתי לא נודע לנו, ודעת היוחסין בערך קפרא ששמו היה שמעון בר קפרא מסוף חגיגה, ולא נמצא בחגיגה לא בבבלי ולא בירושלמי. ובדק"ס ב"מ כו. מביא מכ"י ה' אמר ר' שמעון בר קפרא. אך בל"ס הוא ט"ס וצ"ל א"ר שמעון ב"ל משום בר קפרא כבגמרות שלנו.
ובערוך ערך גזל מביא מב"ר פנ"ד-ג ר' אלעזר בר קפרא אמר זה שגוזל בפרהסיא, אבל בספרים שלנ ואיתא סתם בר קפרא.
ובקה"ר פ"א-ג אמר אבא בר קפרא לרבי, ג"כ אין ראיה שהיה שמו אבא, כי אפשר שהוא לשון חשיבות, ומקור המדרש הוא מנדרים נ. ושם ליתא תיבת "אבא".
ובספר מבוא המשנה בסוף ספרו אות נז. דעתו ג"כ שהיה שמו אלעזר והוא היה בנו של ר' אלעזר הקפר ויען שמת אביו קודם שנולד בנו קראוהו ע"ש אביו עכ"ל, אבל מהלשון שמצינו בכל הש"ס שהראשון נקרא תמיד בשם ר"א הקפר והאחרון תמיד בשם בר קפרא משמע ששנים היו שאינם שייכין ז"לז, וכבר בראנו בערך ר"א הקפר שא"א לומר שאחד הוא, ובחולין כז: חולקין ר"א הקפר בריבי ובר קפרא בדין שחיטת עוף אם הוא מן התורה שר"א הקפר סובר שהוא מדברנן וב"ק סובר כרבי שהוא מדאורייתא.
והאמת ששניהם היו כמעט בזמן אחד ושניהם היו בדרום, בעיר לוד, אך ר"א הקפר היה זקן ממנו שהראשון היה כמו חבר לרבי, וב"ק היה מגדולי תלמידי דרבי, והצדק עם הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה שבר קפרא היה בב"ד של רבינו הקדוש וקיבל ממנו. ולא לצדק השיג עליו הראב"ד כי באמת מוכח מכל הש"ס שהיה עוד נחשב מתנאים שהיו בימי רבי וישב יחד עם ר' חייא ככריתות ח., והיה גדול כ"כ בעיני רבי עד שרבי בעצמו שאל ממנו כפסחים מב. שא"ל רבי מאי משמע? וכן נדרים נא. אמר לרבי פירוש כמה פסוקים, ובנזיר נב: א"ל רבי לא תשנה רביעית וכו'.
וכבר היה אז בא בימים כירושלמי מו"ק רפ"ג שרבי היה מוקיר לבן אלעשא (שהיה עשיר גדול וחתנו דרבי והיה רגיל להיות בבית רבי עם כל גדולי תלמידי דרבי אך לא היה בן תורא ובר קפרא שהיה לו כעס על בן אלעשא וכאשר נביא לקמן) א"ל בר קפרא כל עמא שאלין לרבי ואת לית את שאיל ליה א"ל מה נישאל? ולמדו בר קפרא איזה חידה שיאמר לפני רבי - ורבי הפך פניו וראה שבר קפרא שוחק והבין רבי שמפי בר קפרא יצאה החידה וכעס רבי עליו וא"ל איני מכירך "זקן" וידע שלא יתמני בימיו (לקראתו רבי), ועוד מצינו מו"ק טז. שפ"א ישב ר"ש בר רבי וב"ק וקא גרסי קשיא להו שמעתא א"ל ר"ש דבר זה צריך רבי, א"ל ב"ק ומה רבי אומר דבר זה? (פי' אין רבי בעולם היודע דבר זה), אזל וסיפר ר"ש לרבי איקפד וכשאתא ב"ק לאתחזוי א"ל, ב"ק איני מכירך מעולם - ונהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין.
ובנדרים נ: יסופר שרבי עבד הלולא לר' שמעון בנו ולא אזמניה לבר קפרא (ששכח לקרא אותו כן מפורש בקה"ר פ"א-ג). אזל ב"ק וכתב על בית גננא "כ"ד אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין ולא אזמניה לבר קפרא".
ולכן כשעשה משתה אחרת אז אזמניה לב"ק, ועל כל תבשיל ותבשיל אמר ג' מאה משלין וכל העם הניחו את המאכלין לשמוע חכמות ב"ק, וכששאל רבי להמשמשין למה לא יאכלו הקרואין סיפרו לו שזקן אחד היושב ביניהם יספר לפניהם משלים ואין מניחן לאכול, א"ל רבי לב"ק למה תעשה כן? א"ל אך להראותך כי אין אני חפץ בסעודתך, אך היה לי צער גדול מה שביישתני בפני בחרי ולא הזמינתני.
ויסופר בנדרים שם שיומא דמחייך רבי אתיא פורענותא לעלמא ולכן ביקש מבר קפרא (שהיה בדחן גדול) שלא יבדחן ויתן לו עבור זה ערבעין גריוי חיטי א"ל בר קפרא ליחזי מר דכל גריוא דבעינא שקילנא, ורבי שחק מן מליצותיו היקרות.
ויסופר שם שא"ל ב"ק לברתיה דרבי דלמחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ואמר תזמר וכן היה, ובן אלעשא היה שם ולא יכול לסבול את כל זה ויצא הוא ואשתו משם.
והנה אף שמצינו אותו תמיד בישיבת רבי בציפורי, וכדמצינו סנהדרין צג. צג: צד. דרש בר קפרא בציפורי. וכן היה בפטירת רבי שנפטר בציפורי וב"ק הספידו הספד גדול ככתובות קד. שקרא את בגדיו ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, אעפ"כ נראה קרוב לודאי שמקומו הקבוע או מקום ב"ב היה בדרום כנדה פ"ג סה"ב ר' חייא רבה אזל לדרומה שאלין ליה ר' חמא אבוה דר' הושעיא ובר קפרא. וקרוב מאוד לומר שבעיר פרוד (היא עיר בדום א"י) היה לבר קפרא ישיבה פרטית אשר הרביץ תורה עם תלמידים ושם נפטר כמבואר ע"ז לא..
וא"א לומר שהלך לדרום אחרי פטירת רבי, כי ידוע שמספקי להו מי נפטר קודם אם רבי או ר' חייא בכתובות קג: ואם ב"ק הלך וישב בדרום אחר פטירת רבי א"כ חי ר' חייא אחר רבי, לכן מוכרחים אנו לומר שמקומו הקבוע היה בדרום וכן היה מקום ר' אפס בדרום אע"פ שהתמנה אחר פטירת רבי לריש בישיבה, ואך היו באין לישיבת רבי לזמנים קבועוין.
ומצינו תנחומא אחרי-ז שאמר בשם ר' ירמיה בן אלעזר.
חבריו הגדולים[עריכה]
ר' חייא, שאע"פ שר"ח היה זקן ממנו וכנדה פ"ג סה"ב שהוא שאל לר"ח אבל היה כחבירו ממש כיבמות לב. שחולקין ושניהם נשבעו העבודה כך שמעתי מרבי, וברכיתות ח. קרא לר' חייא בבלאי, עייא. ובשבת פ"ב סה"ה מתיב לר' חייא.
ר' חייא בר ביסא אבי ר' הושעיא, כדמצינו מו"ק כב. שחולקין, ומצינו אותם יחד ששניהם שאלו לר"ח כנדה פ"ג סה"ב.
וכן חזקיה בנו של ר"ח היה כמו חבירו כסנהדרין ק. שחולקין, ובע"ז לח: חזקיה ובר קפרא אמרי.
ר' שמעון בר רבי היה חבירו הגדול והוא למד עם בר קפרא ב' שלישי תו"כ ולא קם מקמיה והקפיד עליו כקידושין לג. וכן שקלו וטרו יחד כברכות יג:, מו"ק טז., וכשנולד לר"ש בת וא"ל רבי רביא באה לעולם, א"ל ב"ק תנחומין של הבל ניחמוך אביך, ב"ב טז:.
תלמידיו הגדולים[עריכה]
כל גדולי הראשון דאמוראי א"י כולם קיבלו מב"ק.
ר' אושעיא במו"ק כס. אמרו בפירוש שהיה תלמידו, ובכריתות ח. ר' אושעיא הוה שכיח קמיה דבר קפרא, שבקיה ואתא קמיה דר' חייא, ובע"כ זה היה עוד קודם פטירת רבי.
ר' אלעזר משמו יומא מו..
ר' יהודה בר פדא בן אחותו קיבל ממנו כמעילה ד: שא"ל בר קפרא בן אחותי ראה מה שאתה שואלני למחר בבהמ"ד, וב"ר פכ"א-ו אר"ה כד שמע בר קפרא כן אמר יפה דרשת בן אחותי.
ר' יהושע בן לוי קיבל הרבה ממנו כדמצינו תמיד א"ר שמעון בן פזי אריב"ל משום בר קפרא כברכות לד., שבת מ. עה. קה: קיח., פסחים כו., סוכה לח:, (תענית כו:), מו"ק ג:, כתובות נז. קד:, קידושין פ., נדרים פז., ובזבחים סא. אר"ש בן פזי משום ב"ק, נראה שחסר תיבת אריב"ל באמצע. ובחולין ה: א"ר יעקב בר אידי ארבי"ל משום ב"ק, ושם צא. ר' אסי אריב"ל משום ב"ק.
ר' שמואל בר פוניא בשמו פדר"כ ספ"א.
ר"ל בשמו פסחים טו., חגיגה כג:, תענית ח., ב"מ כו., ב"ב לט: קנח:, זבחים צב., תרומות פ"ז ה"ג.
ואך את ר' יוחנן לא מצינו בשום מקום עם ב"ק. ונראה יען שב"ק הרביץ תורה בדרום ולכן לא מצינו את ריב"ל אומר משמו כי גם הוא היה בדרום, וכן מצינו את רשב"ל שהלך לשם כעירובין סה:, אבל ר' יוחנן דבק ברבותיו ר' אושעיא ור' ינאי וכל חכמי צפורי, ולכן לא מצינו אותו עם ב"ק.
ודור ב"ק היו דור מפרשי המשנה, ונחשבו עוד לתנאים אעפ"כ לא נזכרו עוד במשנה, וב"ק לא נכר גם בתוספתא ולא במכלתא או בספרא וספרי ואדרבא מצינו בסנהדרין ק. בלשון איתמר חזקיה אמר - בר קפרא אמר, כי כן מצינו גם על רבי ור' חייא כע"ז עה: בלשון אתמר, יען שכולם היו אך מפרשי המשנה מה שקבלו מרבי פירושי המשנה ובאורה, וכמעט כל גודלי תלמידי דרבי קבצו ברייתות, כר' חייא ולוי, וכן עשה בר קפרא והיו הפירושים שלו חביבין כ"כ עד שהיו נקראין משניות גדולות דבר קפרא כהוריות פ"ג ה"ה, וב"ב קנד: א"ל ר"ל לר"י זו ששנויה במשנת בר קפרא, וגם ר' חנינא חבירו הגדול אמר עליו נדה כ. כמה נפיש גברא דלביה כשמעתיה. ור' יוחנן קרי עליו ע"ז לא. מקום שיפול העץ שם יהו.
ונשאר לנו לפלטה מתניתא דבר קפרא בשם "תני בר קפרא" כברכות יג., שבת סח. קמא:, עירובין ב:, פסחים לט:, ביצה לב:, מו"ק ט: כז., יבמות קט., כתובות ה., ב"ב לט: קנח:, ע"ז עה", מכות כא., זבחים לא. פז., חולין כז:.
ובסדורים בסדר הקטורת בכמה סדורים נדפס תניא בר קפרא אומר אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין, והיא גרסא מוטעת וצ"ל תני בר קפרא, וסופו מכיח על תחלתו שאמרו שם ועוד תני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטב של דבש וכו', והוא כמו שאמרנו שב"ק לא נמצא בשום ברייתא ואך הוא חיבר ברייתות מה שקיבל מרבותיו, וחפשתי השני ברייתות אלו ולא מצאתים כלשונם המובא בסדורים, ואך בירושלמי יומא פ"ד ה"ה מצינו תני בר קפרא הפטמין בירושלים היו אומרין אלו היה נותן לתוכה מעט דבש לא יהו כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה, תני פיטמה חציים כשירה, שלישים ורבעים לא שמענו. ובכלל בעל מסדר הקטורת שינה מלשון הגמרא המובא בכריתות ה. ו..
וכאשר נעיין בכ"מ המובא "תני בר קפרא" נמצא שהמה אך פירוש למשנה או תוספתות דתנאים הקודמין, ובספר דרכי המשנה ק. יאמר הרז"פ וז"ל "החכמים ובראשם בר קפר ולוי וגם ר' חייא סרו מגרסת רבי במשנתו וקבעו להם גרסאות אחרות כירושלמי ריש כתובות במשנה בתולה נישאת ליום הרביעי - שפעמים בשבת - שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד, ובגמרא בר קפרא אמר מפני דכתיב בה ברכה, פירוש בר קפרא לא היה שונה במשנתו שאם היה לו טענת בתולים אלא היה שונה במשנתו הטעם משום ברכה. וביבמות י. אעפ"כ בדקה לוי במתניתיה, ופסחים פ"י ה"ג רשב"ל אומר אם לא טבל פעם ראשונה צרי ךלטבל פעם שניה, מתניתא פליגא על רשב"ל שבכל הלילות - והלילה הזה שתי פעמים, ומשני סבר רשב"ל על הדא דבר קפרא, פי' רשב"ל סבר הך משנה היא דבר קפרא עכ"ל.
ולפלא על חכם גדול שכמותו יטעה בפשט הפשוט כי א"א לומר שיעשה זאת בזדון כדי לעור את העינים ולהביא ראיות מוטעות לדבריו שאין להם שחר, ואשר מעולם לא עלתה על דעת שום חכם לשלוח יד במשנה הנעשית ע"י כל חכמי ישראל ובתוכם גם בר קפרא בעצמו ולוי ור' חייא ואשר רבי היה אך הנשיא, ואשר דקדקו על כל אות ואות אם הוא קבלה אמיתית, וכבר הבה על קדקדו הגאון בעל דורות הראשונים בח"ב צד סב והלאה.
ונבאר כל ראיותיו אחת לאחת.
בירושלמי כתובות שם מחלוקת בר קפרא ור' אלעזר (בן פדת) ב"ק סובר שא"א לומר פשט המשנה מה שאמרו "שפעמים בשבת" הוא טעם מפני מה נשאת ברביעי, שא"כ מ"מ לא אמרו במשנה טעם גם על אלמנה שנשאת בחמישי, ולכן מפרש ב"ק שאין זה טעם, אך פשט המשנה הוא שבתולה נשאת ליום הרביעי [ונבעלת בחמישי כבבלי שם ה. דברי בר קפרא] ואלמנה נשאת בחמישי ושניהם הטעם משום ברכה, ומשום אקרואי דעתיה לא חייש בר קפרא כדאמר שם ה. אבל ד"א סובר דפי' המשנה הוא טעם מ"מ אמרו שבתולה נשאת בד' יען כי חיישינן לאקרורו דעתיה וכדאמר אביי שם ט: לשיטת ר"א. ולבר קפרא מה שאמרו במשנה שפעמים כשבת, הוא ענין בפ"ע, כלומר עכשיו שתקנו שבתולה נשאת ליום ד' וכבר ידוע תקנות עזרא שפעמים בשבת ב"ד יושבין ולכן אם יהיה לו טענת בתולים ישכים לב"ד, וזה פשוט וברור, כדעת דוה"ר, ובירושלמי שם לא אמרו "תני בר קפרא" אך אמר בר קפרא והוא כמו כל מחלוקת אמוראים בפירוש המשנה. וראייתו מיבמות י. כבר בארתי בערך לוי שטעה שם בפשט הפשוט.
ומפסחים פ"י ה"ג טעה עוד יותר כי כבר ביאר שם הפני משה שרשב"ל סובר כבר קפרא שאין חיוב לטבל ב' פעמים, ומפרש המשנה שאמרו הלילה הזה שתי פעמים הוא אך למצוה, ולא לחיוב, וכן מובא כלשון הזה בערלה ספ"ב סבר רשב"ל כהדא דתני בר קפרא.
ואיה מצא שב"ק או חכם אחר שינה ממשנתו של רבי כלום? ודברים כאלו מלאים בכל הש"ס שמקשה הגמרא ממשנה או מברייתא על אמורא ומתרץ, ובר קפרא וחביריו קבלו מרבי עצמו פשט האמיתי דכל משנה ומשנה אם היא דעת יחיד או הוא רשות או חובה או מצוה וכדומה.
וזה היה מעשיהם הגדולים של הדור דאחר רבי שבלעדי פירושיהם לא היינו יודעין המשנה על בוריה, אבל שיחלוקו על המשנה מאן דכר שמיה, ואע"פ שהיו נחשבים לתנאים כאשר אמרו על ר"ח ורב שהוא תנא ופליג. וכן מצינו גם בבר קפרא בברכות לט. שאמרו "לימא כתנאי" דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא - והוא כעס עליהם - "תנא" ושניהם לא הוציאו שנתן.
והנה מלבד גדלו בתורה היה דרשן מפואר ונשאר לנו לפלטה דעותיו היקרות ומדותיו הטהורות כברכות סג. שאמר איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, בכל דרכיך דעהו, ובמגילה כט. דרש מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים יצתה ב"ק ואמרה למה תרצו דין עם כיני כולכם בעלי מומין אתם אצל סיני (שהבעל גאוה הוא כמו מום אצל ענוה), ובכתובות ה. דרש גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, ודרש הפסוק ויתד תהיה לך על אזנך א"ת אזנך אלא איזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באוזניו. ובקידושין מא. אמר רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא (ואפשר שדרש זה נגד בן אלעשה).
ובסנהדרין צד. דרש ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וכו'. ודבריו היקרים במילי דעלמא כדאמרו ברכות סב. שהיה מזבן מילי בדינרי, ואמר עד דכפנת אכול, עד דצחית שתה, עד דרתחא קדרך שפוך, קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני, תאני דאבוך זבין.
מחייו הפרטים ומקורותיו מצינו שהיה עני ומתפרנס מיגיע כפו בברכות נו: שא"ל בר קפרא לרבי ראיתי (בחלומי) חוטמי שנשר א"ל חרון אף נסתלק ממך, ראיתי שתי ידי שנחתכו א"ל לא תצטרך למעשי ידך (שתתעשר), ובאמת עמל בידיו להביא טרף לביתו כדמובא קה"ר רפי"א שבר קפרא היה מקפל (חופר כמו הני קפולאי, שבת קנב:), בשוניתא דימא (ואפשר שלכן אמר ברכות סג. לעולם ילמוד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה כי מבשרו חזא שמלאכתו קשה ומסוכנת, וברכת רבי באמת נתקיימה עליו כאשר יסופר בקה"ר שם), וראה ספינה שטבעה בים הגדול ואדם חשוב ניצל ממנה, וחמל עליו בר קפרא והביאו לביתו והאכילו והשקהו וגם כסף נתן לו ושלחו לשלום, במשך הזמן אירע שנשבו נפשות מבני ישראל, וב"ק שהיה חשוב במלכותא לקח בידו חמש מאות דנרין והלך לפדות את אחיו, וכשבא לבית המלכות מצא את האיש שניצל ואשר עשה עמו טובות שהוא שר השרים שם, והשר קם מפניו ושאל בשלומו וא"ל מה לידידי בביתי? וסיפר לו כל המעשה שבא על עסקי פדיון שבויים מאחיו, והראה לו הכסף שנתנו בני עדתו לפדותם, א"ל השר הכסף נתון לך חלף החמשה שקלים שנתת לי וחלף אשר האכלתני אשלח את אחיך לחפשי חנם, וישלחהו בכבוד גדול, ומיני אז כלכל את ביתו ברחבה, וגם תלמידיו אכלו על שלחנו כברכות לט., וגם מצינו שהיה לו שפחה כשבת פיח-ג.
מבני ביתו לא נודע לנו מאומה ואך מצינו בשבת פ"ו ה"ב שהיה לו בת שאמרו שם בני ברתיה דבר קפרא אמרין מבית רבה דבר קפרא עד בית ר' הושעיא, ויהודה בן פדיה היה בן אחותו כמבואר לעיל.
פטירתו לא מצינו בשום מקום ואך זאת ידענו שמקום קבורתו היה בעיר פרוד כע"ז לא. שר' יוחנן איקלע לשם ושאל כלום יש משנת ב"ק, תני ליה ר' תנחום דין פרוד וכו' קרי עליה דב"ק מקום שיפול העץ יהו.