עבודה זרה לא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
סתם יינם אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית המפקיד יינו אצל עובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה והתנן המפקיד פירותיו אצל עובד כוכבים הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים לשביעית ולמעשר כגון שייחד לו קרן זוית אי הכי בשתיה נמי לישתרי דהא רבי יוחנן אקלע לפרוד אמר כלום יש משנת בר קפרא תנא ליה ר' תנחום דמן פרוד המפקיד יינו אצל עובד כוכבים מותר בשתיה קרי עליה (קהלת יא, ג) מקום שיפול העץ שם יהו שם יהו ס"ד אלא שם יהו פירותיו א"ר זירא לא קשיא הא ר"א הא רבנן דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים ומלאוהו יין ומפתח או חותם ביד ישראל ר"א מתיר וחכמים אוסרין א"ר חייא בריה דרבי חייא בר נחמני א"ר חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי ואמרי לה א"ר חסדא אמר לי אבא בר חמא הכי אמר זעירי הלכה כר"א אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין שאין משתמר בחותם אחד ור' יוחנן אמר אפי' יין משתמר בחותם אחד ולא פליגי הא כר"א הא כרבנן איכא דאמרי א"ר אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מן היין שאין משתמר בחותם בתוך חותם ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם ותרוייהו כרבנן מר סבר כי פליגי רבנן עליה דר"א בחותם אחד אבל בחותם בתוך חותם שרו ומר סבר אפילו חותם בתוך חותם אסרי היכי דמי חותם בתוך חותם אמר רבא אגנא דפומא דחביתא שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם ואי לא לא דיקולא ומיהדק הוי חותם בתוך חותם לא מיהדק לא הוי חותם בתוך חותם נוד בדיסקיא חתימת פיו למטה הוי חותם בתוך חותם פיו למעלה לא הוי חותם בתוך חותם וכי כייף פומיה לגיו וצייר וחתים הוי חותם בתוך חותם ת"ר בראשונה היו אומרים יין של עין כושי אסור מפני בירת סריקא ושל ברקתא אסור מפני כפר פרשאי ושל זגדור אסור מפני כפר שלים חזרו לומר חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות מעיקרא מאי סבור ולבסוף מאי סבור מעיקרא סבור אין כותי מקפיד על מגע עובד כוכבים לא שנא פתוחות ולא שנא סתומות ולבסוף סבור כי לא קפיד אפתוחות אסתומות מקפיד קפיד וסתומות מותרות ורמינהי
רש"י[עריכה]
סתם יינם אסור בהנאה - משום גזירת יין נסך:
ומטמא טומאת משקין - מטמא טומאת אוכלין ומשקין כתורת משקין טומאת שרץ שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין ושיעורן לקבל טומאה ברביעית הלוג ככל טומאת משקין:
והתנן המפקיד פירותיו אצל העובד כוכבים הרי הן כפירותיו - למעשרות ולשביעית דחשידי לחלופי וה"נ דלמא חלפיה והאי חמרא דעובד כוכבים הוא:
שייחד לו קרן זוית - ומסר לו מפתח או עשה חותם:
פרוד - מקום של בר קפרא הוא ונפטר בר קפרא:
שיפול העץ - ששכן שם תלמידי חכמים:
שם יהו ס"ד - שהוא עצמו ימצא שם והא שכיב ליה:
אלא שם [יהו פירותיו] - ימצאו פירות העץ שנשרו ממנו אף כאן הצריך לדברי חכמים ישאל את בני העיר ששומעין ולמדין ממנו ומלמדים אותן לאחרים:
מפתח או חותם ר"א מתיר - אף בשתיה:
וחכמים אוסרין - לעשות כן ואי עבד שרי בהנאה כדאמרינן לעיל:
ותרוייהו כרבנן - דאי כר"א בחותם אחד נמי שרי:
אגנא אפומא דחביתא - כפה מזרק ע"פ החבית:
שריקא - טח בטיט ודיבק סביבות פי המזרק לדופני החבית:
דיקולא - כפה סל ע"פ חבית והחבית מגופה דהיינו ב' חותמות מגופת החבית שדבוקה בחבית ונתייבשה וסל כפוי עליה:
ומיהדק - נכנס בדוחק פי הסל לבלוע את החבית הוי חותם בתוך חותם ולא טרח לזיופי כולי האי:
לא מיהדק - נוח ליטלו הוי כמאן דליתיה:
נוד - של עור מלא יין וקשור ומונח בתוך דיסקיא של עור:
פיו - של נוד:
למטה - בתוך דיסקיא:
הוי חותם בתוך חותם - דטרח להפוך ולהתיר קשר הדיסקיא וקשר הנוד ולחזור ולקשרה כולי האי לא טרח:
ואי כייף פומיה - של נוד לגיו וצייר וחותם כעין שקושרין נודות שלנו של שמן שלאחר שקושרים אותו מכניסין פי הנוד כשהוא קשור בתוכו ועוד קושרים אותה פעם אחרת אפי' אין דיסקיא הוי חותם בתוך חותם:
עין כושי - מקום כותים:
בירת סריקא - עובדי כוכבים הן וסמוכין לעין כוש:
ברקתא - עיר של כותים:
כפר פרשאי - עובדי כוכבים:
וזגדור - כותים:
תוספות[עריכה]
המפקיד יינו אצל עובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה. ובסמוך משמע שהפקידו בחותם אחד ותימה מאי קסבר ר' יהודה בן בתירא אי לא חייש לזיוף כר"א אפילו בשתיה לשתרי ואי חייש לזיוף כרבנן אפי' בהנאה ליתסר שמא נגע בו העובד כוכבים ונסכו וי"ל דרבי יהודה בן בתירא לטעמיה דאמר לקמן בפרק ר' ישמעאל (דף נט:) יין של ישראל שנגע בו עובד כוכבים מותר בהנאה חדא דאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים ועוד שאומר לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי ואע"ג דחיישי לזיוף דנגע ביה ושתה מיניה לא החמיר כ"כ לחוש לאחלופי בשלו שיאסר גם בהנאה כיון שכל עיקר יינם אינו אסור אלא מדרבנן:
דאמר רב הלכה כר"א שמתיר יין בחותם אחד. ולקמן פ"ב (דף סט: ושם) נמי אמרינן האידנא קיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא ויש להקשות דרב אדרב דהא אמר רב לקמן (דף לט.) חבי"ת בחותם אחד אסור סימן חלב בשר יין תכלת ועוד קשה דרב אשי אמר לעיל (דף כט:) גבי חומץ ויין מבושל א"צ חותם בתוך חותם משמע הא יין גמור צריך חותם בתוך חותם וכן רבא דשקיל וטרי לקמן בסמוך היכי דמי חותם בתוך חותם משמע דס"ל דלא סגי בחותם אחד וכולה סוגיא דשמעתא מיירי בחותם בתוך חותם והיה מתרץ ר"ת דההוא דרב דלקמן מיירי בישראל חשוד וגרע מעובד כוכבים מפני שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ"כ וכן ההיא דרב אשי דלעיל (דף כט:) נ"מ לענין ישראל חשוד וכן רבא מפרש חותם בתוך חותם אליבא דרבנן ואפי' אליבא דהלכתא איכא נפקותא כגון ישראל חשוד וההיא דרבה בר רב הונא חתך לה לבישרא אתלתא קרנתא כשמשלחה ביד עובד כוכבים ולהכי סגי בחותם אחד וקשה קצת פר"ת דנבואה היא להעמיד כל אלו ההלכות בישראל חשוד ואנן בעובדי כוכבים קיימינן ורב אשי לעיל הזכיר חומץ ביד עובד כוכבים אין צריך חותם בתוך חותם ומשמע הא יין ביד עובד כוכבים צריך ועוד דבירושלמי משמע דההיא בעובד כוכבים איירי וגם רש"י וה"ג פירשוהו בעובד כוכבים לכך נראה לפרש דהכא והתם בעובד כוכבים איירי ויש לחלק בין שולח לחבירו ואינו חוזר ורואה חותמו להכירו דאז צריך חותם בתוך חותם דלא מרתת שסבור האחר לא יכיר החותם אבל היכא שמניחו ביד העובד כוכבים ועתיד לראות חותמו להכיר די בחותם אחד תדע שכן הוא שהרי ר"א הזכיר בדבריו המפקיד יינו אצל עובד כוכבים ובסתמא אדם דעתו לחזור שם להכיר חותמו וסתמו אבל רב אשי דלעיל הזכיר בדבריו חומץ שלנו ביד עובד כוכבים משמע ששולחו ביד עובד כוכבים ורבא נמי אשכחן לקמן דקאמר נוד בדיסקיא ופיו למטה ואיהו גופיה אמר בפ' בתרא (לקמן עד:) כי הוה משדר גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבירצייהו ומלתיה דרב לקמן (דף לט.) מיירי בשולח ביד עובד כוכבים כפרש"י וה"ג:
ולא פליגי הא ר"א והא רבנן. פירוש לא פליגי אליבא דחד תנא אלא מר סבר כר"א ומר סבר כרבנן א"נ לא פליגי וכולהו כר"א קיימי דפסק רב כוותיה אלא מר מפרש מילתיה דר"א ומר מפרש מילתייהו דרבנן וא"ת ורבי אלעזר היכי קאי כר"א הא ר"א גופיה קאמר בפ"ק דנדה (דף ח.) דאין הלכה כר"א בכולהו סידרי אלא בארבע וי"ל דשאני הכא דקאי ר"מ כוותיה לקמן פרק ר' ישמעאל (דף סא.) בברייתא דאמר הלוקח בית וכו' וכה"ג משני תלמודא התם בפ"ק דנדה (שם:):
ותרוייהו כרבנן. וא"ת אימור דרבי יוחנן סבר כר"א ומפתח וחותם דקתני בברייתא ר"ל תרוייהו דהשתא הוי חותם בתוך חותם וי"ל דתלמודא משמע ליה דמפתח וחותם דקתני בברייתא לא משום דבעינן תרוייהו מדלא קאמר שתי מפתחות או ב' חותמות אלא מפתח או חותם קאמר וגם יש גורסים מפתח או חותם:
סתומות מותרות. ואף על פי שאין לך סתומות שלא יהו פתוחות מתחלה מכל מקום כיון שדעתו לסתמן להתקיים למכור לישראל מנטר קא נטר להו שפיר ואינו חפץ שיחשדוהו ישראל כלל:
ראשונים נוספים
רבינו חננאל
סתם יינו אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית הפקידו ליינו ישראל אצל עובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה. איני והתנן בדמאי פ"ג המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ הרי הן בחזקתן למעשר ולשביעית אצל העובד כוכבים כפירותיו הנה המפקיד אצל העובד כוכבים נעשו אותם הפירות כפירותיו וביינו אמרינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית ופריק ר' ירמיה הא דאמר ר' יוחנן משום ר' יהודה בן בתירא כגון שייחד לו העובד כוכבים קרן זוית והוא שמותר בהנאה. ומקשינן עליה אי הכי בשתיה נמי לישתרי דהא כדתנא ליה רבי תנחום משנת בר קפרא המפקיד יינו אצל עובד כוכבים מותר בשתיה קרי עליה ר' יוחנן מקום שיפול העץ שם יהו פירותיו ופירק ר' זירא פירוק אחר ואמר מתני' דדמאי כרבנן דאסרי ור' יוחנן דאמר כרבי אליעזר דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עובד כוכבים ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל רבי אליעזר מתיר בשתיה ולא חייש לזיופא. ואסיקנא משמיה דרב חסדא אמר זעירי הלכתא כר' אליעזר.
א"ר אלעזר הכל משתמר חותם בתוך חותם ביד העובד כוכבים חוץ מן היין שאינו משתמר אלא בשומר ור' יוחנן אמר אפי' יין משתמר חותם בתוך חותם ביד עובד כוכבים ותרוייהו רבי יוחנן ור' אלעזר כחכמי' דאסרי ר' יוחנן סבר כי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בחותם אחד אבל חותם בתוך חותם אפילו רבנן שרו.
היכי דמי חותם בתוך חותם אגנא שריקא אחביתא וחתימא הרי זה חותם בתוך חותם ואי לא הוי כי האי גוונא לא הוי חותם בתוך חותם. דיקולא אפומא דחביתא חתימא אי מהדק הוי חותם בתוך חותם ואי לא מהדק לא. נוד צרור בדסקיא צרירא וחתימא אם פי הנוד בתוך הדיסקיא והדיסקיא למעלה צרורה וחתומה הוי חותם בתוך חותם. ואי לא הוי פי הנוד למטה בדסקיא לא הוי חותם בתוך חותם והלכתא כר' יוחנן וקיימא לן דכל כסוי שעל פי החבית אי מיהדק ואין אדם יכול להסירו מבלי שבירת החותם הרי זה חותם בתוך חותם:
עין כושי מדור של כותים ובירת סריקא קרוב להן מדור עובדי כוכבים וכן ברקתא וכפר פרשה וכן (גנדיד) [זגדור] וכפר שחלים אסרו מדורת של כותים מפני מדור של עובדי כוכבים שהולכין ובאין אצלן:
קסברי רבנן אין כותי מקפיד על מגע עובד כוכבים וכל יין שלהן מגע עובד כוכבים הוא חזרו לומר חביות פתוחות של כותים אסורות סתומות מותרות לבסוף סברי כי לא קפדי אפתוחות אבל אסתומות קפדי.
חידושי הרמב"ן
ומפתח וחותם בידו. גרסינן בכולהו נוסחי אלא שכל המפרשים פירשו או חותם וכן מצאתי בתוספת' ופסק רב כר"א דמתיר אפילו בשתיה.
ואיכא למפרך דהא רב אמר לקמן בפרקין אסור חבי"ת בחותם אחד ור"ת ז"ל כתב בס' הישר שלו דהתם בישראל ע"ה חשוד דהכי הוא כולה סוגי' וחב"ת נמי בישראל חשוד והוא גרוע מגוי וטרח טפי לזיופי ואחרים העמידוה במטהר יינו של עכו"ם ברשותו דחותם בתוך חותם בשומר שאינו בא לקיצין דמי ואין זה כלום דחב"ת לא במטהר אלא בכל ענין הוא אסור ודכוותייהו יין.
ודברי ר"ת ז"ל עצמו אינן נוחין לי דליכא בכולה שמעתא חשוד בכשר דע"ה לא חשיד אהני כלל ואפי' בסוריא דחשידי למכור בשר לא תניא דלא חשידי ביה ועוד אפילו חשוד לאכול ולמכור אינו חשוד להחליף דתנן המפקיד פירותיו אצל כותי ואצל ע"ה בחזקתן למעשרות ולשביעית ואפילו במתעסק בהם מסקנא בפ"ק דחולין דליחלופי לא חיישינן כלל וישראל משומד לא תניא הכא.
ובירושלמי (ב,ג) תמן תנינן הפקידו אצל עכו"ם הרי הוא כפירותיו [ר' חנינא בעי קומי ר' מני מה כפירותיה] ממש פטור טבל ברור ממקום אחר אמר ליה ולכל דבר ולא על יאות ר' חנינא מתריס לקבליה הפקידו אצלו בחותם אחד ר' חנינא ור' מונא ח"א אסור וח"א מותר מה פליגין בהנייה אבל בשתיה אסור ר' אמר חב"ת אסור חמפ"גמותר וכו' הא משמע שאף במפקיד אצל עכו"ם נאמרו הדברים.
ואפשר לומר דלישני נינהו אליבא דרב דהכא לתרי לישני בתראי לא פסק רב כר"א והא דאמר ר' אשי חומץ שלנו ויין שלנו ביד עכו"ם א"צ חותם בתוך חותם וכו' מתני' וברייתא מתרץ דהא אתו לאשמועינן ואתיא כרבנן אבל כר"א קי"ל כדקא מברר בפ' השוכר אלא מיהו סוגיין דאמר רבא ה"ד חותם בתוך חותם לא קי"ל הכי ביין אלא נ"מ לענין אחר.
והראב"ד ז"ל כתב בפירושיו דתקנתא דבתראי היא דלא למעבד כר"א והיינו דאתמר התם בהשוכר וכי מאחר דקי"ל כרשב"ג דלא חייש לשתומא וקי"ל כר"א דלא חייש לזיופא מ"ט לא מותבינן חמרא בי עכו"ם משום שיבא ופי' הרב ז"ל משום גזירת שיבא ואינו נכון דאפי' בשני חותמות נמי יש לחוש לשיבי.
וי"מ שלא התיר ר"א אלא במיחד קרן זוית או שוכר בית בחצירו של עכו"ם והיינו דאמרינן במיחד לו קרן זוית דמעיקרא נמי קים לן דבחותם א' היא מתניתא דבלא חותם ודאי נגע ומנסך ליה ואפ"ה חיישינן לחלופי ולזיופה והא דתניא אצל נכרי כפירותיו אפי' בחותם אחד היא מדלא מתרצינן אסור בשתיה ומותר בהנאה בחותם א' ואצל עכו"ם כפירותיו בלא חותם ור"א במיחד דכיון דייחד לו קרן זוית בדיל מיניה ומרתת עכו"ם ולא טרח ומזייף חותמו מימר אמר כיון דיתד לו מקום מיקפד קפיד עליה טפי ובדיק בחותמו וחזי דמזויף ופלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן אפי' ביחד ומ"ה אוקמוה דלא כר"א דלר' יוחנן לית ליה תקנתא אלא בחותם בתוך חותם.
ורבינו הגדול ז"ל פסק כר"א וכתבה לדרב אשי דלעיל ולסוגיין דחותם בתוך חותם ודבריו מתקיימים על הדרך הזה שכתבנו.
ובה"ג ז"ל כתבם בלשון הזה ת"ר א' הלוקח וא' השוכר בית בחצירו של עכו"ם מלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר"א מתיר בשתיה וחכמים אוסרים והלכתא כר"א א"ר אלעזר הכל משתמר תוחם בתוך חותם חוץ מן יין ור' יוחנן אמר אף יין והלכתא כר' יוחנן, אלו דבריו ז"ל.
ומטין דבריו ודברי רבינו ז"ל שהם מפרשים שמועתו של ר"א במפתח וחותם שניהם וקולו של ר"א משום דעביד מפתח וחותם כשני חותמות ואע"פ שאין מפתח צריך להזדייף ואין הלה מכיר בו כלל וכולה סוגייא הבי אפרשא להו דמפקיד יינו אצל עכו"ם דברייתא בחבית סתומה היא דהיינו חותם א' ור' ירמיה דאוקמה במיחד לו קרן זוית במפתח ביד ישראל קאמר והיינו מפתח וחותם ולישנא קמא דר"א ור' יוחנן אברייתא קיימי וחותם א' ומפתח קאמרי ולישנא בתרא לא קאי אברייתא. ושני חותמות בלחוד היא והלשון הזה מסתייע מן הירושלמי וההוא דאמרינן בפ' השוכר מ"ט לא מותבינן חמרא בי עכו"ם בחביות סתומות ולשכור בית מהם קאמר.
אבל ק"ל על ב' לשונות הללו ההיא דאמרינן בפ' כל כתבי הקדש התיר להם ר' חנינא לבית ר' לשתות יין הבא בקרונות של עכו"ם בחותם א' ולא ידענא אי משום דסבר לה כר"א אי משום אימתא דבי נשיאה והכא חותם א' בלחוד הוה וביד עכו"ם ממש הוה.
חידושי הרשב"א
דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עובד כוכבים ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל, ר"א אומר מותר בשתיה וחכמים אוסרים: זה הגירסא הנכונה, ויש גורסין ומפתח או חותם ביד ישראל. ואפילו לפי הספרים דגרסי ומפתח וחותם מפרשים הם דמפתח או חותם קאמר דבאחד מהם סגי. ויש ראיה לדבריהם מדאמרינן התם, אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם אחד ביד נכרי חוץ מן היין שאין משתמר בחותם אחד, ורבי יוחנן אומר אפילו יין משתמר בחותם אחד, הא רבי אליעזר והא רבנן, דאלמא לרבי אליעזר בחותם אחד סגיא ולא בעינן מפתח וחותם.
ואינו מחוור שהרי פסק רב כאן כרבי אליעזר, דאמר רב חסדא אמר רב הלכה כרבי אליעזר ואילו רב בעצמו אמר באותו פרק (לט, א) (חבית) [חבי"ת] צריך חותם בתוך חותם, ואף על גב דבההיא סוגיא משמע דבישראל החשוד מיירי, מכל מקום הוא הדין בנכרי, והכין איתא בירושלמי דמייתי הא פלוגתא (דחבית) [דחבי"ת] דרב ושמואל גבי הא פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן, דאלמא בחד גוונא מיירי. וכן כתב הלכות פסוקות דמר יהודאי גאון ז"ל (הלכות ראו עמ') דרבי אליעזר ורבנן בנכרי פליגי, והכין ודאי משמע, דהא רב אשי דהוא בתרא משמע דבעי ביין שלנו ביד עו"ג חותם בתוך חותם, דתנן בפרק אין מעמידין (כט, ב), אלו דברים של עו"ג אסורין ואיסורן איסור הנאה, היין, והחומץ של עו"ג שהיה תחילתו יין, ואקשינן (שם) פשיטא משום דהחמיץ פקע איסוריה מיניה, ופריק רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ביד עו"ג לא בעי חותם בתוך חותם, אלמא לדידיה היין שלנו ביד עו"ג בעי חותם בתוך חותם, וההיא ודאי משמע דאליבא דהלכתא נסיב לה, דאי אליבא דרבנן הכין הוה ליה למימר דחומץ שלנו ביד נכרים (דרבנן) [לרבנן] לא בעי חותם בתוך חותם.
אלא הגירסא הראשונה נראת, ומפתח וחותם גרסינן, וקולו של רבי אליעזר דעביד מפתח אחד עם חותם (בשני) [כשני] חותמות, ואף על פי שאפשר לזייף המפתח ולא יהא ניכר, אפילו כן סבירא ליה לרבי אליעזר דכולי האי לא טרח, ורבנן סברי דלעולם אסור עד שיהו שם שני חותמות, ופלוגתא דר' (אליעזר) [אלעזר] ורבי יוחנן דהכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין ורבי יוחנן אמר אפילו בחותם אחד, במפתח וחותם קאמר ולעשותן כשני חותמות, ולעולם שני חותמות בעינן אלא שמפתח אחד עולה במקום חותם אחד. והשתא ניחא מאי דפסק רב בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן כרבי אליעזר, ופסק בחבי"ת דבעינן חותם בתוך חותם, ולאו דוקא אלא אפילו מפתח וחותם כשני חותמות ולאפוקי דלא סגי ליה בחותם אחד בלחוד.
וכזה נראה שהיה דעת בעל הלכות גדולות שכתב כלשון הזה (ריש הלכות יין נסך): תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עו"ג ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל, ר' אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרים, והלכתא כרבי אליעזר, אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מן היי ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר חותם בתוך חותם, והלכתא כרבי יוחנן. אלו דבריו ז"ל, ומכאן אתה למד שהסכים לפירוש שכתבנו. וכן נראה גם מהלכות הרב אלפסי ז"ל שפסק כרבי אליעזר וכתבה לההיא דרב אשי לגבי חומץ (תוה"ב שם).
ואלא מיהו יש לעיין לפי פסק זה מה שאמרו בשבת בפרק כל כתבי הקדש (קכב, א) התיר להם רבי חנינא לבית רבי יין הבא בקרונות של עו"ג בחותם אחד ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר או משום אימתא דבי נשיאה, והתם חותם אחד בלחוד הוה וביד עו"ג ממש הוה אלמא רבי אליעזר בחותם לבדו מתירו. ומסתברא לי דהתם נמי מפתח היה בידן של בית רבי דשלהן היה, וכגון שייחד לו קרן זוית בקרון והניחו שם היין, ומפתח בידן. וגרסינן בירושלמי (במכלתין פ"ה ה"ה): גמרא: המניח יין בקרון, אמר רבי יוחנן מעשה בקרון אחד של בית רבי שהפליגה יותר מארבעת מילין אתא עובדא קמי רבי ואכשרון.
ונראה שזה הוא המעשה שאמרו שם בפרק כל כתבי הקדש ובחותם אחד כמו שאמרו שם בגמרא, ומקום מיוחד היה להם ומפתח בידם, דכל שאין שם שני חותמות אף על פי שיש שם מפתח וחותם חותם אחד סתם קרי ליה, ולא עדיף מפלוגתא דרבי (אליעזר) [אלעזר] ורבי יוחנן בהכל משתמר בחותם אחד דמפרשינן דחותם אחד עם מפתח קאמר. ולפי פירוש זה הא דאמרינן בפרק השוכר (סט, ב), וכי מאחר דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לשיתומתא וכרבי אליעזר דלא חייש לזיופא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עו"ג, הכי פירושה: מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עו"ג ונשכור את מקומו ומפתח ביד ישראל, ופריק משום שיבא, ופירש הרב אלפסי ז"ל, שיבא _ שמניחין נקב במגופת החבית לאחר שטחין את פיה כדי שיצא הרוח ממנו ולא ישבר את הכלי וחוששין שמא יכניס משם שפופרת וישתה.
ונמצא עכשיו לפי פירוש זה דלעולם יין צריך שני חותמות בין שהפקידו אצל עו"ג בין שהפקידו אצל ישראל החשוד לנסך את היין, ומיהו במפתח וחותם סגי דכשני חותמות נינהו, ולרבי אליעזר דקיימא לן כוותיה, ואי איכא שיבי אפילו בכמה חותמות לא סגי דאיכא למיחש דילמא שתי ע"י מיניקת ומנסכו (תוה"ב שם שער ד).
אכיף פומא לגאו וצייר וחתים אפילו פומא לעיל הוי חותם בתוך חותם: וכתב הראב"ד ז"ל דכל שני קשרים משונים הוי חותם בתוך חותם, ודוקא בשהכיר את קשריו שלא נשתנו, ודוקא במפקיד יינו אצל עו"ג וחוזר ורואה את קשריו, כי מי שעשה הקשר בקי בו בטביעות עינא, אבל השולח את יינו אצל חבירו על ידי עו"ג אין סימני הקשרה מועילין אלא סימן כתיבה בלבד על גבי הטיט בפי החבית כדי שיהא ניכר שלא נשתנה ביד נכרי, כי סימן זה אינו יוצא מתחת יד עו"ג, וכדגרסינן בברייתא השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עו"ג, אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור. ולפי פירוש זה כל שאנו משלחין בשר או יין ביד נכרי חתומים בכתב, אינו צריך לחזור אחר החותם אם נשתנה אם לאו, אבל בשאר החותמות צריך לחזור אחריהן אם נשתנו אם לאו.
ויש מי שאומר שאפילו בשאר סימנין אין צריך לחזור אחריהן אם נשתנו, וכל שמודיע למי שנשתלחו לו שיש על גבה סימן כן וכן שרי. והא דאמרינן בברייתא אם מכיר חותמו וסתמו, לאו דוקא שיכירנו בטביעות העין קאמר אלא שיהיה כעין חותמו וסתמו קאמר, שאם חתמו באחד מן הענינין צריך שיכיר שיהא בו כעין אותו חותם, ולא שנשתנה לחותם אחר שאינו ממין חותמו וסתמו, ורבינו יצחק הזקן זצ"ל פירש דברייתא דקתני אם מכיר חותמו וסתמו לאו למימרא שצריך לחזר אחריו ולדקדק אם מכירו אם לאו, אלא הכי קא אמר _ אם כשחזר על חותמו מכירו כשר ואם לאו אסור, דמוכחא מילתא ודאי שנשתנה ונזדייף אחר שאינו מכירו, אבל אם לא הלך ולא ראה כלל אלא שהישראל השני מצאו חתום מותר. והכין ודאי מסתברא דהא אמרינן דלא טרח ומזייף, והילכך כל שלא ראינוהו שנשתנה חזקה לא טרח ומזייף. ומכל מקום נכון הדבר להודיע בכתב למי שנשתלח לו איזה סימן עשה בו. וכן כתב רבינו יצחק ז"ל. עוד שמעתי בשם רבינו יצחק ז"ל דשני אותיות כשני חותמות ולא טרח ומזייף להו, וטעמא דמסתבר הוא.
ואם תאמר אף על פי שחתם את החבית או את הקנקן בכמה חותמות ניחוש שמא יקוב חור בחבית כעין ברזא ויוציא ממנה, לא היא דהא קיימא לן כרשב"ג דאמר בפרק השוכר (סט, א) דלשיתומא לא חיישינן, ואפילו לרבנן נמי דחיישינן לשיתומא, הני מילי שיתומא דמגופה, אבל בגופה של חבית לא, דקשה הוא לינקב. וצריך לחתום בפי כל נקבי הברזות כמו שצריך לחתום בפי החבית (תוה"ב שם).
חידושי הריטב"א
סתם יינם: פי' ובכלל זה יין שלנו שנגעו גוי אסור בהנאה מדבריהם ומטמא ג"כ מדבריהם טומאת משקין ברביעית פי' טומאת משקין הבאין מחמת שרץ שאין מטמאין אלא טומאת קלה דהיינו אוכלין ומשקין וטומאתן לטמא אחרים ברביעית דאף ע"ג דעל טומאת עצמן בכל שהן כדמוכח בפרק קמא דפסחי' לטמא אחרים רביעית בעינן וכן גזרו כאן בסתם יינם המפקיד יינו אצל גוי כו' וקס"ד דבלא חותם קאמר ולהכי פרכינן מההיא דתנן המפקיד פירותיו אצל גוים בלא חותם שהם כפירותיו של נכרי למעשרות ושביעית דחיישינן לאלופי והכא נמי ניחוש להכי ופרקינן דהכא במאי עסקינן כגון דשיחד לו קרן זוית פי' ונוטל המפתח דהוה ליה חותם והכי פר"שי בסמוך דאתיא כרבי אליעזר דשרי יין אצל גוי בחותם אחד וגם לשון יחוד מוכיח כן כלומר שנטל המפתח ולכך לא פי' יותר.
דתניא אחד הלוקח כו': נראין דברים דמשום כחן דרבנן נקט לוקח ושוכר דאפילו בהא אסרי רבנן דאלו לרבי אליעזר בלאו הכי נמי שרי כדמוכח סוגין להדיא וכדקתני רבי יאודה ן' בתירא המפקיד יינו אצל גוי ומלאהו יין פי' ואין ישראל דרשם דאי לא אפילו בלא חותם נמי כדאיתא לקמן במכילתין.
ומפתח וחותם ביד ישראל: פי' מפתח או חותם קאמר וכדאמרינן לקמן דלרבי אליעזר סגי בחותם אחד והכי נמי אחרינן בפרק כל כתבי הקדש התיר להם רבי חנינא לבית ר' לשתות יין הבא בקרונות של גוים בחותם אחד ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר אי משום אימתא דבי נשיאה דאלמא רבי אליעזר בחותם אחד סגי ליה ואפשר דגמרא גמרי לה דמפתח או חותם קאמר אי נמי כדכתב בעל התרומות ז"ל מדלא נקט שני חותמות מכלל דמפתח או חותם קאמר ואשמועינן אגב אורחיה דמפתח חשוב כחותם ואפי מפתח ישן ואילו היינו צריכין מנעול חדש כדעת קצת הרבנים ז"להה מאי קא משמע לן דלהוי כאותם ועוד שהיה לו לפרש אלא ודאי כדאמרן.
רבי אליעזר לא חייש לזיופא ורבנן חיישי לזיופא: פי' לזיופא דחותם אחד ומיהו נראה דלרבי אליעזר צריך שיכיר סתומו וחותמו כדאמרינן לקמן בבריתא ומיהו לא סוף דבר אמרו שיכירנו בטביעות עינא שלא נשתנה דאם כן מאי זיופא שייך הכא ועוד היכי פליגי רבנן דהא טביעות עינא עדיפא מסימנא כדאיתא בפרק גיד הנשה ואפי' לעם הארץ בדבר שהוא שלו ולאפוקי אבדתא דבידן וכדפרישנא התם. אלא ודאי הכי קאמר שיעיין בשתומו וחותמו וימצאם כמות שהניחם ואינו נראה בהן שום שינוי והיינו דרבנן חיישי לזיוף בחותם אחד שמא עשה הגוי כעין חותמו ממש שזהו לשון זיוף כתב המוזכר בכל מקום ולרבי אליעזר לא חייש וכן פי' ר"י ז"ל אבל ר"ת ז"ל כתב דברייתא דלקמן רבנן היא אבל לרבי אליעזר לא בעינן היכר חותם כלל ואעפ"י שפתחו בלא עיון מות' ומיהו אם מצא בו שינוי אסור ודברי ר"י עיקר דלא סגיא דמקיל רבי אליעזר כולי האי ביין טפי מרבנן במורייס הילכך כל שפתחו בלא היכר חותם אסור ואפי' יש בו כמה חותמות ואם שולחו לישראל חבירו צריך שיודיענו בכתבו ענין חותמו כדי שיהא לחברו היכר חותם וגם טוב הוא שיאמר כן לגוי כדברי ר"י ז"ל ואעפ"י שאין זה מעכב וכתב ר"י ז"ל דשתי אותיות חשיבי שני חותמות וזה היכר חותם הוא לכל אדם שאין הגוים יודעין לכתוב ומיהו במקום שהמשומדים מצויין או גוים יודעי כתיבתינו ראוי לחוש לכתחלה וכל שכתב שם כתב מיופה בכותב כתב ידו תו לא חיישינן לזיופא כלל ואפי' במקום משומדים ובכל הארץ הזאת אנו רגילין להתיר בכל כתב במקום חותם.
הא רבי אליעזר והא רבנן וליכא למימר גנבא גנובי למה לך דהא היא גופה קא משמע לן דבהא פליגי.
אמר רב הלכה כרבי אליעזר ורבי יוחנן נמי הכי סביר' ליה כלישנא קמא ועליהן סמכינן דהא איסורא דרבנן הוא ועוד דכל היכא דאפשר לא מוקמינן פלוגתא בין רב ורבי יוחנן והכי נמי סוגיין בפרק השוכר כדכתיבנ' לעיל.
והא דרבא דבסמוך ודרב אשי דלעיל כבר פירשתיה יפה ויש אומרין דהיכא דמכיר חותמו סגי בחותם אחד כדפסק רב אבל היכא דאינו מכיר בעינן שני חותמות ומשתרי בהכי כיון שאינו רואה שם שינוי דמסתמא לא טרח ומזייף שני חותמות ודין זה חדש לא הוזכר בגמ' ומה שכתבנו הוא הנכון.
היכי דמי חותם בתוך חותם: כלומר עד היכן חשיב ולקולא נקטינן לה דאפילו בהא סגי וכיוצא בו הא דאמרינן בפרק בתרא דיומא היכי דמי חילול השם וכתב הר"אבד ז"ל דכ"ש דשני קשרים משונים חשובים שני חותמות וכן עיקר ומיהדק הוי חותם בתוך חותם פי' דמגופת חבית בשום סימן חשיב חותם אחד כדפי' ר"שי ז"ל.
ואי כייף פומיה לגאו הוי חותם בתוך חותם: פי' ואפילו בלא דוסיקיה כדפר"שי ז"ל.
גזירה ישן אטו חדש: ואם תאמר והא לקמן גבי גבנה פרכי יבישתא לא תשתרי ולא פרקינן הכי ויש לומ' דלא ביבש מינכר ולא מיחלף אבל שכר חדש בישן לא מינכר כולי האי ומיחלף.
תוספות רי"ד
מהדורא קמא:
תרוויהו כרבנן מ"ס כי פליגי רבנן עלי' דר"א בחותם א' כו' קשיא לי דהכ' פסקי' הלכה כר"א דאמר בחותם א' מותר בשתיי' ולקמן בפ' השוכר נמי אמרי' כי מאחר דקי"ל כרשב"ג דלא חייש לשחימה וכוותי' דר"א דלא חייש לזיופר האידנא מ"ט מיתבינן חמרא בי גוים אלמא דהלכה כר"א מכשיר בחותם אחד וסוגיא דשמעתא אזלי דאין היין ניתר אלא בחותם תוך חותם ולא בחותם אחד. דהכא ר"א ור' יוחנן סבירא להו בלישנא בתרא כרבנן ולא כר"א. ולקמן בהאי פירקה נמי אמרי' אמר רב חבי"ת אסור בחותם א' ושמואל אמר בי"ת אסור בחותם אחד אלמא יין בין למר בין למר אסור בחותם א' עיין לקמן בפ' השוכר ובפרקין במהדורא תליתאה:
ותרוויהו משום חתנות מיהו רב אחא עביד הרחקה יתירה קשיא לי אם נאסר משום חתנות היאך התירו לשתות בפתח החנות או בביתי' והרי הפת והשמן והשלקות שאסרו משום חתנות והן אסורין בכל מקום עיין לקמן בפ' השוכר:
פיסקא וחרש אדרייני ששתה ממנו בעכו. קשיא לי מ"ט דקא שרי בשתיי' אפילו רבנן לא שרי במתני' אלא בהנאה אבל בשתיי' לא דהא בלע מקנקנים דגוי ויש לומר דקסבר סם יינם איסורן הוא מדרבנן וכשהוא בעינו גזור רבנן. אבל בנותן טעם דידי' לא גזור רבנן מהדורא תליתאה:
ר' יוחנן ור' אליעזר חד שרי וחד אסר ירושמי מהו לסמך בו כרעי המטה ר"א אמר מותר ור' יוחנן אמר אסור:
פיסקא ועורות לבונין ירושלמי כיצד הוא עושה קורעה עד שהיא בחיים ומוציא את לבה לע"ז כיצד היא יודע רב הונא אמר בשעה שהוא קורעה עד שהוא בחיים נצלל ונעגל לאחר שחיטה הוא נמשך:
פיסקא והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים מני ר' יהודה הוא דתניא ר' יהודא בן בירא אומר מנין לתקרובת ע"ז שמטמא באהל כו' פי' הו"ל למיתני והיוצ' אסור לחוד וה"א אסור בהנאה הוא דהא באיסורי הנאה מירינין למה לי למיתני מפני שהוא כזבחי מתים אלא לאשמועינן דמטמא באהל. ומש"ה אמרינן מני ר' יהודא הוא דטמא באהל אבל רבנן פליגי עלי' דאינה מטמא באהל אבל מידו רבנן דאסרוה בהנאה:
ההולכין לתרפות כו' גוי נמי ע"ז זבין ודמי ע"ז איכ' בהדי' קשיא לי דהא אמרינן לקמן בפ' השוכר דמי ע"ז ביד גוי מותרין עיין התירוץ במהדורא תנינא בפירקא קמא בה' עיר שיש בה ע"ז:
מהדורא תנינא:
ומטמא טומאת משקין ברביעית מה שפיר' המורה דשיעור המשקין לקבל טומאה ברביעית אינו נ"ל בכל שהו מיטמין ומטמאין כדפרישית בפ"ק דפסחים והאי רביעי' אינה אלא לפסול את הגוי':
ותרווייהו כרבנן פי' משום דלישנא קמא דאמר ר' יוחנן אפילו יין משתמר בחותם אחד לא אתי אלא כר' אליעזר אמר הכא דמצינא לאקומי מילתא דר' יוחנן נמי כרבנן אבל מיהו איבעי ר' יוחנן לאקומא מילתא נמי כר"א ולמימר דחותם בתוך חותם בפי' שפיר מצי לאקומי דמילתא דר' אליעזר משמע הכי והכי ולא כדפירש המורה דר' אליעזר בחותם א' שרי ועין כל דין זה בקונטרס תשובותי ובשילהי פ' כל כתבי הקודש גרסי' אמר ר' אבא בר כהנא התיר להן ר' חנינא לבית רבי לשתות יין הכא בקרונות של גוים בחותם א' ולא ידענא אי משום דסבר לה כר' אליעזר דאמר בחותם א' אי משום דסבר לה כרבנן דאמרי חותם בתוך חותם והכא משום אימתא דבי נשיאה זה מוכיח כפתרון המורה דר"א בחותם אחד שרי וקשיא לי טבוא דהכא פסקי' הלכ' כר' אליעזר ובפ' השוכר נמי אמרי' דקי"ל כר"א והא בכולי תלמוד' מוכח דבעינן חותם בתוך חותם כדכתבית התם בתשובותי עיין במהדור' תליתאה:
מהדורות תליתאה ורביעאה:
ומטמא טומאת משקין ברביעית פי' זהו לפסול את הגויה ואיידי דתנא רישא מטמא טומאה חמורה שהוא מטמא גוף האדם בכזית נקט לך בסיפא נמי פסול הגויה דהויא מדרבנן אבל לטמ' אוכלין ומשקין וכלים בטיפ' אחת הן מטמאין כדפרישי' בפסחים ובתשובה:
ותרווייהו כרבנן פי' המורה דאי כר"א אפילו בחותם א' שרי ומשמ' פירושו דבין ר' יוחנן ובין "א מפרשים דברי ר"א דבאחותם אחד קאמר אלא בהאי פליגי בדרבנן דר"א סבר אסרי רבנן אפילו בחותם בתוך חותם ור' יוחנן לא אסרי אלא בחותם א' אבל בחותם תוך חותם שרי ואינו נראה לי דאי ס"ל לר"א דר"א אפילו בחותם אחד שרי א"כ מנא לי' דרבנן דאסרי אפילו בחותם בתוך חותם והא וחכמים אוסרים קתני דמשמע במה שהתיר ר"א דהיינו בחותם א' הוי אסרו רבנן אבל בחותם בתוך חותם מנ"ל דאסרי א"כ הו"ל למתני וחכמים אוסרין אינו משמע אלא במה שהתיר ר"א הוו אסרי רבנן הילכך אין לפרש אלא דפליגי ר"א ור' יוחנן במילתיה דר' אליעזר דר' יוחנן סבר דחותם דר"א חותם א' הוא ובחותם א' קאסרי רבנן אבל בחותם תוך חותם שרי ור' אליעזר סבר האי חותם דר"א אינו אלא חותם בתוך חותם שהוא חותם יפה ואפ"ה אסרי רבנן ולא שרי אלא ע"י שומר ובהכי מיתרצא קושיא דרב אדרב דרב אמר חבית אסור בחותם א' והכי' פסיק הלכה כר"א ס"ל כר"א דמפרש מילתי' דר"א בחותם בתוך חותם כדפרישית בקונטרס תשובותי ומאי דאמרי' בשלהי פ' כל כתבי הקוד' אמר ר' אבא בר כהנא התיר להם ר' חנינ' לבית ר' לשתות יין הבא בקרונו' של גוי' בחות' א' ולא ידענ' [אי] משום דסבירא לי' כר"א דאמר בחותם א' כו' ס"ל כר' יוחנן דמפרש מילתיה דר' אליעזר בחתם אחד ור"ת נדחק לתרץ מאי דאמר רב חבית אסור בחותם א' דמיירי בישראל חשוד להחליף או בשל תרומה או בשל גוי דמחמירין בי טפי מגוי כדאמרי' בבכירות בפ' עד כמה ישראל החשוד למכור תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפי' מים ומלח דברי ר' יהודא ר' שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו ואפילו ר"ש דמיקל מחמיר בי' טפי מגוי ה"נ [לשדורי] ביד ישראל החשוד או להניח בביתו צריך חותם בתוך חותם אבל בגוי חותם אחד ובכמה דוכתי מחמרינן בעם הארץ חשוד ובכותי חשוד מגוי דאמרי' גוי ציית עם הארץ לא ציית. ואינו נראה לי זה הדוחק כלל שאין אינו צריכין להידחק לכך. ועוד דאפילו ישראל חשוד נהי דהוא חשוד למכור. אבל להחליף אינו חשוד כתנן בפ"ג דמסכת דמאי המוליך חטים לטוחן הכותי או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית לטוחן הנכרי דמאי המפקיד פירות אצל הכותי או אצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית אצל הנכרי כפירותיו אלמא עם הארץ אע"ג דחשיד לזבוני לא חייש לחלופי הילכך לא מיירי אלא בגוי כדפריש המורה ותירוצא הוי כדפרישית:
אגנא אחביתא שריקא וחתימה כו' פי' אגנא היא המגופה שכל מגופה היא שריקא בלחוד וזאת היא שריקא וחתימה והילכך הוי חותם בתוך חותם ואין לפרש שהיא כלי אחר דהיכי דמי אי דאית מגופה עילוה מאי אריא שריקא וחתימה ומ"ש מדיקולא אפומה דחביתא ואי דליכא מגופה עלוי' מאי אריא אגנא אפילו מגופה נמי אי שריקא וחתימה הוי חותם בתוך חותם:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה