שולחן ערוך אבן העזר כח יד

היה לו מלוה אצלה, ונתן לה עתה פרוטה ואמר לה: התקדשי לי במלוה ופרוטה, הרי זו מקודשת:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

ונתן לה עתה פרוט' כו' (וכן באם נותן לה דבר משלו לצורך המלאכה) אע"ג שהיא אמרה תחלה אתקדש לך בשכר שתעשה לי וא"כ נימא שדעת' היה דוקא ע"ז וכמ"ש סי' זה סעיף ו' דאם יודעת סכום הפקדון לא נתרצית כ"א על כולה שאני התם דהית' סבור' שכול' בעינן ממילא הכל נכלל בקידושין משא"כ כאן שבודאי כאן מלוה היא ע"כ מה שדבר' מחמת שכר הפעולה כמאן דלית' ואח"כ מה שהוסיף לה הוי קידושין שפיר ועיין מ"ש בסעיף ו':

במלו' ופרוט' בטור כתב לפיכך אם אמר' לו עשה לי שירים ונזמי' ואתקדש אני לך בשכר המלאכה אינה מקודשת דישנה שכירות מתחלה ועד סוף כו' פי' דבריו כיון שאין מקדשין אלא בממון ולא במלוה גם דבר זה הוה מלוה וז"ל רש"י בפרק (האיש מקדש) דף מ"ח דמ"ד ישנ' לשכירות מתחלה ועד סוף כל פרוטה כשנגמר' נתחייב בה בעל המלאכה לפועל בשכירות עשי' המלאכ' הלכך כשמחזירין לה הו"ל מלוה למפרע ומ"ד אין לשכירות אלא לבסוף כשמחזירין לה והרי לשם קידושין הוא מוחל אצל' ואין כאן מלוה כשמחזירין לה עכל פי' דבריו דהעיקר תלוי בחזרת הפעולה דאז בא הפרעון שחייבת לו למ"ד אין שכירות משתלמת אלא לבסוף אלא דמ"ד יש לשכירות כי' בא עלי' חיוב הפרעון אע"ג דלא קבלה עדיין הפעולה אלא תכף שעושה חד ש"פ ה"ל ההוא ש"פ במלוה עלי' למפרע אם נותן לה אח"כ וכן כל השכירות וה"ה אם כל השכירות אינה אלא ש"פ נעשה ההוא ש"פ למלוה עליה למפרע א' החזר' אלא דלמ"ד אין לכירות כו' לא הוי שם מלוה עליה עד שיחזיר לה הפעולה זו דאז חל עליהם מלוה ויכול להוציא ממנה השכירות משא"כ קודם לזה ולא אמרי' דחל למפרע שם מלו' (בחזירתו קמ"ל) (הטור) דודאי אמרינן דחל למפרע שם מלוה דכבר יש לו חוב אצלה ש"פ אחרי שעשה ש"פ (דמ"ד ישנ' לשכירות מתחלה ועד סוף) דומי' דאמרי' ריש בתר' לענין עשיית הכותל כל שיפ' ושיפ' זמניה הוא אלא דלשם אין שייך חזר' דהא הכותל ברשותו קאי ואינו ביד הפועל ע"כ הוה הזמן הפרעון תיכף אחר כל שיפ' ושיפה שעושה משא"כ כאן דכל זמן שאין מוצא מרשותו לרשות' לא הוה הז"פ עדיין כמו במי שחייב חוב לחברו ועדיין לא הגיע הז"פ דמ"מ שם מלוה יש בזה. ה"נ בפעול' זו דהז"פ תלוי בחזרה לרשות' ואז דוקא הוה למפרע מלוה וכן פרש"י שם אח"כ וז"ל כיון דגמרו להחזיר לו בב"ד כבר נעשה מלוה כתבתי זה לפי שראיתי בפריש' וז"ל דישנ' לשכירות כו' פירש"י כל פרוט' שנגמרו כו' ור"ל לאפוקי אי אמרינן אין שכירות כו' אז במכה האחרון בא החיוב שהיא חייבת לו ואף אם אין נותן לה באותו הפעם הכלי מ"מ מקודש' דאדעת' דהכי הסכימו תחלה אבל השתא שכבר החייבת לו כל פרוט' ופרוטה אפילו אם הוא נותן לה מיד בגמר מלאכה מ"מ במכה אחרונה לית בה ש"פ וכן נ"ל דמכה אחרונ' לית בה ש"פ דאל"כ להוי כמלוה ופרוטה דמקודשת עכ"ל ותמהתי מאד על גבר' רבא זה שיצאו דברים אלו מפיו דלפי דבריו למה הוצרכו בגמ' להמצי' פלוגת' דמלו' ופרוט' באם הוסיף נופך משלו וכ"כ הטור ג"כ בסמוך שנותן שום דבר משלו הא משכחת לה בלאו הכי דאם היה במכה אחרונה ש"פ ותו דלקמן סי' ל"ח יש ג"כ הך מלתא גבי אדבר עליך לשלטון כו' ואמרינן גם שם אם יש לשכירות כו'. ושם ל"ש לומר שאין בדבור האחרון ש"פ ותו דהא נותן למעלה להכאה אחרונה אם ישיבה ש"פ יותר מהכאות הראשונות וזה ודאי אינו דאטו אם השכירות כולה אינו אלא פרוטה ואין שם אלא הכא' א' וכי נא' בזה דהיא מתקדשת דמ"מ שם מלוה יש כאן (א"כ) מה לי' פרוט' אחד או הרבה פרוטות זה אח"ז. ותו דהא רש"י כופל ומשלש דבחזר' תליא מלת ובעל הפרישה אינו משגיח בנתינ' כל עיקר אלא בהכאה אחרונ' ובאמת הנתינה היא דוקא הקידושין אלא הדברים כפשטן דהכל תלוי בנתינ' אלא דהחילוק הוא למ"ד אין לשכירות כו' מתחיל שם המלוה משעת נתינה ואילך וזהו מ"ש לבסוף הוה השכירות ולא למפרע בשעת הפעולה ולמ"ד יש לשכירות כו' הנתינה גורמת שתהיה למפרע מלוה כל פרוטה אפי' פרוט' א' ול"ד כאן למ"ש בפ"ק דע"ז אם הגיע לכיפ' שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה ואמרינן אם בנה שכרו מותר ומפרש התם טעמא משום דיש לשכירות כו' ואימת איתסר במכוש האחרון ומכוש אחרון לית ביה ש"פ התם ודאי צ"ל כן ששם הוה הגמר במכוש האחרון ואין שייך שם נתינה נמצא שמכוש אחרון הוא מהכאות הראשונות שלא היו שם גמר דאין האיסור אלא בגמר דוקא ע"כ צריך שלא יהיה במכוש האחרון ש"פ משא"כ כאן בקידושין דהכל תלוי בנתינ' שהיה עיקר הקידושין כנ"ל פשוט דבעל הדרישה לא דק בזה:

כ' בתו' רי"ד בקידושין דף מ"ח דהא דתני' בשכר שאעשה עמך מקודשת כו' דברי התנ' הם אבל המקדש צ"ל בשעת הנתינה מקודשת לי בשכר הכלי זה אבל אם המקדש אמר תחל' רצונך להתקדש לי בשכר שאעשה לך ואמר' הן ובשעת נתינה לא אמר כלום אינה מקודשת כי היכא דבגט אם אומר הרי את מגורשת ממני בגט שאני עתי' ליתן לך שאין זה הדיבור כלום עד שיאמר לה בשעת נתינ' ה"ז גיטך כו' עכ"ל וכן מ"ש הטור בשם ר"י דכשנותן לה הכלי מתקדשת בשבח שיש לו בר וכן בהוסיף נופך משלו דמקודשת נמי בדא"ל בשעת נתינה מקודשת לי בשכר כלי זה ובמה שהוספתי עליו כצ"ל לפי התו' רי"ד הנ"ל ותמהתי דאיתא בגמ' בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך מקודשת ואי אמרת דבשעת נתינה צריך שיאמר מחדש קידושין ממילא צריך שיאמר אז בשכר שעשיתי עמך ממילא היינו ריש' ולמה מקודשת ותו דרש"י כ' וכשיגמר ויתנו לה מקודשת ולא זכר האמירה מחדש וע' לקמן סי' כ"ט סעיף ב' מ"ש שם ראיה ע"כ נראה דא"צ אמירה חדשה דהא איתא בפ"ק היה מדבר עמה על עסקי קידושי' ונתן לה ולא פירש ואמרי' שם אפילו עסוקים מענין לענין סגי וזהי לפי שהדבר הקודם מורה על הנתינ' בסתם שהיה על קידושין כ"ש כאן שאומר בפי' תחל' שבשכר הפעולה התקדש ומ"ה בשעת נתינת' הכלי א"צ לומר כלום דבודאי על אמירה ראשונה סמוך אף שיש הפסק ביניהם כיון שיש אמיר' בפי' והיינו למ"ד מקודשת:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}