רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: תוספות |
רש"י |
רי"ף |
רא"ש |
מאירי |
מרדכי |
רמב"ן |
רשב"א |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
יד רמ"ה |
ר' גרשום |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע
(דף יז.) לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת של כובסים אא"כ הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו ג' טפחים או סד בסיד מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים מרחיקים את הריחים ג' מן השכב שהן ד' מן הרכב ואת התנור ג' מן הכליא שהן ד' מן השפה:
גמ' (דף יז:) פתח בבור וסיים בכותל ליתני אא"כ הרחיק מבורו של חברו ג' טפחים אמר אביי ואיתימא רב יהודה מכותל בורו שנינו שנמצא מרחיק מחלל הבור ששה טפחים [1](וליתני אלא אם כן הרחיק מבורו של חבירו שלשה טפחים) הא קמ"ל דכותל בור שלשה טפחים נפקא מינה למקח וממכר כדתניא האומר לחבירו בור וכתליה אני מוכר לך צריך שיהא הכותל שלשה טפחים איתמר הבא לסמוך בצד המצר אביי אמר סומך רבא אמר אינו סומך בשדה שאינה עשויה לבורות דברי הכל סומך כי פליגי בשדה העשויה לבורות אביי אמר סומך ואפילו לרבנן דאמרי מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה התם דבעידנא דקא נטע איתיה לבור אבל הכא בעידנא דקא חפר ליתיה לבור ורבא אמר אינו סומך ואפילו לרבי יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו התם דבעידנא דקא נטע (דף רי"ף ט:) ליתנהו לשרשין דמזקי ליה לבור אבל הכא מצי א"ל כל מרא ומרא דקא מחית מרפית לה לארעאי וקיימא לן כרבא ואף על גב דקיימא לן (דף כה:) כר' יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו הא קי"ל (שם) דמודה רבי יוסי בגירי דיליה והא גיריה הוא [2](תא שמע מרחיקין את הזבל ואת (דף יח.) המלח מכותל חברו שלשה טפחים טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל לא מרחקינן הוא הדין אף על גב דליכא כותל וקמ"ל דהנך קשו לכותל):
(דף יט.) ולא נברכת של כובסין:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו לא שנו אלא מן (דף רי"ף י.) המחמצן אבל מן הנדיין ארבע אמות תניא נמי הכי נברכת הכובסין ארבע אמות והא אנן תנן שלשה טפחים אלא לאו שמע מינה כרב נחמן ש"מ:
(דף יט:) ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים וכו':
תניא לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חברו אלא אם כן הרחיק ממנו שלשה טפחים במה דברים אמורים בכותל לבינים אבל בכותל של אבנים בכדי שלא יזיק וכמה טפח ושל צונמא מותר [3](הגה"ה אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון ותיפוק ליה דמקבל טומאה ודבר המקבל טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה כשנילוש במי פירות מיתיבי קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות המונחין בחלון רואין כל שאילו ינטלו ויכולין התבן והגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ואם לאו אין חוצצין תבן הא קא חזי לבהמתו בתיבנא סריא גרוגרות הא קא חזי ליה בשהתריפו האי חבית היכי דמי אי פומיה לבר (דף כ.) תיחוץ דכלי חרס אינו מטמא מגבו לא צריכא דפומיה לגו ואיבעית אימא בחבית של מתכת עד כאן):
(דף כ:) מרחיקין את הריחים וכו':
מאי טעמא משום טריא והא דתניא ושל חמור ג' מן האיצטרוביל שהן ארבע מן הקלת התם מאי טריא איכא משום קלא:
מתני' לא (יעשה) [יעמיד] אדם תנור בתוך הבית אא"כ יש על גביו גובה ארבע אמות היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה ג' טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק רבי שמעון אומר לא נאמר כל השיעורין האלו אלא שאם הזיק יהא פטור מלשלם:
גמ' וליתא לדרבי שמעון דהא אוקמה אביי בשיטה בפרק הבית (דף רי"ף י:) והעלייה (דף קיח:):
מתני' לא יפתח אדם חנות של נחתומים וחנות של צבעים תחת אוצרו של חברו ולא רפת בקר באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסין ולא מקול היוצאין [4]אבל עושה כלים ויוצא ומוכר בשוק ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחיים ולא מקול התינוקות:
גמ' תנא אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר תנא ביין התירו מפני שמשביחו ולא רפת בקר מפני שמסריחו א"ר יוסף האי חמרא דידן אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה א"ר ששת ואספסתא כי רפת בקר דמיא:
חנות שבחצר יכול למחות בידו וכו' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא (דף כא.) סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך שתיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בבל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע א"ל רב לרב שמואל בר שילת עד בר שית לא תקביל מכאן ואילך קביל ואספי ליה כי תורא וא"ל רב לרב שמואל בר שילת כי מחית ליה לינוקא לא תמחיה אלא בערקתא דמסאנא דקארי קארי ודלא קארי ליהוי צוותא לחבריה אמר רבא מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן ואי מפסיק נהרא לא ממטינן ואי איכא תיתורא ממטינן גמלא לא ממטינן זימנין דמיקרי ונפל אמר רבא סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי ואי איכא חמשין מותבינן תרי ארבעין מותבינן ליה ריש דוכאנא ומסייעינן ליה ממתא אמר רבא האי מקרי ינוקא דגריס ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה לא מסלקינן ליה דילמא אתי לאיתרשולי ורב דימי מנהרדעא אמר כ"ש דדייק טפי דאמר מר קנאת סופרים תרבה חכמה ואמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס מותבינן דגריס ולא דייק ושבישתא ממילא נפקא רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק ולא גריס ושבישתא דעאל עאל:
גרסינן בפרק כל כתבי הקדש (דף קיט:) אמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שאין בו חטא להבל שיש בו חטא ואמר ר"ל משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בה"מ ואמר ר"ל משום רבי יהודה נשיאה כך מקובל אני מאבותי כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה ואמרי לה מחרימין אותה (דף כא:) אמר רבא מיקרי דרדקי דפשע בינוקי ושתלא דאפסיד שיתליה וטבחא דנביל ליה לחיותא [ואומנא] וספר מתא דטעי מסלקינן להו בלא אתרייתא מאי טעם כולן כמותרין ועומדין הן כללא דמלתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד הוא (דף כא.) תניא אחד מבני חצר שביקש ליעשות רופא אומן גרדי ומלמד תינוקות (דף רי"ף יא.) בני חצר מעכבין עליו ודוקא תינוקות דעובדי כוכבים אבל תינוקות של ישראל שרי כדכתבינן לעיל וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב שטרות ולא לסופר ארמאי:
(דף כא:) אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקים ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקים גביה דינא הוא דמעכב עליה דאמר ליה קא מפסקת לה לחיותאי מיתיבי עושה אדם חנות כצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי תנאי היא דתניא כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות ולא מלמדי תינוקות ולשכנו אינו כופהו ר"ש בן גמליאל אומר אף לשכנו כופהו וליתא לדרב הונא דהא קם ליה כיחידאה ולעולם הלכה כסתם ועוד דהא רב הונא בריה דרב יהושע דהוא בתרא פליג עליה דאמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב בעי רב הונא בריה דרב יהושע בר מבואה אבר מבואה אחריני מאי תיקו הלכך לא מצי מעכב אמר רב יוסף ומודה רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב דאמר מר (דף כב.) קנאת סופרים תרבה חכמה אמר ר"נ בר יצחק ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מצי מעכבי דאמר מר עזרא תיקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזרין בעיירות והני מילי להדורי אבל לאקבועי לא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאקבועי כי הא דרבא שרא להו לרב יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי דלאו כהלכתא מ"ט כיון דרבנן נינהו לא ניטרדו מגרסייהו הנהו דיקולאי דאייתו דיקולי לבבל אתו בני מתא קא מעכבי עילוייהו אתו לקמיה דרבינא אמר להו מעלמא אתו ולעלמא ליזבנו וה"מ ביומא דשוקא אבל בלא יומא דשוקא לא וביומא דשוקא נמי לא אמרן אלא לזבוני בשוקא אבל במתא לאהדורי לא הנהו אימרויי דאייתו אימרי לפום נהרא אתו בני מתא קא מעכבי עלייהו אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו דינא הוא דמעכבי עילוייכו א"ל אית לן אשראי אמר להו זילו זבינו שיעור חיותייכו עד דגביתו אשראי דידכו ואזליתו:
(דף רי"ף יא:) מתני' מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד"א:
גמ' וקמא היכי סמיך אמר רב יהודה הכי קאמר (דף כב:) הבא לסמוך לא יסמוך אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות א"ל רבא והא מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו קתני אלא אמר רבא ה"ק מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו בד' אמות ונפל לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות מאי טעמא דוושא דהכא מעלי להתם אמר רב לא שנו אלא כותל גינה אבל כותל חצר אם בא לסמוך סומך ורב אושעיא אמר אחד כותל גינה ואחר כותל חצר אם בא לסמוך אינו סומך אמר ר' יוסי בר חנינא ולא פליגי הא בעיר חדשה והא בעיר ישנה:
החלונות מלמעלן ומלמטן וכו':
תאנא [5]מלמעלן שלא יציץ ויראה מלמטן שלא יעמוד ויראה מכנגדן שלא יאפיל [6](טעמא דשלא יאפיל אבל משום דוושא לא הכא במאי עסקינן בבא לו מן הצד) וכמה כדי שלא יאפיל אמר רב ייבא חמוה דאשיאן בר נדבך משמיה דרב כמלא רוחב חלון וכמה טפח וצריך לשפע כותלו כדי שלא יעמוד עליו ויציץ בד"א מן הצד ומרוח אחת אבל משתי רוחות ארבע אמות:
מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה ואת הכותל מן המזחילה ארבע אמות כדי שיהא זוקף את הסולם:
(דף כג.) מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה לא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח רבי יהודה אומר בית ארבעה כורין מלא שגר היונה ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו:
גמ' (דף כב:) אלמא מתני' דלא כרבי יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אפילו תימא ר' יוסי דאמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגירי דיליה מ"ט זימנין (דף רי"ף יב.) בהדי דמנח ליה קפצה ויתבא ארישא והא גרמא הוא אמר רב טובי בר קיסנא אמר רב מתנה אמר רב זאת אומרת גרמא בנזקין אסור רב יוסף הוו ליה הנהו תאלי דהוו (דף כג.) אתו אומני יתבי תותייהו ואתו עורבי ואכלי דמי וסלקי יתבו בתאלי ומפסדי להו אמר להו רב יוסף אפיקו לי קור קור מהכא א"ל אביי והא גרמא הוא הא אמר רב טובי בר קיסנא א"ר מתנה אמר רב זאת אומרת גרמא בנזקין אסור והא אחזוקי להו והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אין חזקה לנזקין לאו מי אתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא ורב זביד אמר בבית הכסא אמר ליה הני לדילי כיון דאנינא דעתאי כקוטרא וכריחא דבית הכסא דאמו לי:
ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו:
אמר רב פפא ואיתימא רב זביד זאת אומרת טוענין ליורש וטוענין ללוקח טוענין ליורש תנינא הבא (דף רי"ף יב:) מחמת ירושה אינו צריך טענה לוקח איצטריכא ליה לוקח נמי תנינא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי היא בחזקתה צריכא דאי אשמועינן גבי רשות הרבים הוה אמינא כונס לתוך שלו היה אבל גבי שובך דליכא למימר הכי אימא לא ואי אשמועינן גבי שובך כיון דרה"י הוא אימא פיוסי פייסיה אי נמי אחולי אחיל גביה אבל רשות הרבים מאן מחיל גביה דמוכר ולמאן פייס צריכא:
הרי הוא בחזקתו:
והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אין חזקה לנזקין רב מרי אמר בקוטרא ורב זביד אמר בבית הכסא:
(דף כג:) מתני' ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו:
גמ' א"ר חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף וכן הלכתא:
(דף כד:) מתני' מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמשה אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אבא שאול (דף רי"ף יג.) אומר כל אילן סרק חמשים אמה אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים:
גמ' ומ"ש מבור דאמר קוצץ ונותן דמים אמר רב כהנא קידר' דבי שותפי לא חמימי ולא קרירא:
מתני' מרחיקין גורן הקבוע מן העיר נ' אמה ולא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ היה לו נ' אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו כדי שלא יזיק:
(דף כה.) מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר נ' אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר ר' עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה לכל רוח מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים ר' יוסי מתיר בחרדל:
גמ' (דף כה:) תניא רבי יוסי מתיר בחרדל שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי הרחק דבורך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי (דף יח:) טעמייהו דרבנן דסברי על המזיק להרחיק את עצמו הלכך מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים ור' יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ואפילו משרה וירק לא בעו לרחוקי והא דקתני ר' יוסי מתיר בחרדל לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי על הניזק להרחיק את עצמו וכולהו לא בעו רחוקי אלא לדידכו דאמריתו על המזיק להרחיק את עצמו תינח משרה וירק דהני מזקי הני והני לא מזקי הני אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי אי בבינתא לא משכחת לה ואי בטרפא הדר פארי וקיימא לן כר' יוסי וחזינן בפירושא דגאון דלית הלכתא כר' יוסי בחרדל ודבורים וקאמר נמי דלענין משרה וירק מודה ר' יוסי דמרחיקין ובטעמא דמילתא בלחוד הוא דפליג רבי יוסי ולאו בגופיה דדינא ואנן קשיא לן האי פירושא דכד מעיינת ביה בגמרא משכחת ליה לרבי יוסי דבגופיה דדינא פליג דהכי קאמר לדידי אפי' משרה וירק נמי לא בעו רחוקי ודקאמר דמודה רבי יוסי בגיריה ובגרמא דגיריה אין ודאי הכין הוא אלא הכא במשרה וירק ליכא לא לגיריה ולא גרמא דגיריה דמיא מיתם תיימי והדר אזלי ואי מודה (דף רי"ף יג:) רבי יוסי במשרה וירק וכרישין ובצלין ליכא היזקא דלא מודה ביה רבי יוסי [7]דלא ליתיה להיזקא דהני אלא לאחר זמן כענין זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ולענין חרדל ודבורים נמי מסתברא לן דהלכתא כותיה דהא אוקימנא למתני' בלוקח ולית חד מינייהו דקדים דמה נפשך אי סבירא לן כרבנן דאמרי דבורים לחרדל לא מזקי אלא חרדל הוא דמזיק דבורים אפ"ה הלכה כר' יוסי דלאו גיריה הוא דהא ליכא חד מינייהו דקדים ועוד אפי' בעל דבורים קדים לאו גיריה דבעל חרדל נינהו דכי שדי ביניתא בעפרא לא משכחא ליה ואי לבתר דסליק לאו גיריה נינהו ולאו גרמא דגיריה נינהו אלא גרמא בעלמא נינהו והלכך הלכה כרבי יוסי בכולה מתניתין בין במשרה וירק בין בחרדל ודבורים וכדקא פריש רבינא דהוא בתרא אלא מיהו צריך ודאי לארחוקי משרה מירק כי היכי דלא להוי גיריה כי היכי דמרחיק בור שיח ומערה ואמת המים וכו' דלא ליהוי גיריה דכולי' פירקין מודה ביה ר' יוסי דמודה ר' יוסי בגיריה דאי לא מרחיק כי האי שיעורא גיריה נינהו או גרמא דגיריה הוא:
(דף כה:) מתני' מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגיריה דיליה רב פפי יוכנאה עני הוה והעשיר בנא אפדנא הוו הנך עצרי בשיבבותיה דכי הוו קא דייקי שומשמי הוה נאיד אפדניה אתא לקמיה דרב אשי אמר להו כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגיריה וכמה (דף כו.) כדנאיד נכתמא אפומא דחצבא דבי בר מריון בריה דרב אבין כי הוו נפצי כיתנא הוה קא אזלא רקתא דכיתנא ומזקי אינשי אתו לקמיה דרבינא אמר להו כי אמרינן מודה רבי יוסי בגיריה הני מילי דקא אזלא מכחו אבל הכא זיקא הוא דקא ממטי ליה מתקיף ליה מר בר רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמרוה רבנן קמיה דמרימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו וכן הלכה וה"מ לענין איסורא דאסור למיגרם היזקא לאינשי כדאמרינן (לעיל דף כב:) גרמא בנזקין אסור אבל לענין תשלומין פטור דגרסינן בפרק הכונס צאן לדיר (דף ס.) אמר רב אשי כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור:
מתני' לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות אחד גפנים ואחד כל האילן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן היו שרשין יוצאין לתוך שדה חבירו מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו:
גמ' תניא ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם אמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות תניא נמי הכא לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אא"כ הרחיק ממנו שתי אמות והא אנן תנן ד' אמות (דף רי"ף יד.) אלא כדשמואל ש"מ:
קוצץ ויורד והעצים שלו:
(דף כו:) ודוקא חוץ לשש עשרה אמה אבל בתוך שש עשרה אמה לבעל האילן:
מתני' (דף כז:) אילן שהוא נוטה לשדה חברו קוצץ מלא מרדע על גבי המחרישה ובחרוב ובשקמה כנגד המשקולת בית השלחין [8]וכל האילן כנגד המשקולת אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת אילן שהוא נוטה לרה"ר קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו רבי יהודה אומר טעון פשתן או זמורות ר' שמעון אומר כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה:
סליקא לה פרק לא יחפור