קטגוריה:משלי טז יא

דקויות

פלס ומאזניים משמשים לשקילה, (ישעיהו מ יב): "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם". הפלס כנראה שימש לשקילת משקלים גדולים יותר: ה' שקל את ההרים בפלס הגדול, ואת הגבעות במאזניים הקטנים (מלבי"ם). ויש מפרשים שה"פלס - ענין יושר, כמו: "פלס מעגל רגליך". והושאל על מטה המאזנים, כי הוא מיישר את המשקל" (מצודת ציון).

האבנים הן המשקלות ששמים על כפות המאזניים כדי שיהיו מאוזנים, והכיס הוא הנרתיק שבו נמצאות המשקלות, (דברים כה יג): "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה".

הפסוק קובע שהפלס והמאזניים הם לה', וגם אבני-הכיס הם מעשהו של ה'. מה משמעות קביעה זו? כמה פירושים:

1. הפסוק הוא משל למשפט שה' שופט את האדם. פלס ומאזני משפט הם אמצעים שבהם, כביכול, ה' משתמש כדי לעשות משפט: על כף אחת, ה' שם את מעשהו של האדם, אם טוב ואם רע; ועל הכף השניה הוא שם את מעשהו של ה' - השכר או העונש שה' נותן לאותו אדם. ה' מביא בחשבון את כל מעשיו של האדם - הגדולים (שאותם שוקלים בפלס), וגם הקטנים (שאותם שוקלים במאזניים). כל אבני כיס הם כל הגדלים השונים של אבנים שנמצאות בנרתיק האבנים; המעשים של ה', שהוא שם על כף המאזניים כדי לֹאזן את מעשי האדם, משתמשים בכל האבנים הנמצאות בכיס - בכל הגדלים השונים, מהאבן הגדולה ביותר ועד הקטנה ביותר; כלומר:

• ה' גומל לֹאדם על כל מעשיו, מהגדולים ועד הקטנים, "כאשר יש באבני כיס משקלות גדולות וקטנות, הכל לפי פעלו של אדם" (רש"י), "שה' אינו מניח מענוש על הקלות ועל הדקות במעשים או במחשבות ושיח שפתיים" (ר' יונה), "רומז אל דקדוק נמרץ, אפילו כגרגיר וחצי גרגיר, כמו שבני אדם שוקלים את הזהב" (רמ"ד ואלי).
• ה' משתמש בכל האמצעים שלרשותו כדי לגמול לֹאדם על מעשיו.

והמסר לגבינו:

• יש לתת שכר או עונש הולמים לפי חומרת המעשה, מהמעשה הקל ביותר ועד החמור ביותר;
• כשנותנים שכר או עונש - בין בחינוך ילדים ותלמידים ובין במלחמה באויבים - יש להיות יצירתיים ולהשתמש במגוון האפשרויות העומדות לרשותנו.

2. הפסוק מתייחס למאזניים ואבנים כפשוטן, כמו ב(ויקרא יט לו): "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם; אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". וכוונת הפסוק היא: פלס ומאזני משפט (מאזני צדק) חשובים מאד בעיני ה'. כמו כן חשובות בעיניו כל האבנים שבכיס, שכולן צריכות להיות מאוזנות ומדוייקות. גם לאבנים הקטנות יש חשיבות גדולה לה'. "אבני המשקל נתונות בכיסו של אדם, ויושרו נמדד במידת דיוקו בערך המשקלות... רמאות קטנה, שאין בני אדם מרגישים בה, היא עוול ותועבה" (יואל אליצור, "מקום בפרשה" לפרשת כי תצא, עמ' 397), "העיר בזה גם-כן אל דבר המשקלים והמאזניים, כי ידיעת היותם בצדק הוא לה', ולזה ראוי שיירא האדם מזה" (רלב"ג ביאור שני).

3. הפסוק הוא משל לשיקול-דעת - שקילת דעות ורעיונות, שכדי להצליח בהם צריך סיוע מה': "המשקל בדברים העיוניים, ומאזני צדק ומשפט לשקול בהם הישר והבטל, הוא לה', כי יצטרך עזר אלהי זה בצדק וביושר לרוב הטעויות שאפשר שיפלו בו. ולזה גם-כן יהיה מעשה השם יתברך כל המשקלים שבכיס אשר ישקלו בהם דבר מהדברים העיוניים, כי להם סדרים יתיישרו בהם להסיר הדרכים המטעים מהם, ואלו הסדרים מתחלפים בהתחלף סוגי העיון" (רלב"ג ביאור ראשון).

הקבלות

חכמי המדרש הביאו כמה דוגמאות לכך שה' שופט את האדם במדוייק לפי מעשיו: משה, שמואל, יהודה, בני ישראל והמצרים (שמות רבה טז ד), ויוסף (בראשית רבה פד ז).

וכן באופן כללי יותר: "פלס - זה המקרא, ומאזני משפט - אלו הדינין, לה' - אלו ההלכות, מעשהו כל אבני כיס - זה התלמוד, וכל עושיהן עתידין ליטול שכרן לעתיד לבוא""."

"אמר רבי יוסי הגלילי: משל" "למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס גדול, ובנה בתוכו מגדל גבוה ומקירו שהיה גנתו בתוכו, והשכיר פועלין והפקידן שיהיו עוסקים במלאכתן. עמד" "המלך ועלה בראש המגדל, והיה רואה אותם והן לא היו רואים אותו. לפנות יום בא" "המלך ועמד עליהם בדין, אמר: המעדרים יבואו ויטלו שכרן, המנכשין יבואו ויטלו שכרן, מלקטי צרורות יבואו ויטלו שכרן, ונשתיירו בהן פועלים שלא עסקו במלאכתן. אמר המלך: אלו מה הן עושין? אמרו לו: הן מפנין בתים מלֹאים לתוך בתי ריקנין. אמר""המלך: וכי מה הנאה יש לי מהם? אמר""המלך: אלו שעוסקים במלאכתי יטלו שכרן, ואלו שלא עסקו במלאכתי יצאו להריגה, שמרדו בדברי" (מדרש משלי (בובר)).