פרדס רמונים ג ב
<< · פרדס רמונים · ג · ב · >>
- פרק שני
אחר שבפרק הקודם הכרחנו מן הסברא שאין הכתר הא"ס — עתה נבוא בפרק זה לבטל סברא זו בדברי הרשב"י ע"ה מאיר עיני ישראל בחכמה הזאת, ולנו מדבריו כמה ראיות.
ראשונה אמר בס' התיקונים בהקדמה ד״ו וז"ל: "אבל שם יהו"ה איהו מרכבה למריה לכתר עלאה. ובגין דא אין קדוש כיהו"ה - עלת על כלא טמיר וגניז בכתר, ומניה אתפשט נהוריה על יהו"ה דאיהו י' חכמה, ה' בינה, ו' כליל שית ספירן, ה' מלכות", עכ"ל לעניננו.
וזה פירושו:
יהו"ה שהוא רמז לט' ספירות כדמפרש ואזיל הוא "מרכבה למריה" כתר, וטעם אמרו "מריה" מפני שהוא אב לאצילות כולו וכל האצילות כסא אליו. ואמר "אין קדוש כה'" — יובן עם מה שבאר הרשב"י ע"ה במקום אחר שאמר שאין קדוש כה' הכוונה על הכתר. ואמר כי זה הוא הכ"ף דכיהו״ה שהוא כ"ף כתר. וטעם הכ"ף כי הוא שני יודין בסוד "עשרה עשרה הכ"ף". וזהו שאמר "ובגין דא אי"ן קדוש", פי' מפני שידו"ד היא מרכבה אל הכתר - שהשם בן ד' יו"ד בראש, ואדני יו"ד בסוף - הם שני יודי"ן בסוד אור ישר ואור חוזר שהיא כ"ף כתר, כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער התהפכות האור בס"ד. ומפני ששתי האורות האלה הם מרכבה לכתר שהוא סבת האורות מצד עלת העלות אין סוף ב"ה הגנוז בו, וממנו התפשט האור ע"י הכתר כדי שיהיה האור ישר והאור חוזר — לכך נקרא כ"ף כתר שהוא שני יודי"ן. ואל יקוה ממנו המעיין ביאור ענין זה כי עקרו בשער הנזכר.
ע"כ פי' המאמר בקיצור. והנה אמר בפירוש - "עלת על כלא טמיר וגניז בכתר" - מורה על שאין הא"ס הוא הכתר.
עוד כתב בתיקונים (תיקוני זהר תקונא ע דף קכד) וז"ל:
- "אתקריאת יהוה מסטרא דכתרא עילאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים, דלא ידע בר נשמה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתום במחשבה - עלת העלות קרינן ליה" עכ"ל. ופי' שאמר בתחלת דבריו למעלה שבמלכות הוא השם בן ד' בלא נקודה ולפי יניקתה כך נקודתה ועתה אמר דמסטרא דכתר פי' כאשר היא יונקת ממנו תקרא על שם יהוה שהיא הויה בנקודת קמץ והטעם כקומץ דאיהו סתים פי' כמו הוא סתום במחשבה פי' כי אפי' המחשבה אסורה בו, ונקרא אצלינו עלת העלות אבל לא שיהיה שם זה מגבילו כי אין שם שיגבילהו כדפי' בפרק הקודם. ועיקר המאמר הזה עם כל הנמשך אחריו נתבאר בארוכה בשער שם בן ד'.
הנה באר לנו בפי' כי עלת העלות גנוז ונעלם בכתר ושאין הא"ס הכתר עצמו.
ועוד בפירוש בתיקונים במקום אחר (תיקוני זהר, תקונא ע דף קל) ז"ל: "כתר עלאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות". ועיקר המאמר יתבאר בשער הצחצחות ב"ה. הנה הורה בפירוש שאין הכתר הא"ס באמרו שהכתר הוא חשוך - ר"ל שאין אורו מבהיק לכלום, שאין לו כח לפני עלת העלות שהוא מאצילו.
עוד בתיקונים (בתיקון יח דף קיב.) וז"ל: "אדון יחיד שליט על כלהו, מופלא ומכוסה בכתר", עכ"ל. ופי' כי למעלה מן המאמר הזה אמר ענין החיות והמרכבה הרוחניות בספירות ואח"כ אמר שהא"ס שנקרא "אדון יחיד" כמבואר בס"י הוא מופלא ומכוסה בכתר. והכוונה שאין אלהותו מתגלה אלא על ידי תיק אורו ולבושו שהוא הכתר, ועל ידה רוכב בשאר הספירות. הנה הורה בפירוש שאין הכתר האין סוף.
עוד ברעיא מהימנא (פנחס דף רמ"ג) (ח"ג רמג, א) וז"ל: "בגין דעלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר ואתפשט בשם יהו"ה. בשבתות וימים טובים לית שלטנותא דסמא"ל ונחש ולכל ממנן דיליה, ולית שלטנותא לגיהנם נוקבא בישא דסמאל ונחש ולא למשריין דיליה, כלהון מיטמרן קדם משריין דמלכא כגוונא דאתטמרון אומין דעלמא כד אתגליא משיח. הה"ד ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים". ופירושו מבואר, וממנו נראה בביאור שאין לומר שהכתר הוא הא"ס מורה על זה באמרו "עלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר" - נראה מדבריו שכתר היכל לעלת העלות.
והנה לנו כמה ראיות ברורות ועדים נאמנים שאין הכתר הוא הא"ס, בזולת עוד כמה ראיות אחרות. ולא העתקנום מפני שאנו צריכים להעתיקם בשערים הבאים כמו מאמר אליהו "דאנת הוא חד כו'" שנעתיקה בשער עצמות וכלים פ"ה. וקצתם לא ראינו להעתיקם כלל מפני האריכות. עכ"ז בראיות האלה בטלה דעת האומרים שהכתר הוא האין סוף: