עמוד:Safa akhat lekhulanu Esperanto.pdf/7

הלשון, הלא הוא אחד מעמודי ההשכלה ואך בזה נבדלנו מבהמות שדי וחיתו יער. הלשון הוא אחד מהגבולים ויסודי השנאה אשר בין עם לעם, כי היא לוקחת חלק בראש עת יפגוש איש את אחיו. אם איש לא יוכל להביע מחשבתו אל רעהו הלא ישטה מעליו ויעבור. אם נפגוש חבר אנשים, אין לנו לשאול: מה הנה מחשבותיהם המדיניות, באיזה מחלקי הארץ נולדו איפה גרו אמותיהם לפני אלפי שנים, — אולם רק כאשר פותחים את פיהם בשפה ברורה נדע כרגע כי האנשים האלה זרים לנו, כל מי שהתגורר בעיר הנושבה מבני עמים שונים, המתנגדים זה לזה במחשבותיהם ובמטרותיהם, הוא יכול להבין את התועלת הגדולה יכולה להביא לבני אדם לשון כל עם אשר היתה יכולה להיות עכ"פ בארצות הנושבות מעמים שונים — ללשון המדוברת והשלטת , בלי התערב לחיי מ ש פ ח ה של כל עם ועס. ומה אדבר עוד מהתועלת הגדולה שהיתה יוצאת מזה על כל צעד וצער, לחכמה ולדעת, למסחר ולכל דבר. מי מהקוראים אשר לפעמים עלה הדבר הזה במחשבתו, והתבונן עליו בשום לב, הוא יודה, כי כל איש מבין יודע, היה נותן כל אשר ביכלתו, לוא יכולנו להגיע ע"י זה לשפת הכלל. לכן כל בחינה המקרבת אותנו למטרה הזאת אף אם תהיה חלושה ולא שלמה כדאוי, מהראוי לשים עליה לב. — להענין הזה אשר אני נותן בזה לפני אנשי תבל הקדשתי מבחר ימי חיי, ואקוה אשר גם הקורא בשומו לבו אל הענין הנעלה ההוא, יקדיש לו גם הוא מעט פנאי בלב ונפש חפצה ויקרא ברוח נכון את כל דברי המחברת הזאת עד תומה. לא אחפץ להעביר פה תחת שבט הבקורת את הבחינות השונות אשר נסו אנשים שונים לברוא לשון הכלל , אך על זה אעיר את הקורא כי בכל כחם וגבורתם לא בראו רק שטה חדשה להוציא – בקיצור נטרץ — את המחשבה אשר תעלה על לבנו או הקלו לנו כללי הדקדוק, ושנו את המלות הנמצאות באיזה לשון — במלות אחרות כאות נפשם. הנסיונות של החלק הראשון אשר הזכרתי פה, היינו לקצר את המאמרים היו מסובכים כל כך, עד כי לא היה להם הוצאות ובכן היו כנפל אשת בל חזה שמש, ולא מצאו להם מהלכים בין החיים. ומה שנוגע לנסיונות של חלק השני, היינו להקל כללי הדקדוק, ושנוי המלות, — אלה נכונים היו להקרא בצדק בשם לשון, אולם לא בשם „לשון הכלל“ כי לא היה להם דבר כללי המשותף לכל עם ועם . הם אני ולא אדע, מדוע קראו המחברים האלה ללשונותיהם בשם „שפת ה כלל“ האם רק בעבור זה כי בכל העולם לא נמצא אף איש אחד, אשר היינו יכולים לדבר עמו בלשונות האלה! אם רק השם בעצמו יתן המשפט להלשון להקרא בשם „שפת הכלל“ — הלא באופן זה כל לשון הנוהגת בעולם תוכל להקרא בשם כזה ע"פ חפץ כל איש ואיש.