654
הנשיאות, והבית דין הגדול
אבל הדבר רחוק מאד כי בהזמן הקצר הזה כבר סידר הוא מחדש את כל סדרי עיר ועיר ויושב שם זקנים ושופטים.
ולשון הכתובים בראש פרשה ט׳ בהמעשה של הנשים הנכריות מורה על עצמו שזה הי' תחלת מעשיהם ואך זה החילם לעשות אחרי סידרם כל דבר ביאתם כמו שבא על זה לשון הכתוב "וככלות אלה״ וכמו שיבואר לנו עוד.
ואין אנו צריכין לכל זה אחרי שהוא גם דבר שאי אפשר כי הכח של "הן למות הן לשרשו וכו'" יותן ליחיד כי אם לרבים יחד.
וזה הי' באמת עיקר מעשיהם ועיקר מה שהי' חסר עוד הישוב החדש בארץ ישראל.
ואמנם כי יותר מכל זה יתבאר לפנינו כל דבר הכנסיה מהבית דין הגדול אשר נוסד עתה בירושלים מתוך כל דברי הכתובים המפורשים, ומתוך כל פרשת המעשים אשר באו שם לפנינו.
וראשונה עלינו לעמוד על עיקר הדבר אשר הננו רואים בזה חדשה גדולה מאד ,כי לא הספיקו להם ליהודי בבל ועזרא וסייעתו הסדרים בארין ישראל, ולהשתמש שם בכח הממשלה אשר כבר נמצא שם, ולא הספיקה להם כח התורה לבד, והוכרחו להשתדל לפני המלך על פי כתב הדת בכל סדרי המלוכה על פי שרי המלכות, כי יהיו גם הם ביחוד באים בכח המלכות, וכי יהי׳ להם גם משם כח מיוחד "מן קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח וכו׳ וכל די לא להוא עבד דתא די אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה הן למות הן לשרשו וכו׳״.
אבל הכריחם לכל זה המצב הרעוע אשר הי' שם בארין יהודה בראשית ימי הישוב, אשר עוד לא נסדרו סדרים על פי בני ישראל עצמם, כנסיה ראשית כוללת היה הכרח עוד לגמרי, ולעומת זה שרים וחורים מלאו הארץ, אשר נתרחקו שם מדרכי התורה.
כי עד ימי עזרא ונחמיה היו רק הפחות והסגנים שרי הארץ וחוריה והם התנהגו בכל סדרי מלכות פרס.
עד כי גם עשו להם את העם לעבדים ויביאום עד דכא. ונאמר בנחמיה ה׳ ט״ו "והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם וכו' גם נעריהם שלטו על העם״. ושם בנחמיה ריש סי‘ ה׳:
"ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים, ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים (נותנים ברבית) ונקחה דגן ונאכלה ונחיה, ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב ,ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו ,ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות (מ) ואין לאל ידינו ושדתינו וכרמינו לאחרים ,ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה וכו׳ ,ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה משא איש באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה, ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו
הערה (מ) הלשון הזה ״בנתינו נכבשות״ הוא כמו הלשון במגילת אסתר ז׳ ח׳ ״הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" ומזה בא גם במשנה יבמות פרק ז׳ משנה ה׳ ״והלך הבן ונכבש על השפחה" ועי׳ בתוס׳ יום טוב שם.