הנשיאות, והבית דין הגדול
שכז
הדבר צורתה שכל הדבר הוא מענין המלוכה ונעשה רק במצות המלך ויועצי המלוכה, וכי עזרא וסייעתו הנם רק שלוחי המלך ובית המלכות ,וזה דבר נפלא מאד אבל כן הדבר יוצא מפורש מכל ענין הכתובים שם.
וזה הוא סידור ספר עזרא עד סי' ז׳ שהם סידור הפרשיות זה אחר זה מהעליה הראשונה וכו׳ יותחל אחר זה הענין הנדול מעזרא וסייעתו והדברים יקבלו מיד צורתם הרוחנית ויאמר:
"ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך פרס עזרא בן שריה וכו׳ הוא עזרא עלה מבבל והוא סופר מהיר בתורת משה אשר נתן ד׳ אלקי ישראל ויתן לו המלך כיד ד׳ אלקיו עליו כל בקשתו וכו׳ כי באחד לחדש הראשון הוא יסד המעלה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל ירושלים כיד אלקיו הטובה עליו כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ד׳ ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט.
וזה פרשגן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הספר ספר דברי מצות ד' וחקיו על ישראל.
ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די אלה שמיא גמיר וכענת וכו׳ מן קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח לבקרה על יהוד ולירושילם כדת אלהך די בידך וכו׳ ,ואנת עזרא כחכמת אלהך די בידך מני שפטין ודינין די להון דידן לכל עמא די בעבר נהרה לכל ידעי דתי אלהך ודי לא ידע תהודעון, וכל די לא להוא עבד דתא די אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה הן למות הן לשרשו הן לענש נכסין ולאסורין.״
והנה לא יוכל להיות ספק כלל כי אף אשר זה ודאי שנתן רשות למנות גם דיינים יחידים במקום הנדרש במקום אשר עדין אין שם זה. אבל עיקר דבר הרשיון הי׳ למנות כנסיה כזאת אשר זה הי׳ הצורך הראשי עתה אחרי אשר הישוב החל להתרקם בארין ישראל.
שהרי לא יעלה על הדעת שיותן כח לכל דיין יחידי להמית ולשרש ולענש נכסין.
ולא לבד אצל בני ישראל אי אפשר זה שמפורש נאמר בספר במדבר (ל"ה י"ב) על דיני נפשות ״עד עמדו לפני העדה למשפט".
כי אם שכן הדבר גם אצל כל האומות המתוקנות שאין רשות להמית ולשרש כי אם לרבים ולא לשופט יחידי.
ובאמת כי בכלל הנה רק זה הי׳ חסר אז, כנסיה לכל בירושלים, שהרי כבר בראשית ימי עזרא מיד אחר בואו בהמעשה של הנשים הנכריות אשר הי׳ בתחלת בואו (ויבואר לפנינו) נאמר שם (י׳ י"ד): "יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עד וכו'."
ומבואר כי כבר הי׳ שם בכל עיר ועיר "זקני עיר ועיר" דהיינו סנהדרי קטנה ושופטים יחידים.
ואף שזה הי' כארבעה חדשים אחרי ביאת עזרא, שהוא וכל סייעתו באו לירושלים בחדש החמישי (שם ז' ח') ודברי העם אליו הי׳ בחדש התשיעי (שם י׳ ט׳).