ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכא א
מסה – "וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם" (יהושע יד, ח). כתב רבי יהודה כי "הִמְסִיו" בא על דרך לשון ארמי – "אִשְׁתִּיו חַמְרָא" (דניאל ה, ד), "וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא" (דניאל ג, כא), "הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא" (דניאל ה, ג). וכן עשו ב"כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז, יב) שנהגו באו על דרך יְדוֹהִי ורַגְלוֹהִי. ורבי אחי רבי משה ז"ל כתב כי "הִמְסִיו" לשון יחיד, והוא על משקל הִפְקִיד, הִשְׁמִיד, והו"ו תמורת הה"א למ"ד-הפעל, והיו"ד למשך.
נהה – מזה השרש לפי דעתי "וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם" (יחזקאל ז, יא), והוא בפלס שֹׁד מן שדד. כי זה השרש, אף על פי שהוא מנחי הלמ"ד, הנה הוא כפול העי"ן או הלמ"ד כשאר הכפלים. ונהגו בשם מנהג שלמ"דיהם ה"א נראית – נֹהַהּ בפלס נֹגַהּ, גֹּבַהּ, ומפני שזה כפול, הפילו אחת מהן להקל כמנהג הכפולים, ואמרו נֹהַּ. ואמרו במשקל אחר מזה השרש בחסרון למ"ד הפעל ותמורת עי"ן הפעל ביו"ד – "וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז, לב), הנפרד נִי בפלס "אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב" (איוב לז, יא), "צִי אַדִּיר" (ישעיהו לג, כא), "יֹשְׁבֵי אִי" (ישעיהו כג, ב). וכן "כִּי תַחַת יֹפִי" (ישעיהו ג, כד) משרש כוה לדעת קצת המפרשים. וה"א-מ"ם "בְּנִיהֶם" הם לכנוי, כה"א-מ"ם פְּרִיהֶם, כי הנה מצאנו "וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם" (עמוס ט, יד). וכן "בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה" (תהלים מט, יד) בשקל "בְּנִיהֶם". ואלו היה שרש "בְּנִיהֶם" ניה, והיה השם נִיהּ בפלס שִׁיר, קִיר, היה בְּנִיהָם – הה"א בקמץ, נִיהָם בפלס שִׁירָם.
נלה – יצא מעיקר זה מקור בבנין הִפְעִיל – "כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד" (ישעיהו לג, א), משפטו כְּהַנְלוֹתְךָ בפלס כְּהַגְלוֹתְךָ, ובהעדר הה"א הוטלה תנועתה על כ"ף השמוש ונדגש הנו"ן לחסרונה.
קרה – "אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן" (שמואל א כח, י) – דגש הקו"ף לתפארת כדגש "וָאֶכְּרֶהָ לִּי" (הושע ג, ב). ויש אומרים כי הוא מבנין נִפְעַל, והיתה הקו"ף ראויה להקמץ, ונפל כמו שנפל במלת "וַיִּתְּמוּ" (דברים לד, ח) שהיה ראוי וַיִּתַּמּוּ.