ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קיד א
אל אשר אחריה, כמו שבא גם כן "יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן" (ירמיהו כב, כג), "וְיֹלַדְתְּ בֵּן" (בראשית טז, יא), "מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים" (ירמיהו כב, כג) כמו שהזכרנו בשלמים דעת רבי יונה באלה. וכבר כתבנו גם אנחנו דעתנו בהם. והנה מצאנו מהם באו בהפסק כן ואין המלה סמוכה אליהם כמו "וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (בראשית כז, כה), "וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (בראשית כז, לח). ואולי הלך המעט אחר הרוב ואע"פ כן נפלאו בעיני כי בפעלים אשר מצאנום כן לא מצאנו אחד בא במשקל הראשון לא מצאנו אחד בא במשקל הראשון, לא מצאנו וַיִּשֶׁת, וַיִּבֶן, ולא וַיִּרֶד, וַיִּשֶׁב מן רדה, שׁבה. ובפעלים אשר באו במשקל הראשון כמו יִפֶן, יִקֶן לא מצאנו אחד מהם בא על משקל השני, ואם הדבר כן כמו שכתב רבי יונה כי להריץ המלה אל אשר אחריה באו כן, איך לא נמלט אחד מאלה הפעלים לבא במשקל אלה ומאלה לבא במשקל אלה אך יש לנו לומר טעם במקצתם, נאמר כי מן שׁבה שאמרו "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל", "וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא, א), אם היינו אומרים וַיִּשֶׁב או וַיֵשֶׁב ידמה שהוא מהפעלים שפ"איהם יו"ד נחה, ונאמר ששרשו ישׁב. אבל וַיִּפֶן, וַיִּקֶן, וַיִּבֶן לא מצאנו שרש מן יפן, יקן, יבן שנוכל לטעות. וכן "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יט), אלו היינו אומרים וַיִּרֶד, ידמה ששרשו ירד. אך טעם האחרים – "וַיִּפְתְּ", "אַל יֵשְׂטְ", "וַיֵּבְךְּ", "וַיֵּשְׁתְּ" – לא נתברר אצלנו טעמם כראוי. ונאמר כי הטעם שלא באו בזה המשקל הפעלים שבאו במשקל הראשון, כמו יִבֶן יִקֶן יִפֶן, כי לא תכון קריאתם מפני הנו"נין. וכתב רבי יונה כי "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" (שמות יח, ט) הוא ממשקל "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל", ומפני שהחי"ת גרונית נפתחה, והראיה כי הדל"ת דגושה ושואית. ונאמר כי הטעם שנראית למ"ד הפעל במקומות, כמו "כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי" (תהלים נז, ב), "צוּר חָסָיוּ בוֹ" (דברים לב, לז), ובבינונים בנקבה – "כְּעֹטְיָה" (שה"ש א, ז), ובצווי הזכרים "בְּעָיוּ", "אֵתָיוּ" (ישעיהו כא, יב), ובצווי הדגוש – "דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ" (משלי כו, ז), וכן בעתידים רבים – "יֶהֱמָיוּן" (ישעיהו יז, יב), "תִּבְעָיוּן" (ישעיהו כא, יב) כמו שזכרנו; נאמר כי הראו אותה באלה להודיע ולגלות על למ"ד הפעל כי נסתרה מהם כאותם שלא באו שלמים, כמו בָּנוּ, חָסוּ, יִבְנוּ, תִּבְנוּ, שלא נראתה בהם הלמ"ד כל עיקר, לפיכך הראו אותה במקומות, לגלות כי כן המשפט בכלם. וב"חָסָיָה נַפְשִׁי" הראו אותה ביו"ד להודיע כי נכון הראותה בחילוף הה"א ביו"ד