ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קיג ב
נקמץ מפני ההפסק. אבל עם העי"ן לא בא בצרי ובחירק כי אם בפתח לעולם – וַיַּעַל, וַיַּעַן, וַיַּעַשׂ, וכן עם הה"א – וַתַּהַר. ובא "וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר" (בראשית טז, ד) פתח באתנח. והאית"ן השלם עם אות גרונית האות הנוספת בפתח או בסגול. בפתח – "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה" (תהלים כז, ג). בסגול – "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" (שמות יח, כא), "הָגֹה נֶהְגֶּה" (ישעיהו נט, יא), "נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים" (ישעיהו נט, יא). אבל עם העי"ן לעולם בפתח – יַעֲלֶה, יַעֲשֶׂה, תַּעֲשֶׂה, תַּעֲלֶה, נַעֲלֶה, נַעֲשֶׂה. אבל האל"ף בסגול בכלם – אֶעֱלֶה, אֶעֱנֶה, אֶעֱשֶׂה, אֶהְיֶה, אֶחְיֶה, אֶהֱמֶה. אבל "אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ" (ירמיהו מו, ח), "אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי" (איוב לב, יז), שהם בפתח, אומרים כי הם מבנין הִפְעִיל, אף על פי שידמה בהם שהם פעלים עומדים. ונכון הוא שיהיו מבנין הקל, כי הם פעלים עומדים, ואיננו רחוק שתהיינה אלו פתח מן הקל כמו ית"ן, אף על פי שאין כן המנהג. וכן עם הכנויים מן הקל האל"ף בסגול – "אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם" (תהלים פא, ח), ומן הכבד – "אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו, ד). אבל ית"ן שוים הקל והכבד, "יַעַנְךָ יְיָ" (תהלים כ, ב) – מן הקל, וכן יאמר מן הכב"ד יַעַלְךָ. אם כן נאמר כי "יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ" (תהלים נב, ז) יתכן היותו מן הקל, או מן הכבד ובא בשוא החי"ת, כמו "וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה" (מ"א א, ז) והדומים לו שכתבנו בטור הראשון בשלמים. ועם החי"ת והה"א פעמים בחירק – יִהְיֶה, תִּהְיֶה, נִהְיֶה, יִחְיֶה, תִּחְיֶה, נִחְיֶה. והרבים – יִבְנוּ, תִּבְנוּ. ומצאנום שלמים – "בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן" (תהלים לו, ח), "רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן" (ישעיהו כו, יא), "וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן" (תהלים עח, מד), "כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן" (ישעיהו יז, יב), "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ" (תהלים לו, ט), "אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ" (ישעיהו כא, יב), "וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (דברים ח, יג). ומן הדגוש – "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל" (ישעיהו מ, יח), והנו"ן בהם נוספת כנו"ן יִשְׁמְעוּן, יִשְׁמְרוּן. "אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה" (תהלים עז, ד) היו"ד למ"ד-הפעל והה"א נוספת כה"א "אֶשְׁמְרָה דְרָכַי" (תהלים לט, ב). ובאו פעלים מהם שבאו העתידים חסרים בדרך אחרת ונפל הסגול מן פ"א העל והגעיא מן האותיות הנוספות[1] – "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל" (ירמיהו מא, י), כי שרשו שבה. וכן "וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי" (איוב לא, כז), ובצרי – "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יט), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (משלי ז, כה), "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן" (בראשית ט, כא). וכתב רבי יונה כי באו כן להריץ המלה
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ וזה דווקא שעי"ן-הפֹעל בג"ד כפ"ת, וג' יצאו מן הכלל שאין עי"ן הפעל מן בג"ד כפ"ת הם בשוא בסוף התיבה, והם: ישט, וישט (צ"ל וישק) וקושט ואין עוד זולתם.