ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צז א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · צז א · >>

בדגש – "וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח" (במדבר כא, ל), "אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם" (ירמיהו מט, כ).^[1]

ישׂם – "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן" (בראשית נ, כו), אמרו ששרשו ישׂם בפלס "וַיִּצֶק דַּם" (מ"א כב, לה) מן יצק. והנכון מה שאמרו בו עוד כי החירק תחת שורק ומשפטו וַיּוּשָׂם. וכן "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" (שמות ל, לב).

ישׁן. המקור – יָשׁוֹן; ובאות השמוש – "אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן" (קהלת ה, יא). העתידים – יְשַׁן. יִשְׁנוּ. יִשְׁנִי. יְשַׁנְנָה. אִישַׁן. יִישָׁן. תִּישַׁן וכולי. "כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ" (משלי ד, טז) – נעלמה היו"ד פ"א-הפֹעל מהמכתב ויו"ד אית"ן מועמד בגעיא להורות עליה.

ישׁע. הנפעל – "עַם נוֹשַׁע בַּייָ" (דברים לג, כט), "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּייָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים" (ישעיהו מה, יז) – שניהם פתח. "אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל" (תהלים לג, טז) – קמץ. והפעל הכבד – הוֹשִׁיעַ, הוֹשִׁיעוּ וכולי. העתידים – הוֹשִׁיעַ או הוֹשֵׁעַ. אוֹשִׁיעַ. יוֹשִׁיעַ או אוֹשַׁע. יוֹשַׁע – "וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם" (איוב ה, טו).

ישׁר – "לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי" (ירמיהו כז, ה). המקור – יָשׁוֹר. העתידים – יְשַׁר. אִישַׁר. יִישַׁר וכולי. ובא היו"ד נבלע בדגש במלת "וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת" (ש"א ו, יב). ובלא הבליעה – "וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו" (ש"א יח, כ), ביו"ד האית"ן לבד. "וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה" (דה"ב לב, ל) – משפטו וַיְּיַשְּׁרֵם בהנעת שני היו"דין, ובנוח פ"א-הפֹעל הוטלה תנועתה על יו"ד האית"ן. והפעל הכבד בזה השרש בהראות היו"ד בקריאה – "הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ" (תהלים ה, ט), "יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ" (משלי ד, כה).

יתר – על דעת רבי יהודה נאמר הפעל הקל ממנו יָתַר. יָתַרְתָּ כולי. העתידים – יְתַר. יִתְרוּ. אִיתַר. יִיתַר. והנמצא ממנו שם-התֹאר בשקל פּוֹעֵל – "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר" (קהלת יב, יב), "וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת ז, יא). ויתכן שהם שם-הפֹעל, ואף על פי שרוב השמות במשקל הזה מלעיל, באו אלו מלרע. ומשקל אחר – "יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק" (משלי יב, כו). ושם-הפֹעל – "יֶתֶר שְׂאֵת" (בראשית מט, ג). ומשקל אחר – "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם" (קהלת א, ג). ומשקל אחר – "וּמוֹתַר הָאָדָם" (קהלת ג, יט). ויש בו פעל כבד – "הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה" (תהלים עט, יא), וכן "אַל תּוֹתַר" (בראשית מט, ד).

1. כי יותר נכון מה שפירש רש"י כי הוא משורש שׁמם, ויהיה החירק במקום צרי, על משקל "כִּי תַתֵּם" (איוב כב, ג).