נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן צז[עריכה]

תשובה

לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול החכם השלם המופלג כבוד מוהר"ר ליב נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק מיקלאש:

מה שהקשה דברי רמ"א באהע"ז סי' נ"ו בסופו שכתב ואם היא ובעלה מתרצים לכנוס והאב מת אין הקרובים יכולים למחות אע"פ שהיא חולנית והוא ממהר ליכנוס כדי ליורשה עכ"ל, ובסי' ל"ז סעיף י"ג כתב רמ"א וי"א דהה"ד אם מת האב קודם שנשאת ונשאת, וא"כ פסק שם דאינו יורשה ובאמת הם שתי דעות הפכיות במרדכי ואיך זיכה הרב רמ"א שטרא לבי תרי ע"כ דברי מעלתו ויפה הקשה: ואמנם אעפ"כ נלע"ד דדברי רמ"א נכונים דלפי דברי הח"מ בסי' נ"ו ס"ק ט' דמצפה ליורשה אחר כלות שנה ראשונה והוא ממהר הנישואין כדי שתכלה השנה ראשונה מהיום א"כ אפשר דמיירי שקודם כלות השנה תגדל ויגמרו נישואיה דבר תורה ובזה שהוא רק תקנה להחזיר בשנה ראשונה שפיר סמך רמ"א למיחשב הנישואין מהיום בעודה קטנה אבל בסי' ל"ז שם מיירי מדין תורה חשש רמ"א לדעת הסוברים דנישואין בעודה קטנה לאו נישואין הם וגם לדברי הב"ש בסי' נ"ו ג"כ לא קשה מידי דרמ"א כאן בסי' נ"ו לא מיירי מדין הנישואין אי מיחשבי נישואין רק מיירי אם הקרובים יכולים למחות כיון שעיקר הכוונה להפקיע הירושה מהם בזה הכריע רמ"א שאינם יכולים למחות ויש בכחה להפקיע ירושתם ע"י נישואין ונ"מ לכל הדעות היכא שלא נתקדשה בחייו אביה כלל שיכולה להתקדש ולהנשא אחר מות אביה בעודה חולנית ובזה שגם הקידושין הם לאחר מות אביה ליכא שום פלוגתא דנישואין שלה מועילים ואפי' למאן דסובר בסי' קנ"ה סעיף ד' קטנה שנתקדשה שלא לדעת אמה ואחיה אפי' מיאון א"צ וכאן הרי האחים מעכבים שהרי הם היורשים, מ"מ נלע"ד דאם נתקדשה לדעתה ולדעת אמה כ"ע מודים דמהני אף בלא דעת אחיה:

ועוד נלע"ד דמשכחת לה שפיר דינו של רמ"א בסי' נ"ו אפי' בקידשה אביה ומת ונשאת אחר מותו ואפ"ה מהני הנישואין לכ"ע וכגון שכבר היתה יתומה בחיי האב שאז קידושי האב הם דרבנן ולכ"ע מהני נישואין אחר מותו דע"כ לא נחלקו אלא היכא שקידושי האב היו דבר תורה שבזה ס"ל להי"א בסי' ל"ז דלא מהני נישואין דרבנן כלל אבל בקידושי דרבנן ליכא פלוגתא כלל, דברי הד"ש: