משנה שבת כב דפוסים
משנה שבת, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
חבית שנשברה, מצילין הימנה מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ובלבד שלא יספג.
אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין, ואם יצאו מעצמן, אסורין.
רבי יהודה אומר: אם לאוכלין, היוצא מהן מותר; ואם למשקין, היוצא מהן אסור.
חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן, אסורין.
ורבי אליעזר מתיר.
משנה ב[עריכה]
כל שבא בחמין מערב שבת, שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת, מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחים קטנים) וקולייס האספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.
משנה ג[עריכה]
שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי.
ואין נוקבין מגופה של חבית, דברי רבי יהודה.
וחכמים מתירין.
ולא יקבנה מצדה.
ואם היתה נקובה, לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח.
אמר רבי יהודה, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר, חוששני לו מחטאת.
משנה ד[עריכה]
נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור, ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו, ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו.
מי שנשרו כליו בדרך במים, מהלך בהן ואינו חושש.
הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם.
משנה ה[עריכה]
הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג, אפילו בעשר אלונטיאות, לא יביאם בידו.
אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם, ומביאין אותה בידן.
משנה ו[עריכה]
סכין וממשמשין (בבני מעיים), אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין.
אין יורדין לקורדימא, ואין עושין אפיקטויזין, ואין מעצבין את הקטן, ואין מחזירין את השבר.
מי שנפרקה ידו ורגלו, לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא.
משנה שבת, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב