משנה שבת יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שבת פרק יא', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק אחד עשר ("הזורק מרשות") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים, מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב.

מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב, וחכמים פוטרין.

משנה ב

כיצד?

שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו, פטור.

היו שתיהן בדיוטא אחת, המושיט חייב, והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלויים, שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים, מושיטין הקרשים מזו לזו, אבל לא זורקין.

חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן, חייב.

פחות מכן, פטור.

משנה ג

הזורק ארבע אמות בכותל, למעלה מעשרה טפחים, כזורק באויר.

למטה מעשרה טפחים, כזורק בארץ.

הזורק בארץ ארבע אמות, חייב.

זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות, פטור.

חוץ לארבע אמות, ונתגלגל לתוך ארבע אמות, חייב.

משנה ד

הזורק בים ארבע אמות, פטור.

אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ארבע אמות, חייב.

וכמה הוא רקק מים?

פחות מעשרה טפחים.

רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות, חייב.

משנה ה

הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים, ומן הים לספינה ומן הספינה לים, ומן הספינה לחברתה, פטור.

ספינות קשורות זו בזו, מטלטלין מזו לזו.

אם אינן קשורות, אף על פי שמוקפות, אין מטלטלין מזו לזו.

משנה ו

הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו, קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור.

זרק לעשות חבורה, בין באדם בין בבהמה, ונזכר עד שלא נעשית חבורה, פטור.

זה הכלל, כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה.

תחילתן שגגה וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה, פטורין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה.

(א) הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד,
חַיָּב.
מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,
רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב;
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
(ב) כֵּיצַד?
שְׁתֵּי גְּזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ פָּטוּר.
הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוּטָא אַחַת,
הַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר;
שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם,
שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ,
אֲבָל לֹא זוֹרְקִין.
חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה,
הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן חַיָּב.
פָּחוֹת מִכֵּן, פָּטוּר:
(ג) הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל,
לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
כְּזוֹרֵק בַּאֲוִיר.
לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ.
הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב.
זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר.
חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב:
(ד) הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר.
אִם הָיָה רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ,
הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב.
וְכַמָּה הוּא רְקַק מַיִם?
פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.
רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ,
הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב:
(ה) הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה, וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם,
וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה, וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם,
וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ,
פָּטוּר.
סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בְּזוֹ, מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לְזוֹ.
אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת,
אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לְזוֹ:
(ו) הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ,
קְלָטָהּ אַחֵר,
קְלָטָהּ כֶּלֶב,
אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה,
פָּטוּר.
זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בַּבְּהֵמָה,
וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית חַבּוּרָה,
פָּטוּר.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת,
אֵינָן חַיָּבִין,
עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.
תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן,
תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה,
פְּטוּרִין,
עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה:


נוסח הרמב"ם

(א) הזורק -

מרשות היחיד - לרשות הרבים,
או מרשות הרבים - לרשות היחיד,
חייב.
מרשות היחיד - לרשות היחיד,
ורשות הרבים באמצע -
רבי עקיבה - מחייב.
וחכמים - פוטרין.


(ב) כיצד?

שתי כצוצריות -
זו כנגד זו - ברשות הרבים,
המושיט, והזורק - מזו לזו,
פטור.
היו שתיהן - בדייטי אחת,
המושיט - חייב.
והזורק - פטור.
שכן הייתה עבודת הלויים,
שתי עגלות - זו אחר זו, ברשות הרבים,
מושיטין את הקרשים - מזו לזו,
אבל - לא זורקין.
חולית הבור, והסלע -
שהן גבוהין - עשרה,
ורוחבן - ארבעה,
הנוטל - מהן,
והנותן - על גבן,
חייב.
פחות מכן -
פטור.


(ג) הזורק ארבע אמות - בכותל,

למעלה מעשרה טפחים - כזורק באוויר.
למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ.
הזורק בארץ ארבע אמות - חייב.
זרק - לתוך ארבע אמות,
ונתגלגל - חוץ לארבע אמות,
פטור.
חוץ לארבע אמות,
ונתגלגל - לתוך ארבע אמות,
חייב.


(ד) הזורק בים ארבע אמות - פטור.

אם היה רקק מים,
ורשות הרבים - מהלכת בו,
הזורק בתוכו - ארבע אמות,
חייב.
כמה הוא רקק מים?
פחות מעשרה טפחים.
רקק מים,
ורשות הרבים - מהלכת בו,
הזורק בתוכו - ארבע אמות,
חייב.


(ה) הזורק -

מן הים - ליבשה,
ומן היבשה - לים,
ומן הים - לספינה,
ומן הספינה - לים,
ומספינה - לחברתה,
פטור.
ספינות -
קשורות - זו בזו,
מטלטלין - מזו לזו.
אם אינן קשורות,
אף על פי - שהן מוקפות,
אין מטלטלין - מזו לזו.


(ו) הזורק,

ונזכר - לאחר שיצאת מידו,
קלטה אחר,
קלטה כלב,
או שנשרפה,
פטור.
זרק - כדי לעשות חבורה,
בין באדם - בין בבהמה,
ונזכר - עד שלא נעשת חבורה,
פטור.
זה הכלל -
כל חייבי חטאות,
אינן חייבין, עד שתהא -
תחילתן, וסופן - שגגה.
תחילתן - שגגה,
וסופן - זדון,
תחילתן - זדון,
וסופן - שגגה,
פטורין, עד שתהא -
תחילתן, וסופן - שגגה.


פירושים