משנה עדיות ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) העיד רבי יהושע, ורבי צדוק,

על פדיון פטר חמור שמת - שאין כאן לכוהן כלום.

שרבי אליעזר אומר: חייבין באחריותו - כחמש סלעים של בן.

וחכמים אומרין: אין חייב באחריותו - אלא כפדיון מעשר שני.

(ב) העיד רבי צדוק,

על ציר חגבים טמאים - שהוא טהור.

שמשנה הראשונה -

חגבים טמאים, שנכבשו עם חגבים טהורים - לא פסלו את צירן.

(ג) העיד רבי צדוק,

על הזוחלין, שרבו על הנוטפין - שהן כשרים.

מעשה היה בבירת פליא,

ובא מעשה לפני חכמים - והכשירו.

(ד) העיד רבי צדוק,

על הזוחלים, שקילחן בעלי אגוז - שהן כשרים.

מעשה היה באהליה,

ובא מעשה ללשכת הגזית - והכשירו.

(ה) העיד רבי יהושע, ורבי יקים איש חדיד,

על קלל של חטאת, שנתנו על גבי השרץ - שהוא טמא.

שרבי אליעזר - מטהר.

העיד רבי פפיס,

על מי שנזר שתי נזירות,

שאם גילח את הראשונה יום שלשים - מגלח את השניה יום ששים,

ואם גילח יום ששים חסר אחד - יצא,

שיום שלשים - עולה לו מן המנין.

(ו) העיד רבי יהושע, ורבי פפיס,

על ולד של שלמים - שיקרב שלמים.

שרבי אליעזר אומר: ולד שלמים - לא יקרב שלמים.

וחכמים אומרין: יקרב.

אמר רבי פפיס: אני מעיד,

שהיתה לנו פרה זבחי שלמים - ואכלנוה בפסח,

ואכלנו ולדה שלמים - בחג.

(ז) והן העידו,

על ארוכות של נחתומין - שהן טמאות.

שרבי אליעזר - מטהר.

והן העידו,

על תנור שחתכו חוליות,

ונתן חול בין חוליה לחוליה - שהוא טמא.

שרבי אליעזר - מטהר.

והן העידו,

שמעברין את השנה - בכל אדר.

שהיו אומרין - עד הפורים.

והן העידו,

שמעברין את השנה - על תנאי.

מעשה ברבן גמליאל,

שהלך ליטול רשות מאגמון שבסוריה - ושהה לבוא,

ועיברו את השנה - על תנאי, כשירצה רבן גמליאל,

וכשבא, אמר להם: רוצה אני - ונמצאת השנה מעוברת.

(ח) העיד מנחם בן סגנאי,

על מוסף יורה של שולקי זיתים - שהוא טמא,

ועל של צבעים - שהוא טהור.

שהיו אומרין - חילוף הדברים.

(ט) העיד רבי יוחנן בן גודגדה,

על החירשת שהשיאה אביה - שהיא יוצאה בגט.

ועל קטנה בת ישראל, שנישאת לכוהן - שהיא אוכלת בתרומה,

ואם מתה - בעלה יורשה.

ועל המריש הגזול, שבנאו בבירה - שיתן את דמיו.

ועל החטאת הגזולה, שלא נודעה לרבים - שהיא מכפרת,

מפני תיקון המזבח.

הדף הראשי של משנה עדיות ז

משנה עדיות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב