משנה עדיות ז
עדיות פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק שביעי ("העיד רבי") · >>
פרקי מסכת עדיות: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין בו לכהן כלום, שרבי אליעזר אומר חייבין באחריותן כחמש סלעים של בן.
וחכמים אומרים, אין חייבין באחריותן אלא כפדיון של מעשר שני.
משנה ב
העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.
שמשנה ראשונה, חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים, לא פסלו צירן.
משנה ג
העיד רבי צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים.
מעשה היה בבירת הפליא, ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו.
משנה ד
העיד רבי צדוק על זוחלין שקלחן בעלה אגוז שהן כשרים.
מעשה היה באהליא, ובא מעשה לפני לשכת הגזית, והכשירוהו.
משנה ה
העיד רבי יהושע ורבי יקים איש הדר על קלל של חטאת שנתנו על גבי השרץ שהוא טמא.
שרבי אליעזר מטהר.
העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות שאם גלח את הראשונה יום שלשים, שמגלח השניה יום ששים.
ואם גילח יום ששים חסר אחד, יצא, שיום שלשים עולה לו מן המנין.
משנה ו
העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד של שלמים שיקרב שלמים.
שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים.
וחכמים אומרים, יקרב.
אמר רבי פפייס, אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.
משנה ז
הם העידו על ארוכות של נחתומים שהן טמאות.
שרבי אליעזר מטהר.
הם העידו על תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא שהוא טמא.
שרבי אליעזר מטהר.
הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר.
שהיו אומרים עד הפורים.
הם העידו שמעברים את השנה על תנאי.
ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבוא, ועברו את השנה על תנאי לכשירצה רבן גמליאל, [ וכשבא אמר רוצה אני, ונמצאת ] השנה מעוברת.
משנה ח
העיד מנחם בן סגנאי על מוסף היורה של שולקי זיתים שהוא טמא, ושל צבעים שהוא טהור.
שהיו אומרים חלוף הדברים.
משנה ט
העיד רבי נחוניא בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה, שהיא יוצאה בגט.
ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן, שהיא אוכלת בתרומה, ואם מתה בעלה יורשה.
ועל המריש הגזול שבנאו בבירה, שיתן את דמיו.
ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים, שהיא מכפרת, מפני תיקון המזבח.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק
- עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת,
- שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן,
- כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן,
- אֶלָּא כְּפִדְיוֹן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים,
- שֶׁהוּא טָהוֹר;
- שֶׁמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה,
- חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים,
- לֹא פָּסְלוּ צִירָן:
- חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים,
הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים,
- שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים.
- מַעֲשֶׂה הָיָה בְּבִירַת הַפִּלְיָא,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים,
- וְהִכְשִׁירוּהוּ:
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים,
הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵה אֱגוֹז,
- שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים.
- מַעֲשֶׂה הָיָה בַּאֲהַלְיָא,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית,
- וְהִכְשִׁירוּהוּ:
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית,
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יָקִים אִישׁ הֲדַר,
- עַל קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ,
- שֶׁהוּא טָמֵא;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
- הֵעִיד רַבִּי פַּפַּיָּס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירֻיּוֹת,
- שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים,
- שֶׁמְּגַלֵּחַ הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים;
- וְאִם גִלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד,
- יָצָא,
- שֶׁיּוֹם שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן:
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפַּיָּס
- עַל וְלַד שֶׁל שְׁלָמִים,
- שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
- שֶׁוְּלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְרַב.
- עַל וְלַד שֶׁל שְׁלָמִים,
- אָמַר רַבִּי פַּפַּיָּס:
- אֲנִי מֵעִיד,
- שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָּרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים,
- וַאֲכַלְנוּהָ בְּפֶסַח,
- וְאָכַלְנוּ וַלְדָּהּ שְׁלָמִים בַּחַג:
הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים,
- שֶׁהֵן טְמֵאוֹת;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
- הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר,
- שֶׁחֲתָכוֹ חֻלְיוֹת,
- וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא,
- שֶׁהוּא טָמֵא;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
- הֵם הֵעִידוּ
- שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר;
- שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:
- עַד הַפּוּרִים.
- הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי.
- וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל,
- שֶׁהָלַךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא,
- וְשָׁהָה לָבוֹא,
- וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי,
- לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל;
- וּכְשֶׁבָּא, אָמַר: רוֹצֶה אֲנִי,
- וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת:
הֵעִיד מְנַחֵם בֶּן סִגְנַאי
- עַל מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים,
- שֶׁהוּא טָמֵא,
- וְשֶׁל צַבָּעִים,
- שֶׁהוּא טָהוֹר;
- עַל מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים,
- שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:
- חִלּוּף הַדְּבָרִים:
הֵעִיד רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן גֻּדְגְּדָא
- עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ,
- שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּגֵט;
- וְעַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן,
- שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה,
- וְאִם מֵתָה – בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ;
- וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בְּבִירָה,
- שֶׁיִּתֵּן אֶת דָּמָיו;
- וְעַל הַחַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לְרַבִּים,
- שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת,
- מִפְּנֵי תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ:
- שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת,
נוסח הרמב"ם
(א) העיד רבי יהושע, ורבי צדוק,
- על פדיון פטר חמור שמת - שאין כאן לכוהן כלום.
- שרבי אליעזר אומר: חייבין באחריותו - כחמש סלעים של בן.
- וחכמים אומרין: אין חייב באחריותו - אלא כפדיון מעשר שני.
(ב) העיד רבי צדוק,
- על ציר חגבים טמאים - שהוא טהור.
- שמשנה הראשונה -
- חגבים טמאים, שנכבשו עם חגבים טהורים - לא פסלו את צירן.
(ג) העיד רבי צדוק,
- על הזוחלין, שרבו על הנוטפין - שהן כשרים.
- מעשה היה בבירת פליא,
- ובא מעשה לפני חכמים - והכשירו.
(ד) העיד רבי צדוק,
- על הזוחלים, שקילחן בעלי אגוז - שהן כשרים.
- מעשה היה באהליה,
- ובא מעשה ללשכת הגזית - והכשירו.
(ה) העיד רבי יהושע, ורבי יקים איש חדיד,
- על קלל של חטאת, שנתנו על גבי השרץ - שהוא טמא.
- שרבי אליעזר - מטהר.
- העיד רבי פפיס,
- על מי שנזר שתי נזירות,
- שאם גילח את הראשונה יום שלשים - מגלח את השניה יום ששים,
- ואם גילח יום ששים חסר אחד - יצא,
- שיום שלשים - עולה לו מן המנין.
(ו) העיד רבי יהושע, ורבי פפיס,
- על ולד של שלמים - שיקרב שלמים.
- שרבי אליעזר אומר: ולד שלמים - לא יקרב שלמים.
- וחכמים אומרין: יקרב.
- אמר רבי פפיס: אני מעיד,
- שהיתה לנו פרה זבחי שלמים - ואכלנוה בפסח,
- ואכלנו ולדה שלמים - בחג.
(ז) והן העידו,
- על ארוכות של נחתומין - שהן טמאות.
- שרבי אליעזר - מטהר.
- והן העידו,
- על תנור שחתכו חוליות,
- ונתן חול בין חוליה לחוליה - שהוא טמא.
- שרבי אליעזר - מטהר.
- והן העידו,
- שמעברין את השנה - בכל אדר.
- שהיו אומרין - עד הפורים.
- והן העידו,
- שמעברין את השנה - על תנאי.
- מעשה ברבן גמליאל,
- שהלך ליטול רשות מאגמון שבסוריה - ושהה לבוא,
- ועיברו את השנה - על תנאי, כשירצה רבן גמליאל,
- וכשבא, אמר להם: רוצה אני - ונמצאת השנה מעוברת.
(ח) העיד מנחם בן סגנאי,
- על מוסף יורה של שולקי זיתים - שהוא טמא,
- ועל של צבעים - שהוא טהור.
- שהיו אומרין - חילוף הדברים.
(ט) העיד רבי יוחנן בן גודגדה,
- על החירשת שהשיאה אביה - שהיא יוצאה בגט.
- ועל קטנה בת ישראל, שנישאת לכוהן - שהיא אוכלת בתרומה,
- ואם מתה - בעלה יורשה.
- ועל המריש הגזול, שבנאו בבירה - שיתן את דמיו.
- ועל החטאת הגזולה, שלא נודעה לרבים - שהיא מכפרת,
- מפני תיקון המזבח.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה עדיות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב