משנה מכות א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק א · משנה ז | >>
על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דברים יז, ו), אם מתקיימת העדות בשנים, למה פרט הכתוב בשלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שלשה מזימין את השניםכד, אף השנים יזומו את השלשה.
ומנין אפילו מאה, תלמוד לומר, עדיםכה.
רבי שמעון אומר, מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין, אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין.
ומנין אפילו מאה, תלמוד לומר, עדים.
רבי עקיבא אומר, לא בא השלישי כז אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו.
ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה.
משנה מנוקדת
"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת" (דברים יז, ו).
- אִם מִתְקַיֶּמֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָּרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלֹשָׁה?
- אֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם:
- מַה שְּׁלֹשָׁה מְזִימִין אֶת הַשְּׁנַיִם,
- אַף הַשְּׁנַיִם יָזֹמּוּ אֶת הַשְּׁלֹשָׁה.
- וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה?
- תַּלְמוּד לוֹמַר "עֵדִים".
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מַה שְּׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין,
- אַף שְׁלֹשָׁה,
- אֵינָן נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין.
- וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה?
- תַּלְמוּד לוֹמַר "עֵדִים".
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- לֹא בָּא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחֲמִיר עָלָיו,
- וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ.
- לֹא בָּא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחֲמִיר עָלָיו,
- וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה,
- עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה כְּעוֹשֵׂי מִצְוָה:
נוסח הרמב"ם
"על פי שנים עדים, או שלשה עדים, יומת המת" (דברים יז ו),
- אם מתקיימת העדות בשנים - למה פרט הכתוב בשלשה?
- אלא להקיש שלשה - לשנים,
- מה שלשה - מזימין את השנים,
- אף השנים - מזימין את השלשה.
- מנין אפילו הן מאה? - תלמוד לומר "עדים".
- רבי שמעון אומר:
- מה שנים אינן נהרגין - עד שיהו שניהם זוממין,
- אף השלשה אינן נהרגין - עד שיהו שלשתם זוממין.
- מנין אפילו מאה? - תלמוד לומר "עדים".
- מה שנים אינן נהרגין - עד שיהו שניהם זוממין,
- רבי עקיבה אומר:
- לא בא השלישי, אלא להחמיר עליו - ולעשות דינו כיוצא באלו.
- אם כך ענש הכתוב, לנטפל לעוברי עבירה - כעוברי עבירה,
- על אחת כמה וכמה,
- ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה - כעושי מצוה.
- על אחת כמה וכמה,
פירוש הרמב"ם
דברי רבי עקיבא פירושו, כי העדות היא מתקיימת בשנים, וכשנלוה אליהם שלישי יהרג עמהם אם הוזמו שלשתן, ואילו הוזם הוא לבדו לא יהרג, ולא נתחייב מיתה אלא על שנצטרף לעוברי עבירה.
ודברי רבי עקיבא ורבי שמעון קיימין ואין עליהם חולק, ואולם כל אחד מהם עניין ברור.
וזה שאמרנו עד שיוזמו כולם, ובלבד שיעיד כל אחד מהם בתוך כדי דיבור חבירו ויהיה הכל עדות אחת, וכאילו כולם העידו עדות בבת אחת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ומנין אפילו מאה - ששנים מזימין מאה שהעידו יחד:
מה שנים אינן נהרגין עד שהוזמו שניהם - דכתיב (דברים יט) והנה עד שקר העד, ואמר מר, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד:
עד שיהיו שלשתן זוממין - והוא שהעיד כל אחד בתוך כדי דיבור של סיומו של חברו. אבל אם העידו שנים ולאחר זמן העידו האחרים, הרי הן שתי כתות לכל דבר כו:
רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו - שלא תאמר הואיל ובלא השלישי היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה, למדך הכתוב שאף הוא נדון:
על אחת כמה וכמה - שמדה טובה מרובה על מדת פורענות כח:
פירוש תוספות יום טוב
להקיש שלשה לשנים. ה"ג בכל הנוסחאות והכי מייתי לה בסוף ב"ב דף ק"ס. ולכאורה אפכא הוה ליה למתני להקיש שנים לג':
מה ג' מזימין השנים. דהא רובא נינהו. נ"י:
ת"ל עדים. לומר אפילו מאה אין להם אלא דין שני עדים. נ"י. והתוס' כתבו תימה אימא דעדים אתא אפילו לארבעה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול יותר מן השלש דכתיבי בקרא אבל טפי מארבעה לא. וי"ל דכיון שכת אחת מזמת שתי כתות ה"ה מאה. ע"כ: ר"ש אומר מה שנים אינן נהרגים וכו'. ר"ש סתמא ר"ש בן יוחאי הוא שהוא תלמיד ר"ע ואין לחוש שנשנה קודם לרבו כמ"ש התוס' ב"מ דף ד' [סוף ע"ב] אברייתא. וכבר כתבתי כיוצא בזה במשנה י' פ"ג דבכורים:
[*מה שנים וכו'. כתב הר"ב ואמר מר וכו'. ועיין עליו בפירושו למשנה ג' פ"ו דסוטה]:
עד שיהיו שלשתן זוממין. עיין מ"ש במשנה ב' פ"ה דסנהדרין בשם התוס' דדוקא בשכיונו עדותן וכו'. ומ"ש הר"ב והוא שהעיד וכו' בתוך כדי דבור. דוקא בשלישי וכן אם הם יותר אבל לא בשנים הראשונים וכ"כ בהדיא הטור סימן ל"ח ושעור תוך כדי דבור מפורש רפ"ד דנזיר. ומ"ש הר"ב אבל אם העידו וכו' הרי הן ב' כתות לכל דבר וכפירש"י ועיין מ"ש במשנה דלקמן דהתוס' והרמב"ם חולקים בזה:
ר"ע אומר לא בא השלישי וכו'. לשון רש"י לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן ששנים מזימין את השלשה שהרי השנים כשרים לכל עדיות וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולם שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד ולא בא וכו' ע"כ. וכתב הרמב"ם ודברי ר"ע ור"ש קיימין ואין עליהם חולק ע"כ. וכן אין שניהם חלוקין זה על זה והא דמתניין בלישנא דפלוגתא: הא אשכחן טובא דכוותיה ולא פליגי וכמ"ש במשנה ו' פרק ג' דבכורים אבל נ"י כתב ז"ל וריב"א מפרש דר"ע חולק על ר"ש ומפרש כך לא בא השלישי להקל עליו ולומר שלא יזומו עד שיזומו כולם אלא להחמיר עליו לומר שנהרג מיהא כשניזם אבל אם הוזמו שנים הראשונים נהרגים אע"פ שלא הוזם השלישי ועוד פי' הר"י גיאות דאם הוזמו השנים אע"פ שלא הוזם השלישי נעשו כולם זוממים. וענש הכתוב השלישי שנטפל לשנים שעברו והעידו שקר כיוצא בהן אלמא שהשנים הוזמו ולא השלישי. דאילו הוזם השלישי גם הוא היה נקרא עובר עבירה. והרי נעשה דין שלישי כדין השנים בטפולו להם ולא בהזמתו. ומ"מ אף לפירוש זה הלכה כר"ש דת"ק אית ליה דר"ש והוה ליה ר"ע יחידאה ע"כ. והתוס' פ"ה דסנהדרין דף מ"א פירשו דר"ע אית ליה דר"ש ומוסיף הוא מה שנים נמצא אחד מהן קרוב וכו' כדתנן לקמן דאילו לר"ש תתקיים העדות בשאר:
על אחת כמה וכמה ישלם שכר וכו'. לשון הר"ב שמדה טובה מרובה וכו' במדה טובה הוא אומר (שמות ל"ד) נוצר חסד לאלפים. במדת פורענות הוא אומר (שם) על שלשים ועל רבעים רש"י. ועיין מ"ש בסוף פרק בתרא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כד) (על המשנה) מה שלשה כו'. דהא רובא נינהו. נ"י:
(כה) (על המשנה) עדים. לומר אפילו מאה אין להם אלא דין שני עדים. נ"י. ועתוי"ט:
(כו) (על הברטנורא) דוקא בשלישי וכן אם הן יותר, אבל לא בשנים הראשונים. ושיעור תוך כדי דיבור, מפורש ריש פ"ד דנזיר. ועתוי"ט:
(כז) (על המשנה) לא בא כו'. לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן שב' מזימין את הג', שהרי ב' כשרים לכל עדיות, וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולן שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד, ולא בא כו'. ועיין תוי"ט דיעות הפוסקים אי ת"ק ור"ע ור"ש פליגי אהדדי:
(כח) (על הברטנורא) במדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים במדת פורעניות הוא אומר על שלשים ועל רבעים. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אלא להקיש שלשה לשנים: בפ' גט פשוט (בבא בתרא דף ק"ס.) ונוסחא אחרינא יותר הגונה אלא להקיש שנים לשלשה מה שלשה וכו'. אלא שלא מצאתי כן בשום מקום. וגם הר"ר יהוסף ז"ל לא הגי' אלא להקיש מה שלשה מזמין את השנים אף שנים יִזַמּוּ את השלשה וכך נ"ל שהגיה הררי"א ז"ל יזמו היו"ד בשב"א והזי"ן בפת"ח והמ"ם דגושה. ועיין ג"כ במ"ש בסוף סי' ד' דפ"ק דגיטין:
עד שיהיו שלשתן זוממין: דלא תימא כיון שהוזמו השנים שהן עיקר העדות סגי קמ"ל דלא. ואיתא ברייתא קרובה ללשון מתני' פ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ח:)
ומנין אפילו מאה ת"ל עדים: פי' דחד עדים מיותר הקשו התוס' ותימא אימא דעדים אתא לומר אפילו ד' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול יותר מן השלשה דכתיבי בקרא אבל טפי מד' לא וי"ל כיון דכת אחת מזמת שתי כיתות הוא הדין מאה ע"כ. ובגמרא מוקי לה והוא שהעידה כל כת בתוך כדי דבור של סיומו של חברו אבל אם לאחר זמן העידו הרי הן כשתי כתות לכל דבר ואם הוזמו העדים הראשונים נהרגין אע"פ שלא הוזמו עדות האחרת כיון דיש הפסק בין זה לזה יותר מתוך כדי דבור:
רבי עקיבא אומר לא בא השלישי כו': ואיתה בפ"ק דסנהדרין דף ט'. ופי' נמקי יוסף ז"ל ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל עליו שהשלישי אינו יכול לומר כבר העידו השנים ונתקיים העדות בהם ושאפילו הוזם לא ישלם אלא אע"פ שלא היה צריך אם העיד תוך כדי דבור דינו להתחייב אם הוזם כיוצא באלו וריב"א מפרש [עיין בתוי"ט]:
על אחת כמה וכמה. וכו': עיין בתוי"ט מ"ש בשם רש"י. ונזכרו דברי ר"ש דמתניתין קודם דברי ר' עקיבא רבו או מפני שלשונו קרוב ללשון ת"ק או מפני שרוצה להאריך בדברי ר"ע כמו שנכתוב בסמוך בס"ד:
תפארת ישראל
יכין
אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש: כל לשון היקש נ"ל דר"ל כמקיש בקורנס, שמסמיך ב' גופים זה אל זה. ה"נ נסמכו ונדחקו ב' הכתובים יחד, והתפעלו זה מזה, ככוונת זה כך כוונת זה:
מה שלשה מזימין את השנים: דרוב הם:
ומנין אפילו מאה: ר"ל ששנים מזימין ק':
תלמוד לומר עדים: דמשמע דגם טובא אין להם עדיפותא רק כב' עדים:
אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין: ודוקא בהעידו כל א' תוך כדי דיבור של חבירו [עי' רפ"ב דנזיר שיעורו]. דאל"כ עדות אחרת היא. מיהו אף שאין נהרגין עד שיוזמו כולן, עכ"פ מדהן עדות אחת, נתבטל כל העדות [ולראב"ד תתקיים העדות באותן שלא הוזמו. ואילה"ק במה פליגי ת"ק ור"ש, הרי בל"ז אמרינן בכל דוכתא אין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']. י"ל ע"פ מש"כ תוס' [יבמות פ"ו א' ד"ה אף] דהיכא דלא מסתבר ל"א אין היקש למחצה. א"כ ה"נ י"ל דלת"ק לא מסתבר לומר לאקושי ג' לב' גם לומר שלא יאמינו לב' שלא הוזמו מפני שהוזם השלישי. ולר"ש לא מסתבר להיקש של ת"ק לומר היקישא דג' לב', שיזימו ב' לג' שהן רבים מהן]:
רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו: דקמ"ל קרא, דאף דגם בלא השלישי היה נידון, אפ"ה בהוזם גם הוא, נהרג. אבל בהוזמו רק ב' מג' העדים, הן נהרגין. ופליג בהא אר"ש. [וי"א דלא פליגי]. מיהו שיוכלו ב' להזים לג', ס"ל לר"ש ולר"ע דא"צ קרא, דב' כשירין לכל עדות שבעולם:
כעושי מצוה: דשכר מצוה גדול מעונש העבירה [כיומא דע"ו א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת