משנה כתובות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ג · משנה ה | >>
כיצד שותה בעציצו? אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומא, ואפילו היתה מוכת שחין.
נמצא יז בה דבר ערוה, או שאינה ראויה לבוא בישראל, אינו רשאי לקיימה, שנאמר (דברים כב): "ולו תהיה לאשה", אשה הראויה לו.
משנה מנוקדת
כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ?
- אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת,
- אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא,
- וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻכַּת שְׁחִין.
- נִמְצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה,
- אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל,
- אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, כט):
- "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה",
- אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ:
נוסח הרמב"ם
כיצד הוא שותה בעציצו?
- אפילו - היא חיגרת,
- אפילו - היא סומה,
- אפילו - היא מוכת שחין.
- נמצא בה - דבר זימה,
- או שאינה ראויה - לבוא בישראל,
- אינו רשאי לקיימה,
- שנאמר: "ולו תהיה לאשה" (דברים כב כט),
- אשה - שהיא ראויה לו.
- או שאינה ראויה - לבוא בישראל,
פירוש הרמב"ם
עציץ - הוא כלי חרס, קדירה שמשתמשין בה בדברים המלוכלכים.
ומוכת שחין - מצורעת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מוכת שחין - מצורעת:
פירוש תוספות יום טוב
נמצא בה דבר ערוה. אחר שכנסה. הרמב"ם פרק א' מהלכות נערה. דאילו זנתה קודם שכנסה עדיין אשה הראויה לו היא שהרי כל שלא כנסה לאו אשתו היא כדדייקינן לעיל גבי מפותה אלא דבאנוסה חייב לכנוס:
שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. ובגמרא יהיב טעמא לקרא דלא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת משום דעשה דהכא אפשר דנדחה דאי אמרה לא בעינא ליה ליתא לעשה כלל דכתיב ולו תהיה מדעתה [כדלעיל בגמרא] ופירש רש"י השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה. והר"ן פירש דכיון דאפשר דמדחא עשה קיל הוא ולא דחי לל"ת:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יז) (על המשנה) נמצא כו'. אחר שכנסה. הר"מ. דאילו זנתה קודם שכנסה, עדיין אשה הראויה לו היא, שהרי כל שלא כנסה לאו אשתו היא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כיצד הוא שותה בעציצו וכו': ביד שם סי' ג' ה' ובפ"ג סי' ד' ה':
אפי' היא חיגרת אפי' היא סומא אפי' היתה מוכת שחין: נראה דלכך קתני אפי' חיגרת אפי' סומא אפי' מוכת שחין ולא קתני אפי' חיגרת או סימא או מוכת שחין לרמוז לנו שאפי' יש בה כל המומין הללו יחד שהיא חיגרת וגם סומא וגם מוכת שחין אינו יכול לגרשה. ובגמ' בברייתא פלוגתא דאיכא למ"ד דאין לה כתובה דטעמא מאי תקינו רבנן לאשה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ור' יוסי ב"ר יהודה ס"ל הא נמי מצי מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך ופסקו הפוסקי' הלכה כת"ק. ואם עבר והוציאה כופין אותו להחזירה דה"ל לאו הניתק לעשה דכתי' ולו תהיה לאשה אע"ג דכתיב קודם לא יוכל שלחה כל ימיו ה"פ לא יוכל לשלחה שלוחין שתהיה בה כל ימיו אלא יחזירנה לפיכך אם עבר וגירשה כופי' אותו להחזירה ואינו לוקה. מתה גרושתו קודם שיחזירנה או שנתקדשה לאחר או שהוא כהן שאסור בגרושה ה"ז לוקה שהרי עבר על לא תעשה ואין יכול לקיים עשה ע"כ:
נמצא בה דבר ערוה: פירוש אחר שכנסה. ומ"מ נמצא בה דבר זמה אי שאינה ראויה לבוא בישראל אפי' מחייבי עשה או שניה ובגמ' פריך וניתי עשה דלו תהיה לאשה ונידחי את לא תעשה דאינה ראויה לבוא בישראל כגון ממזרת ומשני היכא אמרי' אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומיה לעשה אי לא מידחי לא תעשה אבל הכא לא חשיב עשה דאי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל וכיון שכן השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה. וכתב הר"ן ז"ל ודכוותה אמרי' בפ' אלו מציאות גבי מציאה שאם היה כהן והיא בבית הקברות לכך נאמר והתעלמת ואיכא מקצת נסחי התם דגרסי פשיטא מי דחינן איסורא מפני ממונא כלומר פשיטא שאינו מיטמא שהרי אם באו בעלים ואמרי לא בעינן ליתיה לעשה כלל ועשה דקיל דאפשר דלידחי אינו בדין שידחה לא תעשה קל אלא כופי' הלה לדחותו ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל דאנמצא בה דבר ערוה לא קפריך דהא אית בה לאו ועשה כדאמרי' בפ"ק דיבמות לא יוכל בעלה וגו' לרבות סוטה שנסתרה והיינו לאו ודרשינן ונטמאה ונטמאה חד לבעל וחד לבועל אלא אשאינה ראויה לבוא בקהל פריך ע"כ וכן נראה שפירש רש"י ז"ל גם כן:
תפארת ישראל
יכין
נמצא בה דבר ערוה: שזנתה אחר שכנסה:
ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו: ולא דחי העשה להלא תעשה. דכיון דתליא ברצונה מלמדין אותה שתאמר מחלתי לו, או דעשה כי הך דתליא ברצונה, אפילו מחילה א"צ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת