משנה כלים ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ג · משנה ו | >>
משנה מנוקדת
יַבְּלִית שֶׁטּוֹפְלִין בָּהּ אֶת הַפִּטָּסִין,
- הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָמֵא.
- מְגוּפַת חָבִית אֵינָהּ חִבּוּר.
- הַנּוֹגֵעַ בְּטִפּוּלוֹ שֶׁל תַּנוּר,
- טָמֵא:
נוסח הרמב"ם
יבלית שטופלין בה את הפיטסין -
- הנוגע בה - טמא.
- מגופת חבית - אינה חיבור.
- הנוגע בטיפולו של תנור - טמא.
פירוש הרמב"ם
יבלית - עשב לח מאד.
ופטסין - קיבוץ "פיטס", והוא כלי על דמיון האצטומכא גדול מאד ישימו בו המים בספינות, ויקחו זה העשב ויטחו בו הפיטס מבחוץ עד שלא יטיפו ממנו המים בחוץ. ואמר שאם זה הטיחה היא צריכה אליו הנה הוא יחשב מכלל הכלי.
עוד אמר שכיסוי החבית, ואף על פי שהיה היטוחו סביבה בטיט כמו שהוא מפורסם, אינה חיבור, ולא נחשוב החבית וכסויה כלי אחד, שהכיסוי דבק בטיט ובעת שנטמא האחד לא נטמא האחר כאשר נגעו בו משקים טמאים, כמו שהקדמנו בפתיחת הסדר.
עוד אמר שהבניין אשר יבנה על חרש התנור היא מכלל התנור, וכאשר נטמא התנור בהגיע הטומאה באוירו הנה האוכלים והמשקים הנוגעים בטפילתו טמאים:
פירוש רבינו שמשון
יבלית. יש מפרשים מין טיט ובערוך (ערך יבל) פי' עשב ששמה יבלא כדאשכחנא בפ' כל הבשר (דף קה:) כרך ריפתא איבלא. ובפ' מי שאחזו (סח:) חילפי דימא ויבלא:
פטסים. מין כלי ששמו אילפס. ובערוך [ערך פדס] פי' ספר גאון פטסין כמו ביצה (דף טו:) הללו בעלי פטסין. ודוקא בכלים דאורחייהו אבל בכלים דלאו אורחייהו לא כדתני בתוספתא הקנקנים הגדולים שטפלן ביבלי ובאדמה הרי אלו (צ"ל אינו חיבור) הן חיבור הטפילן הרי אלו חוצצות עליו:
מגופה. כסוי פי החבית ואע"פ שמדבקין אותם בטיט לא חשיב ככלי אחד:
בטפילו של תנור טמא. כלי חרס אין מקבלין טומאה מגבן והכא בתנור טמא שנגעו אוכלין ומשקין בטפילה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
יבלית - מין עשב ששמו יבלא. ורגילין לטוח בו הכדות הגדולות שלא יפלטו היין שמזיעין:
פטסין - כדות גדולות. כמו הללו בעלי פטסין דבמסכת ביצה [דף טו.]:
פירוש תוספות יום טוב
מגופת חבית. מגופה כסוי פי החבית. ואע"פ שמדבקין אותה בטיט. לא חשיב ככלי אחד. הר"ש:
הגוגע בטפילה של תנור טמא. כלי חרס אין מקבלין טומאה מגבן. והכא בתנור טמא שנגעו אוכלים ומשקים בטפילה. הר"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על המשנה) מגופת. כסוי פי התננית. ואע"פ שמדבקין אותה בטיט לא חשיב ככלי אחד. הר"ש:
(יד) (על המשנה) טמא. כלי חרס אין מקבלין טומאה מגבן. והכא בתנור טמא שנגעו אוכלים ומשקים בטפילה הר"ש.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
יְבֵלֶת: כך מצאתי מנוקד בפי' כתיבת יד להרא"ש ז"ל של יותר ממאה ושלשים שנה ובמקום אחר מצאתי מנוקד ע"י הרב בצלאל אשכזי ז"ל
יְבָלִת: היו"ד בשבא והבי"ת קמוצה והלמ"ד בחירק. וי"ג יַבְלִית היו"ד בפתח והבי"ת בחטף והלמ"ד בחירק ונכון הוא בעיני. ופי' הרא"ש ז"ל שהוא מין עשב ששמו יבלא כדאשכחנא בפ' כל הבשר כרך ריפתא איבלא אבל בערוך בערך יבל ובערך פדס כתוב יבלית ופירש דבלשון הקדש שמו חצובה אבל בערך טפל כתוב יבלת בלתי יו"ד אחר הלמ"ד. והר"ש ז"ל כתב דיש מפרשים יבלת מין טיט:
הפטסין: הר"ש ז"ל גריס הפדסין ופי' שהוא אלפס וכן פי' בערוך ג"כ די"ס הפדסין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם ר"פ עשרים דברים הלחים המשוכים שטופלין בה הפטסין של מים כדי שלא ידלוף הכלי הרי הן כגופו של כלי שאפי' נטמא הכלי מאוירו אוכלין ומשקים הנוגעין בטפלה טמאים ע"כ. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל ודוקא בכלים דאורחייהו בהאי טפול הוא דהוי חבור אבל בכלים דלאו אורחייהו לא כדתניא בתוספתא הקנקנים הגדולים שטפלן ביבלת או באדמה הרי אלו [בר"ש הוגה אינו חבור] הן חבור הטבילן הרי אלו חוצצות עליו ע"כ:
מגופת חבית: אפי' מחוברת בטיט לחבית אינה חבור לחבית ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ' עשרים מגופת חבית שטפל בטיט עליה ועל החבית אינה חבור לה ואם נגעו בה משקים טמאים לא נטמאת המגופה ואם נגעו במגופה לא נטמאו אחורי החבית ע"כ. וכתב מהרי"ק ז"ל ומשמעה דמתני' ששם המגופה על פי החבית בלא שום חבור והא פשיטא דאינה חבור ולא איצטרי' לאשמועינן ולפיכך פי' דמיירי שטפל בטיט עליה ועל החבית והשתא קמ"ל שאע"פ שהיא מחוברת לחבית על ידי אותה טפלה אינה חבור מפני שהיא עומדת לינטל ומה שכתב בהשגה מי ראה מעולם טפלה על גבי מגופה וכו' י"ל דמעט טיט שמניחין על גבי מגופה כדי לחברה לחבית הלא גם הוא טופל יקרא ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
יבלית: הוא מין עשב בר מרוח שמדבקין בו שברי כ"ח:
שטופלין בה הפטסין: כדים גדולים שמחמת גדלן וכבדן חוששים טפי לשבירתן. להכי דרך לחזקום בטפילה:
הנוגע בה טמא: ר"ל בהא מודו רבנן דהוה חיבור מדצריך מאד להטיפול וכדאמרן. ולהכי אף שהטיפול אמק"ט מגע מדהוא גב כ"ח. עכ"פ כשנטמא הכלי בפנים במגע או באויר. נטמא הטהרה שנגעה אח"כ בהטיפול:
מגופת חבית אינה חיבור: אף שמדובק בהחביות. ונ"ל דלהכי לא נקט תנא הכא לישנא דטהור וכלעיל בטופל את הבריא. דהכא שאני שהמגופה הוא כלי בפ"ע. ואי הוה נקט טהור. סד"א דרק המגופה בעצמה טהור מדהו"ל פשוטי כ"ח. ועוד מדהו"ל רק תשמישי כלים רק בשעת מלאכתו [כפט"ז סמ"ז]. אבל עכ"פ הו"ל חיבור להחבית. קמ"ל דאינו חיבור כלל:
הנוגע בטפולו של תנור: ר"ל טהרות שנגעו בהטיט הטוח ע"ג תנור הטמא:
טמא: דמדשומר חום התנור לא דמי לטופל כלי בריא [לעיל ל"ז] והו"ל חיבור לו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת