משנה יבמות ג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ג · משנה ט | >>
שלשה אחין נשואין כז שלש נכריות, ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, שנאמר, (דברים כה) ומת אחד מהם, יבמה יבא עליה, שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין.
רבי שמעון אומר, מיבם לאיזו שירצה, וחולץ לשניה.
שני אחין נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
משנה מנוקדת
שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלֹשׁ נָכְרִיוֹת,
- וּמֵת אֶחָד מֵהֶן,
- וְעָשָׂה בָּהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וּמֵת,
- הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת,
- שֶׁנֶאֱמַר: "וּמֵת אַחַד מֵהֶם, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה, ה);
- שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד,
- וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.
- שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
- וּמֵת אֶחָד מֵהֶן,
- וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי,
- הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית,
- הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת:
נוסח הרמב"ם
שלשה אחים -
- נשואים - לשלש נשים נוכריות,
- ומת - אחד מהן,
- ועשה בה השני מאמר - ומת,
- הרי אלו - חולצות ולא מתייבמות,
- שנאמר: "ומת אחד מהם, ובן אין לו,
- יבמה יבוא עליה" (דברים כה ה),
- שעליה - זיקת יבם אחד,
- ולא שעליה - זיקת שני יבמין.
- רבי שמעון אומר:
- מייבם - לאיזו שירצה,
- וחולץ - לשניה.
[יב] שני אחים - נשואים לשתי אחיות,
- מת - אחד מהן,
- ואחר כך - מתה אשתו של שני,
- הרי זו - אסורה עליו עולמית,
- הואיל, ונאסרה עליו שעה אחת.
- הרי זו - אסורה עליו עולמית,
פירוש הרמב"ם
טעם זה אינו ממה שנאמר "יבמה יבא עליה"(דברים כה, ה) עד שיהא איסור דאורייתא, אבל הוא מדרבנן "גזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות", ואילו ייבם לשתיהן או חלץ לאחת מהן וייבם השניה, יאמרו שזה גם כן מותר בשתי יבמות הבאות מבית אחד.
ואין הלכה כרבי שמעון:
משנה יב [נוסח הרמבם]
דין זאת המשנה נקדם אצל בעלי המשנה קודם הלכה השביעית מזה הפרק, ואיחרה בחיבור אף על פי שלא היה צריך אליה אחר כן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
זיקת שני יבמין - דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליו, ונתוספה עליו זיקת שני בשביל המאמר, וכשמת נותרו עליה זיקת שני יבמין:
ר"ש אומר וכו' - דקסבר מספקא לן אי מאמר קונה לגמרי או לא קני כלל, לכך מיבם לאיזו שירצה, דאי מאמר קני לא הוי עלה אלא זיקת שני, ואי מאמר לא קני לא הוי עלה אלא זיקת הראשון:
וחולץ לשניה - דחדא לא מפטרה בביאת אידך, דדלמא מאמר לא קני והוו שתי יבמות הבאות מב' בתים. ויבומי תרווייהו לא, דדילמא מאמר קני והוו ב' יבמות הבאות מבית אחד. ואין הלכה כרבי שמעון. ואע"ג דאמרינן במתניתין דזיקת שני יבמין דאורייתא מקרא דיבמה יבא עליה, בגמרא מוכח דזיקת שני יבמין דרבנן היא, גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות כח:
פירוש תוספות יום טוב
שלשה אחין נשואין וכו'. ה"מ למנקט ואחד מופנה. תוספות:
חולצות ולא מתיבמות. ופליג אמתניתין דספ"י כמ"ש בס"ד:
ולא שעליה זיקת שני יבמין. כתב הר"ב דגזירה וכו'. שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד וכו' דתנן במשנה י"א פ"ד דאחת פוטרת כולן ואי שרית ליה הכא לחלוץ לבעלת זיקת שני יבמין וליבם לאידך חיישינן דלמא בשתי יבמות הבאות מבית אחד אתי נמי לחלוץ ברישא והדר ליבומי והא קאי עליה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. גמרא. ועיין פ"י משנה ח' וט':
שני אחין וכו' ה"ז אסורה עליו עולמית וכו'. משנה זו נשנית ראשונה מפני שהיה סבור דמתניתין ז' בשלשה אחין דלא מדחיא מהאי ביתא לגמרי דחזיא לנשוי נכרית היה סובר דשריא דקורא אני בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה. והדר סברא לאסורא ושנאה תחילה משום דחביבה לי' דחידוש הוא. ומשנה זו אחרונה לא זזה ממקומה. גמרא. ועיין מ"ש בשם התוספות במשנה ו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כז) (על המשנה) נשואין. ה"מ למנקט ואחד מופנה. תוספ':
(כח) (על הברטנורא) דתנן במי"ח פ"ד דאחת פוטרת כולן ואי שרית ליה ה"א לחלוץ לבעל זיקת ב' יבמין וליבם לאידך חיישינן דלמא בשתי יבמות הבאות מבית אחד אתי נמי לחלוץ ברישא והדר ליבומי והא קאי עלה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שלשה אחים נשואים שלש נשים נכריות: ואיתא בפ"ק דמכלתין דף י"ב וביד פ' ששי דהלכות יבום סי' כ"ז ובטור א"ה סוף סימן קע"ד:
זיקת שני יבמין: כתוב ברש"י ובנמוקי יוסף דאילו כנסה הוות פקעא זיקה דקמא וכי מיית לא הוה עלה אלא זיקת שני והוי להו שתי יבמות הבאות מבית אחד שאחת שיבם או חלץ פוטרת חברתה א"נ אי לא עביד בה מאמר לא הוי לה אלא זיקת ראשון והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים דשתיהן מותרות ליבם או לחלוץ ע"כ: ובירושלמי מוקי מתני' כר' מאיר. וחולץ לשניה דחדא לא מיפטרא בחליצה דאידך או בביאה דאידך. בסוף לשון ר"ע ז"ל דרבנן היא גזרה שמא וכו'. אמר המלקט דאי דאורייתא לרבנן חליצה נמי לא תיבעי ובגמ' פריך ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא ומשני גזרה שמא יאמרו בית א' מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ואתו למימר בשתי יבמות הבאות מבית א' נמי חדא מתייבמת וחדא חולצת ופריכי' ויאמרו ומשני אי דמיבם והדר חליץ ה"נ אלא גזרה דילמא חליץ ברישא והדר מיבם וקם ליה באשר לא יבנה דרחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
שני אחים נשואים שתי אחיות וכו': פ"ז דהלכות יבום סי' י"ב ובתוס' דפירקין דף כ"ז ובטור א"ה סי' קע"ה. ובגמ' בפירקין בדף ל' וכתבו ג"כ נמוקי יוסף דאיצטריך לרב יהודה אמר רב לאשמועי' הא דאמר בגמ' כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה דאי ממתני' ה"א התם הוא דאידחיא מהאי ביתא לגמרי דמשנפלה ואין כאן אח אלא זה בעל אחותה ונדחית מפני שהיתה עדיין אחותה קיימת נפטרה תכף ומותרת לשוק ואין עליה עוד צד זיקה אבל היכא דלא אדחייא מהאי ביתא לגמרי בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה ליבום אימא מגו דחזיא לנשוי נכרית זיקתה עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה ראשונה תתיבם להאי קמ"ל רב יהודה דלא ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
שלשה אחין נשואין שלש נכריות: הומ"ל וא' מופנה אלא שרצה לקצר בלשון:
ולא שעליה זיקת שני יבמין: דע"י מאמר זקוקה במקצת משני, ואסורה מדרבנן, גזירה שמא יאמרו ב' יבמות מבית א' יתיבמו שתיהן או חולץ לא' וייבם לאחרת, דאסור:
ר' שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה: דמספקא לי' אי מאמר קני לגמרי או לא קנה כלל, להכי חולץ לאידך מספק, ואסור נמי ליבם שתיהן, דשמא מאמר קונה, והו"ל כשתי יבמות מבית אחד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת