משנה גיטין ט ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ט · משנה ד | >>
שלשה יג גיטין פסולין, ואם נשאת, הוולד כשריד.
כתב בכתב ידו ואין עליו עדיםטו, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחדטז, הרי אלו שלשה יז גיטין פסולין, ואם נישאת, הוולד כשר.
רבי אלעזר אומר, אף על פי שאין עליו עדים יח אלא שנתנו לה בפני עדים, כשר וגובה יט מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם.
משנה מנוקדת
שְׁלֹשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין,
- וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר.
- כָּתַב בִּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים,
- יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן,
- יֵשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד,
- הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין,
- וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר.
- רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים,
- אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים,
- כָּשֵׁר,
- וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים;
- שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט,
- אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:
נוסח הרמב"ם
שלשה גיטין פסולין,
- ואם נישאת - הולד כשר.
- כתב בכתב ידו - ואין עליו עדים,
- יש עליו עדים - ואין בו זמן,
- יש בו זמן - ואין בו אלא עד אחד,
- הרי אלו שלשה גיטין פסולין - ואם נישאת הולד כשר.
- רבי אלעזר אומר:
- אף על פי - שאין עליו עדים,
- אלא שנתנו לה בפני עדים - כשר, וגובה מנכסים משועבדים,
- שאין העדים חותמין על הגט - אלא מפני תיקון העולם.
- ואם נישאת - הולד כשר.
פירוש הרמב"ם
מה שאמר אין בו אלא עד אחד - על מנת שיהיה כתוב בכתב ידו, אבל אם כתב אותו סופר ויש בו עד אחד תצא והולד ממזר. אבל באלו השלשה גיטין אם נשאת לא תצא.
והלכה כרבי אליעזר בגיטי נשים וזולתן, שאומר עדי מסירה כרתי, כמו שבארנו בפרק רביעי מזאת המסכתא (הלכה ג):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים - לרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי, כתב ידו כמאה עדים דמי. ולר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, הואיל וכתב ידו הוא, וכתב ונתן קרינן ביה, ואע"ג דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתאש וחכמים פסלוהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר:
ואין בו זמן - דזמן תקנתא דרבנן הוא. אי משום פירות, אי משום שמא יחפה על בת אחותו, כדאמרינן בפרק שני:
ואין בו אלא עד אחד - איכא למ"ד אכתב ידו קאי, ורישא אשמעינן דאפילו אין בו עד, הולד כשר. והכא אשמעינן דאפילו יש בו עד אחד לכתחלה לא. ואיכא למ"ד אכתב סופר קאי, ואפ"ה הולו. כשר, דסופר הוה ליה במקום עד שני:
תקון העולם - שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גרשתיה. והלכה כרבי אלעזר:
פירוש תוספות יום טוב
שלשה גטין פסולין. מנינא למעוטי גט ישן. דהתם תנשא לכתחילה. [וכמ"ש הר"ב שם] והכא דיעבד. ולמעוטי שלום מלכות. דהתם הולד ממזר. והכא כשר. ומתני' אליבא דר"מ דאמר כל המשנה ממטבע כו'. א"נ מתני' רבנן. והתם תצא והכא לא תצא. גמ'. וכתב הר"ן ומה שהקילו בג' גיטין הללו יותר מבשאר גיטין פסולין היינו טעמא משום דדבר הנוהג בגיטין. ולא בשטרות. החמירו יותר כדי שלא יבואו להשוות גיטין לשטרות. [ומש"ה כתב לשם מלכות שאינה הוגנת שאינו נוהג אלא בגיטין לפי שלא היו מקפידין בשטרות. וכן כל הדברים שנתקנו בגיטין בלבד ס"ל לר"מ כל המשנה כו' ולרבנן תצא. אבל בדברים שלא נתקנו בגיטין בלבד. אלא גיטין ושטרות שוים בהם כך מדתן נוהגת דמידי דלית לן למעבד בשאר שטרות. כגון היה במזרח וכתב במערב. דאפילו בשאר שטרות אית להו למכתב דוכתא דקיימי ביה. דאי לא מחזי כשיקרא. בגיטין לר"מ הולד ממזר. ולרבנן תצא. אבל כתב בכתב ידו ואין בו אלא עד אחד או שאין בו זמן. כיון דבשאר שטרות רשאי לעשות כן לכתחילה. בגיטין נמי כשר. וליכא למיחש באין בו זמן לשלום מלכות. שאין מקפידין אלא כשמונין למלכות אחרת. אבל כשאין בו זמן כלל אין קפידא בדבר ומש"ה כשרין. אלא דכיון דבשאר שטרות לאו שטרי מעלייתא נינהו למגבי ממשועבדין החמירו בגיטין לפסלו לכתחילה. ע"כ:
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. טעמא דפסול משום שיוכל לכתוב הזמן כמו שירצה. והוי כאין בו זמן דאיכא למיחש שמא יחפה וא"נ משום פירי ודאי דהבעל אינו נאמן. ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד האשה שלא כדין. כשיכתוב יום שעומד בו ולא יקדים הזמן ואז היה לה לטרוף לקוחות מזמן הכתוב והיא לא תוכל לטרוף לפי שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן. ולכך פסלוהו דהשתא בדין לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כיון שהגט פסול. דדווקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה. ועוד יש לומר דחיישינן דאחר הכתיבה מיד תתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו. תוספות פ"ק דף ג':
ואין בו זמן. כתב הר"ב דזמן תקנתא דרבנן הוא. אי משום פירות כו' כמפורש במשנה ב' פ"ב:
יש בו זמן ואין בו אלא ע"א. כתבו התוס' [שם] נראה דה"ה דאין בו זמן. אלא אשמועינן אע"ג דיש בו זמן. לא תנשא לכתחילה. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואיכא למ"ד אכתב סופר קאי כו'. עיין מ"ש במשנה ח'. והקשו התוס' [שם] דניחוש דשמא סופר כתבו להתלמד וזרקו לאשפה ובאתה האשה והחתימה עליו עד אחד ואין כאן ב' [עדים]. וי"ל שהסופרים חוששים למכשול ונזהרין בכך ומיהו אין רגילות להזהר לגמרי שתחשב כתיבת הסופר כעד אחד. ע"כ:
הרי אלו ג' גיטין פסולין. למעוטי הא דתניא המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא. והולד ממזר. דברי ר"מ. וחכ"א אין הולד ממזר. כיצד יעשה. יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ. גמ'. וכתבו התוס' דלהך ברייתא איצטריך מיעוטא לחוד. ולא אמעוט בהדי הנהו דמעטינהו ממנינא דרישא. לפי שיש תקנה אפילו לר"מ אפי' לכתחילה לינשא שיוכל ליטלו הימנה וליתנו לה קודם נשואין.
ר"א אומר. [נ"ל דגרס ר' אלעזר בלא יו"ד כמו שהוא בפי' הר"ב שכן ברפ"ק בכולה סוגיא כך הוא. וכן יש לתקן בפירש"י]:
אע"פ שאין עליו עדים. ואינו כתב ידו כו' כשר לינשא לכתחילה. רש"י:
וגובה מנכסים משועבדים. מוכח בגמ' דה"ק ואם שטר הוא גובה מנכסים משועבדים דר"א ס"ל דעדי מסירה כרתי בין בגיטין בין בשטרות. ואיכא מ"ד דהלכה כמותו בין בגיטין בין בשטרות. וזהו שהר"ב כתב בסתם הלכה כר"א וכן ביאר הרמב"ם. והלכה [כרבי אלעזר] בגטי נשים וזולתן מהשטרות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על המשנה) ג'. מנינא למעוטי גט ישן דתנשא לכתחלה. ולמעוטי שלום מלכות דהולד ממזר אליבא דר"מ. א"נ לרבנן דתצא. גמרא:
(יד) (על המשנה) כשר. ומה שהקילו בג' גטין הללו מבשאר גטין פסולין. היינו טעמא משום דדבר הנוהג בגטין ולא בשטרות החמירו יותר כדי שלא יבואו להשוות גטין לשטרות. כו'. אבל בדבר שלא נתקן בגטין בלבד אלא גיסין ושטרות שוים בהם הקילו. ועיין תוספות יום טוב:
(טו) (על המשנה) ואין כו' טעמא דפסול משום שיוכל, לכתוב הזמן כמו שירצה, והוי כאין בו זמן דאיכא למיחש. ססא יחפה. וא"נ משום פירי וד. אי דהבעל אינו נאמן (התוי"ט קיצר, ועיין בתו' באריכות) ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד. האשה שלא כדין כשכתב יום שעמד בו ולא יקדים הזמן. והיא לא תוכל, לטרוף לפי. שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן ולכך פסלוהו דהשתא לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כיון שהגט פסול. דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה. תוספ'. וע"ע:
(טז) (על המשנה) ע"א. נראה דה"ה דאין בו זמן אלא לאשמעינן דאע"ג דיש בו זמן לא תנשא לכתחלה:
(יז) (על המשנה) הרי כו'. למעוטי הא דתניא המביא גט ממ"ה נתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ יוציא והולד ממזר דר"מ. גמרא. ועתוי"ט:
(יח) (על המשנה) עדים. ואינו כתב ידו כשר לינשא לכתחלה:
(יט) (על המשנה) וגובה כו'. ה"ק ואם שטר הוא גובה כו' דר"א ס"ל עידי מסירה כרתי בין בגטין בין בשטרות. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שלשה גיטין פסולין: פ"ק דמכלתין ד' ג' וברשב"ם ז"ל פ' גט פשוט ד' עק"ב. והתם בברייתא קאמר אבא שאול שאם כתוב בו גרשתיה היום כשר ותנשא בו לכתחלה דכיון דהיום הגט יוצא מתחת ידה לא אמרינן שנתגרשה כבר בגט זה והרי אין בו זמן אלא אמרינן היום הזה הוא דגרשה בו כיון שהיום הוא שראינוהו בידה והרי הוא חשוב כזמן גמור. ובגמרא פריך ותו ליכא והא איכא גט ישן ומשני התם לא תצא הכא תצא ופרכינן הניחא למ"ד הכא תצא אלא למ"ד הכא לא תצא מא"ל ומשני התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד ופרכינן והא איכא גט קרח ומשני התם הולד ממזר הכא הולד כשר ופרכינן הניחא לר"מ אלא לרבנן מא"ל ומשני התם תצא הכא לא תצא ולמ"ד הכא נמי תצא מתרצינן דבמקושר לא קמיירי ופריך והא איכא שלום מלכות ומשני התם הולד ממזר הכא הולד כשר ומוקמינן למתני' כר"מ ומניינא דרישא למעוטי כל הני דאמרן ומניינא דסיפא למעוטי הא דתניא המביא גט ממדינת הים ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ יוציא והולד ממזר דברי ר"מ וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפ"נ ובפ"נ. וכתבו תוס' ז"ל כל משניות מפיק מחד מיעוטא ממניינא דרישא והך ברייתא ממניינא דסיפא ואשמועינן דמתרצא היא ורבינו יצחק אומר דהך ברייתא איצטריך מיעוטא לחוד לפי שיש תקנה אפילו לר"מ אפילו לכתחלה לינשא שיוכל לנוטלו הימנה וליתנו לה קודם נשואין עכ"ל ז"ל ואיתה למתני' בפ"ק דמכלתין ד' ג' ובפ' שני ד' י"ז:
ואם נשאת הולד כשר: האי תנא לאו כר"מ ס"ל דאמר עדי חתימה כרתי דלר"מ הולד ממזר ובגמרא דמוקי לה כר' מאיר איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולאו כר' אלעזר ס"ל דהא פליג ר' אלעזר בסיפא אלא כיון דכתב ידו היא וכתב ונתן קרינן ביה ואע"ג דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתא אלא מדרבנן פסלינהו דילמא אתי לאכשורי בכתב סופר הלכך לא תנשא ואם נשאת הולד כשר אבל כתב סופר ואין שם עד הולד ממזר רש"י ז"ל ומהר"י ן' לב ז"ל האריך על לשון זה:
כתב בכתב: ביד פרק ראשון דהלכות גירושין סי' י"ד כ"ה ובטור אבן העזר סימן קכ"ז וסימן ל' וסימן קל"ג וסימן ק"נ:
יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד: לרב דאמר כתב ידו ועד שנינו דוקא תנא רישא כתב בכתב ידו שאין עליו עדים לאשמועינן דאפ"ה הולד כשר וסיפא דאין בו אלא עד אחד איצטריך דאפ"ה לא תנשא לכתחלה. אבל כתב סופר ועד אין הולד כשר וכי קתני מתני' לקמן סי' ח' כתב סופר ועד כשר חתם סופר ועד הוא אבל כתב סופר לא מהני ולא מידי אפילו בסופר מובהק ולשמואל דאמר דאפילו אכתב סופר נמי קאי האי ואין עליו אלא עד אחד דקתני דאפ"ה הולד כשר משום דסופר ה"ל במקום עד שני אע"פ שאינו חתום שהרי שנינו לקמן סי' ח' כתב סופר ועד כשר אלא דהתם כשר לכתחלה משום דמיירי בסופר מובהק ובקי בתורת גיטין ולא יכתבנו אלא א"כ שמע מפי הבעל והכא בסופר שאינו מובהק דוקא ומש"ה דוקא בדיעבד הולד כשר ולית ליה לשמואל כמ"ד דכתב סופר דתנן לקמן היינו חתם סופר וכמו שאכתוב לקמן עוד בס"ד:
הרי אלו שלשה גיטין: וכו' תו' ר"פ בתולה נשאת ובגמרא ס"פ גט פשוט (בבא בתרא בדף קע"ו:)
רבי אלעזר: בלי יוד. ואיתא בירושלמי פ' גט פשוט. וכתב הר"ן ז"ל ומסקנא בשלשה גיטין דמתני' דלא תצא וכמו שכתב הרי"ף ז"ל ומיהו בגט קרח משמע דמודו רבנן דתצא כדמפרקינן בגמרא התם תצא הכא לא תצא ואע"ג דפסולא דרבנן הוא משום גזרה בעלמא ומשמע דה"ה לכל הגיטין הפסולין שאע"פ שאין פסולן אלא משום גזרה כגון כתב על עלה של עציץ נקוב שהוא פסול שמא יקטום וכותב טופסי גיטין דגזר ר' אלעזר טופס אטו תורף ה"ה שאם נשאת תצא ומה שהקלו בשלשה גיטין הללו יותר מבשאר גיטין פסולין דלר"מ בהנהו הולד ממזר והכא הולד כשר ולרבנן בהנהו תצא והכא לא תצא היינו טעמא דדבר הנוהג בגיטין ולא בשטרות החמירו יותר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדי שלא יביאו להשוות גיטין לשטרות ומש"ה כתב לשם מלכות אחרת שאינו נוהג אלא בגיטין לפי שלא היו מקפידין בשטרות וכמו שכתבתי למעלה וכן כל הדברים שנתקנו בגיטין בלבד ס"ל לר"מ שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בהם הולד ממזר ולרבנן תצא וכן ג"כ בדברים שלא נתקנו בלבד אלא גיטין ושטרות שוין בהן כגון היה סופר במזרח וכתב במערב דאפילו בשאר שטרות אית להו למכתב דוכתא דקיימי ביה דאי לא מיחזי כשקרא מש"ה בגיטין לר"מ הולד ממזר ולרבנן תצא אבל כתב בכתב ידו ואין בו אלא עד אחד או שאין בו זמן כיון דבשאר שטרות רשאי לעשות כן לכתחלה בגיטין נמי כשר וליכא למיחש באין בו זמן לשלום מלכות שאין מקפידין אלא כשמונין למלכות אחרת אבל כשאין כותבין בו זמן כלל אין קפידא בדבר ומש"ה כשרים אלא דכיון דבשאר שטרות לאו שטרי מעלייתא נינהו למיגבי בהו ממשעבדי החמירו בגיטין לפסלה לכתחלה אבל לא שיהא הולד ממזר בהם לר"מ ולא להוציאה מתחת בעלה לרבנן אבל שאר גיטין פסולין משמע דאפילו לרבנן תצא ואע"ג דאשכחן ברפ"ק דלרבא אחר שלמדו פסול גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו ואפ"ה אם נשאת לא תצא התם הא פרישו טעמא משום דהשתא בעל לא מערער אנן ניקום ונערער וזהו דעת הרמב"ן ז"ל. אבל רבינו האיי גאון ז"ל כתב בתשובה בעינן היה סופר במזרח וכתב במערב שאם נשאת לא תצא אע"פ שאין לה בנים ונראה שדעתו ז"ל וכו' עד והרמב"ם ז"ל כתב בפ' עשירי מה"ג כדברי הגאון ז"ל וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל אע"פ שאין נראה כן מתשובה שלו וכו' ע"ש ועיין במ"ש בשמו ז"ל בפירקין דלעיל סי' ד':
אע"פ שאין עליו עדים: ואינו כתב ידו אלא שנתנו לה בפני עדים כשר לינשא בו לכתחלה רש"י ז"לי ואיתא פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ז) ברש"י ז"ל:
וגובה מנכסים משועבדים: גובה כתובתה בגט זה מנכסים משועבדים דתנן בכתובות הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה לישנא אחרינא גובה מנכסים משועבדים אם שטר מלוה הוא גובה מנכסים משועבדים דש"ח נמי קרי גט כדאמרינן בעלמא וגט חוב שאין בו אחריות רש"י ז"ל בפ"ק דמכילתין דף ג' והכריחו תוס' בשם ר"ת כפירוש שני דרש"י ז"ל אבל אבל ר"ח ז"ל פסק דלא מגבינן בעדי מסירה אלא מבני חרי כדמוכח בפשטא דההיא דפ' גט פשוט ולפי הגרסא שכתבו שם תוס' ז"ל דמשמע מינה דמתני' דוקא בגט מיירי ולא בשאר שטרות וגם מלשון הקונטרס מוכיח לקמן דלא גבי ממשעבדי אלא בעדי חתימה ע"כ. אבל רשב"ם ז"ל שם ס"פ גט פשוט פירש וגובה מנכסים משועבדים אם שטר מלוה והוא וכו' ויש לו גרסא אחרת בההיא דפ' גט פשוט ועיין במ"ש שם סוף הפרק וכן ג"כ הר"ן ז"ל בפ' המביא תניין דף תקס"ד ע"א וגם כאן:
שאין העדים: כו'. תוס' פ' המביא תניין (גיטין דף כ"ב) וכתבו הם ז"ל בפ"ק ד' ג' דמהלשון דאפילו אין עליו עדים דייקינן דס"ל לר' אלעזר אפילו אין עליו עדים כלל אפילו עד אחד ועוד דקתני דאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם משמע דבעד מסירה לחוד סגי ואפילו לכתחלה והא דתנן בהשולח התקין ר"ג הזקן שיהו חותמים על הגט לא שצריך לעשות כן אלא תקן שילמוד להם לעשות כן שלא יצטרכו לעדי מסירה כשירצו להראות לראיה השטר והגט אבל אם באים לסמוך לכתחלה אעדי מסירה סומכין ע"כ וכן כתב הרא"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים: לכתחילה פסול, דמדאין בו עדים, יכתוב כל זמן שירצה. ובדיעבד כשר. לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי, הרי כתב ידו כק' עדים דמי. ולר"א דעדי מסירה כרתי, אפ"ה דוקא בכתב סופר צריך עדי מסירה, ולא בכתב ידו:
ואין בו זמן: דזמן תקנתא דרבנן הוא רק לכתחילה [כפ"ב מ"ב]:
ואין בו אלא עד אחד: וה"ה אפילו אין בו ג"כ זמן מותרת בדיעבד. רק קמ"ל אפילו יש בו זמן אסורה לכתחילה. וי"א דאכתב ידו קאי, ורישא קמ"ל דאפילו אין עליו עד כלל מותרת בדיעבד. וסיפא קמ"ל דאפילו יש בו ע"א לא תנשא לכתחילה. וי"א דרישא בכתב ידו, והכא בכתב סופר קאי, ואפ"ה בדיעבד מותרת, דסופר הוא במקום עד ב':
ואם נשאת הולד כשר: מניינא דרישא למעוטי גט ישן, דתנשא בו לכתחילה. [אב"י ואפילו לרמ"ה שכ' הרא"ש בשמו [פ"ח סוף אות ח'] דבגט ישן שנתנו ע"י שליח. ונתיחד בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא. וכמ"ש אאמ"ו הגנ"י בפירושו לעיל כ"ח סי' כ"ח. א"כ ק' לנקט תנא הכא נמי הא. נ"ל דצ"ל משום דבהנך ג' דנקט הכא אין חלוק בין הוא לשלוחו משא"כ בגט ישן עכ"פ יש חלוק]. ולמעוטי שלום מלכות [פ"ח סי' כ"ט] דהתם עכ"פ לרבנן תצא, והכא כ"ע ס"ל דבדיעבד לא תצא. ומניינא דסיפא למעוטי היכא שיש תקנה, כגון שליח שהביא גט ולא אמר בפנ"כ יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. וה"ה באמר הרי את מותרת וכו' חוץ מפלוני כמשנה א':
אלא שנתנו לה בפני עדים: אפילו אינו כתב ידו:
וגובה מנכסים משועבדים: גם בשאר שטרות ס"ל עדי מסירה כרתי. והכי קיי"ל [ק"ל ס"ו]:
אלא מפני תקון העולם: שמא ימותו עדי מסירה ולא תוכל להנשא. וכן הלכה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת