משנה בבא בתרא ח
בבא בתרא פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק שמיני ("יש נוחלין") · >>
פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
יש נוחלין ומנחילין, ויש נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין.
ואלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב, נוחלין ומנחילין.
האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות, נוחלין ולא מנחילין.
האשה את בניה והאשה את בעלה ואחי האם, מנחילין ולא נוחלין.
והאחים מן האם, לא נוחלין ולא מנחילין.
משנה ב
סדר נחלות כך הוא, (במדבר כז, ח) איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת, וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת.
בת קודמת לאחין.
יוצאי יריכה של בת, קודמין לאחין.
אחין קודמין לאחי האב.
יוצאי יריכן של אחין, קודמין לאחי האב.
זה הכלל, כל הקודם בנחלה, יוצאי יריכו קודמין.
והאב קודם לכל יוצאי יריכו.
משנה ג
בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה.
חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר.
ושהיה בכור נוטל שני חלקים.
משנה ד
אחד הבן ואחד הבת בנחלה, אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.
והבנות ניזונות מנכסי האב ואינן ניזונות מנכסי האם.
משנה ה
האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה.
המחלק נכסיו לבניו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור, דבריו קיימין.
ואם אמר משום ירושה, לא אמר כלום.
כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה, דבריו קיימין.
האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אם אומר על מי שהוא ראוי ליורשו, דבריו קיימין.
ועל מי שאין ראוי ליורשו, אין דבריו קיימין.
הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו, מה שעשה עשוי, אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם לא היו בניו נוהגין כשורה, זכור לטוב.
משנה ו
האומר זה בני, נאמן.
זה אחי, אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו.
מת, יחזרו נכסים למקומן.
נפלו לו נכסים ממקום אחר, יירשו אחיו עמו.
מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על יריכו, הרי זו אינה כלום.
זכה בה לאחר, בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין, דבריו קיימין.
משנה ז
הכותב נכסיו לבניו, צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר, אינו צריך.
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, האב אינו יכול למכור, מפני שהן כתובין לבן, והבן אינו יכול למכור, מפני שהן ברשות האב.
מכר האב, מכורין עד שימות.
מכר הבן, אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב.
האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה.
ומה שהניח תלוש, הרי הוא של יורשין.
הניח בנים גדולים וקטנים, אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים ולא הקטנים נזונין על הגדולים, אלא חולקין בשוה.
נשאו הגדולים, ישאו הקטנים.
ואם אמרו הקטנים: הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם, אין שומעין להם, אלא מה שנתן להם אביהם נתן.
משנה ח
הניח בנות גדולות וקטנות, אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות ולא הקטנות ניזונות על הגדולות, אלא חולקות בשוה.
נשאו גדולות, ישאו קטנות.
ואם אמרו קטנות: הרי אנו נושאות כדרך שנשאתן אתן, אין שומעין להן.
זה חומר בבנות מבבנים, שהבנות ניזונות על הבנים ואין ניזונות על הבנות.
יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין,
- וְיֵשׁ נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין,
- מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין,
- לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.
- וְאֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין:
- הָאָב אֶת הַבָּנִים,
- וְהַבָּנִים אֶת הָאָב,
- וְהָאַחִין מִן הָאָב,
- נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין.
- הָאִישׁ אֶת אִמּוֹ,
- וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
- וּבְנֵי אֲחָיוֹת,
- נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.
- הָאִשָּׁה אֶת בָּנֶיהָ,
- וְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ,
- וַאֲחֵי הָאֵם,
- מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין.
- וְהָאַחִים מִן הָאֵם,
- לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין:
סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא:
- "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ,
- וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז ח);
- בֵּן קוֹדֵם לְבַת,
- וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לְבַת.
- בַּת קוֹדֶמֶת לְאַחִין;
- יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל בַּת, קוֹדְמִין לְאַחִין.
- אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב;
- יוֹצְאֵי יְרֵכָן שֶׁל אַחִין, קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב.
- וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז ח);
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה,
- יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין.
- כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה,
- וְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ:
בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בְּנַחֲלָה:
- חֵלֶק אֲבִיהֶן,
- שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם;
- וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר;
- וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר,
- נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים:
אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בְּנַחֲלָה.
- אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב,
- וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם;
- וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב,
- וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם:
הָאוֹמֵר: אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹר – לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם,
- אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי – לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו,
- לֹא אָמַר כְּלוּם,
- שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה.
- הַמְּחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו,
- רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד,
- וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר,
- דְּבָרָיו קַיָּמִין;
- וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה,
- לֹא אָמַר כְּלוּם.
- כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה,
- דְּבָרָיו קַיָּמִין.
- הָאוֹמֵר:
- אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי
- בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בַּת,
- בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי
- בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן,
- לֹא אָמַר כְּלוּם,
- שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה.
- אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר:
- אִם אוֹמֵר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ,
- דְּבָרָיו קַיָּמִין;
- וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ,
- אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין.
- אִם אוֹמֵר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ,
- הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו,
- מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי,
- אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
- מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי,
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אִם לֹא הָיוּ בָּנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה,
- זָכוּר לַטּוֹב:
- אִם לֹא הָיוּ בָּנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה,
הָאוֹמֵר: זֶה בְּנִי,
- נֶאֱמָן.
- זֶה אָחִי,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן,
- וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ;
- מֵת,
- יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן.
- נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר,
- יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ.
- אֵינוֹ נֶאֱמָן,
- מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דִּיַּתִּיקִי קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ,
- הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם;
- זִכָּה בָּהּ לְאַחֵר,
- בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין,
- דְּבָרָיו קַיָּמִין:
הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו,
- צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב: מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אֵינוֹ צָרִיךְ.
- צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב: מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה,
- הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ,
- הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן;
- וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב.
- הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר,
- מָכַר הָאָב,
- מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת;
- מָכַר הַבֵּן,
- אֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם,
- עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב.
- הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה;
- וּמַה שֶּׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ,
- הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁין.
- וּמַה שֶּׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ,
הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים,
- אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים עַל הַקְּטַנִּים,
- וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים,
- אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
- נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים,
- יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים.
- וְאִם אָמְרוּ הַקְּטַנִּים:
- הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם,
- אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם;
- אֶלָּא מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם, נָתַן:
- הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם,
הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת,
- אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל הַקְּטַנּוֹת,
- וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת,
- אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.
- נָשְׂאוּ גְדוֹלוֹת, יִשְׂאוּ קְטַנּוֹת;
- וְאִם אָמְרוּ קְטַנּוֹת:
- הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶן אַתֶּן,
- אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.
- זֶה חֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים,
- שֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים,
- וְאֵין נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת:
נוסח הרמב"ם
(א) יש נוחלין - ומנחילין,
- נוחלין - ולא מנחילין,
- מנחילין - ולא נוחלין,
- לא נוחלין - ולא מנחילין.
- אלו נוחלין ומנחילין -
- האב את הבנים,
- הבנים את האב,
- ואחים מן האב - נוחלין ומנחילין.
- האיש את אמו,
- והאיש את אשתו,
- ובני אחיות - נוחלין ולא מנחילין.
- האשה את בנה,
- והאשה את בעלה,
- ואחי האם - מנחילין ולא נוחלין.
- האחים מן האם - לא נוחלין ולא מנחילין.
(ב) סדר הנחלות כך הוא -
- איש כי ימות ובן אין לו -
- הבן - קודם לבת,
- כל יוצאי ירכו של בן - קודם לבת.
- הבת - קודמת לאחים,
- וכל יוצאי ירכה של בת - קודמין לאחים.
- האחים - קודמין לאחי האב,
- כל יוצאי ירכן של אחין - קודמין לאחי האב.
- הבן - קודם לבת,
- איש כי ימות ובן אין לו -
- זה הכלל -
- כל הקודם בנחלה - יוצאי ירכו קודמין,
- והאב - קודם כל יוצאי ירכו.
(ג) בנות צלופחד - נטלו שלשה חלקים בנחלה,
- חלק אביהם - שהיה מיוצאי מצרים,
- וחלקו עם אחיו - בנכסי חפר,
- ושהיה בכור - ונטל שני חלקים.
(ד) אחד הבן, ואחד הבת - בנחלה.
- אלא שהבן נוטל פי שנים מנכסי האב,
- ואינו נוטל פי שנים מנכסי האם.
- והבנות ניזונות מנכסי האב,
- ואינן ניזונות מנכסי האם.
(ה) האומר: איש פלוני בני בכור - לא יטול פי שנים,
- איש פלוני בני - לא יירש עם אחיו,
- לא אמר כלום - שהתנה על הכתוב שבתורה.
- איש פלוני בני - לא יירש עם אחיו,
- המחלק נכסיו לבניו -
- ריבה לאחד, ומיעט לאחד,
- והשוה להם את הבכור - דבריו קיימין.
- ואם אמר משום ירושה - לא אמר כלום.
- כתב בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף,
- משום מתנה - דבריו קיימין.
- האומר: איש פלוני יירשני - במקום שיש בת,
- בתי תירשני - במקום שיש בן,
- לא אמר כלום - שהתנה על מה שכתוב בתורה.
- רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- אם אמר על מי שהוא ראוי לו לירושה - דבריו קיימין,
- ועל מי שאינו ראוי לו לירושה - אין דבריו קיימין.
- בתי תירשני - במקום שיש בן,
- הכותב נכסיו לאחרים - והניח את בניו,
- מה שעשה עשוי - אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- אם לא היו בניו נוהגין בו כשורה - זכור לטוב.
(ו) האומר זה בני - נאמן.
- וזה אחי - אינו נאמן,
- יטול עמו בחלקו.
- וזה אחי - אינו נאמן,
- מת - יחזרו נכסים למקומן.
- נפלו לו נכסים ממקום אחר - יירשו אחיו עמו.
- מי שמת -
- ונמצאת דיאתיקי קשורה על ירכו - הרי זו אינה כלום.
- זיכה בה לאחר -
- בין מן היורשים, ובין שאינו מן היורשים - דבריו קיימין.
(ז) הכותב נכסיו לבניו לאחר מותו -
- צריך שיכתוב: מהיום ולאחר מיתה - דברי רבי יהודה.
- רבי יוסי אומר: אינו צריך.
- הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו -
- האב אינו יכול למכור - מפני שהן כתובין לבן,
- הבן אינו יכול למכור - מפני שהן ברשות האב.
- מכר האב - מכורין עד שימות.
- מכר הבן - אין ללוקח בהן כלום, עד שימות האב.
- האב תולש - ומאכיל לכל מי שירצה.
- ומה שהניח תלוש - הרי הוא של יורשין.
[ח] *הערה 1: הניח בנים גדולים וקטנים -
- אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים,
- ולא הקטנים ניזונין על הגדולים,
- אלא - חולקין בשוה.
- נשאו הגדולים - ישאו הקטנים.
- ואם אמרו הקטנים:
- הרי אנו נושאים, כדרך שנשאתם אתם - אין שומעין להם,
- אלא, מה שנתן להן אביהן - נתן.
(ח) [ט] הניח בנות גדולות וקטנות -
- אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות,
- ולא הקטנות ניזונות על ידי הגדולות,
- אלא - חולקות בשוה.
- נשאו גדולות - ישאו קטנות.
- זה חומר בבנות - מבבנים,
- שהבנות ניזונות על הבנים - ואינן ניזונות על הבנות.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה בבא בתרא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב