משנה בבא בתרא י
בבא בתרא פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק עשירי ("גט פשוט") · >>
פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
גט פשוט, עדיו מתוכו.
ומקושר, עדיו מאחוריו.
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו, שניהם פסולים.
רבי חנינא בן גמליאל אומר, מקושר שכתבו עדיו מתוכו, כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל כמנהג המדינה.
משנה ב
גט פשוט, עדיו בשנים.
ומקושר, בשלשה.
פשוט שכתוב בו עד אחד, ומקושר שכתוב בו שני עדים, שניהם פסולין.
כתב בו זוזין מאה דאינון סלעים עשרין, אין לו אלא עשרין.
זוזין מאה דאינון תלתין סלעין, אין לו אלא מנה.
כסף זוזין דאינון, ונמחק, אין פחות משתים.
כסף סלעין דאינון, ונמחק, אין פחות משנים.
דרכונות דאינון, ונמחק, אין פחות משתים.
כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים, מלמעלה מאתים ומלמטה מנה, הכל הולך אחר התחתון.
אם כן, למה כותבין את העליון? שאם תמחק אות אחת מן התחתון, ילמד מן העליון.
משנה ג
כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, והשובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד שיהא מכירן, והבעל נותן שכר.
כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו, ואין כותבין למלוה {תויט|יג|בבא בתרא|י|ג}}, עד שיהא לוה עמו, והלוה נותן שכר.
כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו.
ואין כותבין ללוקח, עד שיהא מוכר עמו, והלוקח נותן שכר.
משנה ד
אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין, אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר.
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר.
אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם, ושניהם נותנין שכר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שניהם כותבין שנים, לזה לעצמו ולזה לעצמו.
משנה ה
מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו: "אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו", הגיע זמן ולא נתן – רבי יוסי אומר, יתן; רבי יהודה אומר, לא יתן.
משנה ו
מי שנמחק שטר חובו, מעידין עליו עדים, ובא לפני בית דין ועושין לו קיום, "איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו".
מי שפרע מקצת חובו, רבי יהודה אומר, יחליף. רבי יוסי אומר, יכתוב שובר.
אמר רבי יהודה, נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים.
אמר לו רבי יוסי, כך יפה לו ולא יורע כחו של זה.
משנה ז
שני אחין, אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד; עשאן לשכר – השכר לאמצע. עשאן לעצמן – הרי העשיר אומר לעני: "קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד".
שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון, אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב.
נמצא לאחד בין שטרותיו: "שטרו של יוסף בן שמעון פרוע", שטרות שניהן פרועין.
כיצד יעשו? ישלשו.
ואם היו משולשים, יכתבו סימן.
ואם היו מסומנין, יכתבו כהן.
האומר לבנו: "שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזהו" – שטרות כולן פרועין.
נמצא לאחד שם שנים, הגדול פרוע והקטן אינו פרוע.
המלוה את חבירו על ידי ערב, לא יפרע מן הערב.
ואם אמר: על מנת שאפרע ממי שארצה, יפרע מן הערב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה, בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב.
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה – ידירנה הנאה, שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו.
משנה ח
המלוה את חברו בשטר, גובה מנכסים משועבדים.
על ידי עדים, גובה מנכסים בני חורין.
הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, גובה מנכסים בני חורין.
ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, גובה מנכסים בני חורין.
מעשה בא לפני רבי ישמעאל, ואמר: גובה מנכסים בני חורין.
אמר לו בן ננס: אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין.
אמר לו, למה?
אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק, ומצאו חבירו ואמר לו: "הנח לו", פטור, שלא על אמונתו הלוהו.
אלא איזהו ערב שהוא חייב? "הלוהו ואני נותן לך", חייב, שכן על אמונתו הלוהו.
אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים, יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן, שהן כמעיין הנובע.
והרוצה שיעסוק בדיני ממונות, ישמש את שמעון בן ננס.
גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ;
- וּמְקֻשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו.
- פָּשׁוּט שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו,
- וּמְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ,
- שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים.
- וּמְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ,
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- מְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר,
- מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט.
- מְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר,
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו בִּשְׁנַיִם;
- וּמְקֻשָּׁר, בִּשְׁלֹשָׁה.
- פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד,
- וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים,
- שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.
- וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים,
- כָּתַב בּוֹ:
- זוּזִין מֵאָה דְאִנּוּן סְלָעִים עֶשְׂרִין,
- אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין.
- זוּזִין מֵאָה דְאִנּוּן תְּלָתִין סִלְעִין,
- אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה.
- זוּזִין מֵאָה דְאִנּוּן סְלָעִים עֶשְׂרִין,
- כְּסַף זוּזִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,
- אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם.
- כְּסַף סִלְעִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,
- אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.
- דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,
- אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם.
- כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם,
- מִלְּמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה,
- הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן.
- מִלְּמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה,
- אִם כֵּן, לָמָּה כּוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן?
- שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן,
- יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן:
כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ,
- וְהַשּׁוֹבָר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ,
- וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן;
- וְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר.
- כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלֹּוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ,
- וְאֵין כּוֹתְבִין לַמַּלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא לֹוֶה עִמּוֹ;
- וְהַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר.
- כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ,
- וְאֵין כּוֹתְבִין לַלּוֹקֵחַ, עַד שֶׁיְּהֵא מוֹכֵר עִמּוֹ;
- וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר:
אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין,
- אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם;
- וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר.
- אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת,
- אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם;
- וְהַמְּקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר.
- אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי בֵּרוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין,
- אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם;
- וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם,
- לָזֶה לְעַצְמוֹ, וְלָזֶה לְעַצְמוֹ:
- שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם,
מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ,
- וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ וְאָמַר לוֹ:
- אִם לֹא נָתַתִּי לְךָ מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי – תֵּן לוֹ שְׁטָרוֹ,
- הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִתֵּן;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִתֵּן:
מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטָר חוֹבוֹ,
- מְעִידִין עָלָיו עֵדִים,
- וּבָא לִפְנֵי בֵּית דִּין,
- וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם:
- אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי,
- וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו.
- מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַחֲלִיף;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִכְתֹּב שׁוֹבָר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבָרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים.
- אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי:
- כָּךְ יָפֶה לוֹ, וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה:
שְׁנֵי אַחִין,
- אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר,
- וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד,
- עֲשָׂאָן לְשָׂכָר, הַשָּׂכָר לְאֶמְצַע.
- עֲשָׂאָן לְעַצְמָן, הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי:
- "קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַּמֶּרְחָץ;
- קַח לְךָ זֵיתִים, וּבוֹא וַעֲשֵׂם בְּבֵית הַבַּד".
- וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד,
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת,
- שֵׁם אֶחָד יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן,
- וְשֵׁם אַחֵר יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן,
- אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה,
- וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב.
- נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו:
- שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ,
- שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין.
- שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ,
- כֵּיצַד יַעֲשׂוּ?
- יְשַׁלְּשׁוּ;
- וְאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים,
- יִכְתְּבוּ סִימָן;
- וְאִם הָיוּ מְסֻמָּנִין,
- יִכְתְּבוּ כֹּהֵן.
- הָאוֹמֵר לִבְנוֹ:
- שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַי פָּרוּעַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ,
- שְׁטָרוֹת כֻּלָּן פְּרוּעִין.
- נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם,
- הַגָּדוֹל פָּרוּעַ, וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָּרוּעַ.
- שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַי פָּרוּעַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ,
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי עָרֵב,
- לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב;
- וְאִם אָמַר: עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה,
- יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה,
- בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב.
- אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה,
- וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ,
- וְהָיָה בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ,
- יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה,
- שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה, וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ:
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁטָר,
- גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים;
- עַל יְדֵי עֵדִים,
- גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
- הוֹצִיא עָלָיו כְּתָב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ,
- גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
- עָרֵב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִתּוּם שְׁטָרוֹת,
- גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
- מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאָמַר:
- גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
- אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס:
- אֵינוֹ גּוֹבֶה,
- לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים,
- וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
- אֵינוֹ גּוֹבֶה,
- אָמַר לוֹ:
- לָמָּה?
- אָמַר לוֹ:
- הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק,
- וּמְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: הַנַּח לוֹ,
- פָּטוּר,
- שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ.
- אֶלָּא אֵיזֶהוּ עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב?
- הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ,
- חַיָּב,
- שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ.
- אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
- הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים,
- יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת,
- שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן,
- שֶׁהֵן כַּמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ.
- וְהָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת,
- יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס:
נוסח הרמב"ם
(א) גט פשוט - עדיו מתוכו,
- ומקושר - מאחוריו.
- פשוט - שכתבו עדיו מאחוריו,
- ומקושר - שכתבו עדיו מתוכו,
- שניהן - פסולין.
- רבי חנניה בן גמליאל אומר:
- מקושר שכתבו עדיו מתוכו - כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הכל - כמנהג המדינה.
(ב) גט פשוט - עדיו שנים,
- ומקושר - שלשה.
- פשוט - שכתוב בו עד אחד,
- ומקושר - שכתבו בו שנים,
- שניהם - פסולים.
- כתוב בו:
- זוזין מאה, דהימו סלעים עשרים - אין לו אלא עשרים.
- זוזין מאה, דהימו סלעים תלתין - אין לו אלא מנה.
- כסף זוזין דאינון, ונמחקו - אין פחות משנים.
- כסף סלעים דאינון, ונמחקו - אין פחות משנים.
- דרכונות דאינון, ונמחקו - אין פחות משתים.
- כתוב בו -
- מלמעלה מנה - ומלמטה מאתים,
- מלמעלה מאתים - ומלמטה מנה,
- הכל הולך - אחר התחתון.
- אם כן - למה כותבין את העליון?
- שאם תימחק אות אחת מן התחתון - ילמד מן העליון.
(ג) כותבין גט לאיש - אף על פי שאין אשתו עימו,
- ושובר לאשה - אף על פי שאין בעלה עימה,
- ובלבד שיהא מכירה.
- והבעל - נותן שכר.
- ושובר לאשה - אף על פי שאין בעלה עימה,
- כותבין שטר ללווה - אף על פי שאין המלווה עימו,
- אין כותבין למלווה - עד שיהא הלווה עימו,
- והלווה - נותן שכר.
- כותבין שטר למוכר - אף על פי שאין הלוקח עימו,
- ואין כותבין ללוקח - עד שיהא המוכר עימו,
- והלוקח - נותן שכר.
(ד) אין כותבין שטרי אירוסין, ונישואין - אלא מדעת שניהם,
- והחתן - נותן שכר.
- אין כותבין שטרי אריסות, וקבלנות - אלא מדעת שניהם,
- והמקבל - נותן שכר.
- שטרי בירורין, וכל מעשה בית דין - אלא מדעת שניהם,
- ושניהם - נותנין שכר.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לשניהם כותבין שנים - לזה לעצמו, ולזה לעצמו.
(ה) מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו -
- אמר לו: אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני - תן לו את שטרו,
- הגיע הזמן - ולא נתן,
- רבי יוסי אומר: יתן.
- ורבי יהודה אומר: לא יתן.
- הגיע הזמן - ולא נתן,
(ו) מי שנמחק שטר חובו -
- מעמיד עליו עדים,
- ובא לפני בית דין, והם עושים לו קיום -
- איש פלוני בן איש פלוני, נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו.
- מי שפרע מקצת חובו -
- רבי יהודה אומר: יחליף.
- רבי יוסי אומר: יכתוב שובר.
- אמר רבי יהודה: נמצא זה - צריך להיות שומר שוברו מן העכברים.
- אמר לו רבי יוסי: כך יפה לו - ולא יארע כוחו של זה.
(ז) שני אחים - אחד עני, ואחד עשיר,
- הניח להם אביהם מרחץ, ובית הבד -
- עשאן לשכר - השכר לאמצע.
- עשאן לעצמו - הרי העשיר אומר לעני:
- קח לך עבדים - וירחצו בבית המרחץ,
- קח לך זיתים - ובוא ועשם בבית הבד.
- הניח להם אביהם מרחץ, ובית הבד -
- שנים שהיו בעיר - שם אחד יוסי בן שמעון, ושם אחד יוסי בן שמעון,
- אינן יכולין - להוציא שטר חוב זה על זה,
- ולא אחר - יכול להוציא עליהן שטר חוב.
- נמצא לאחד בין שטרותיו - שטרו של יוסף בן שמעון פרוע,
- שטרות שניהם - פרועים.
- כיצד יעשו? - ישלשו.
- אם היו משולשין - יכתוב סימן.
- אם היו מסומנין - יכתוב כוהן.
- ואם היו שניהם כוהנים - יכתוב דורות.
- האומר לבנו: שטר בין שטרותי פרוע, ואיני יודע איזה הוא -
- שטרות כולם - פרועים.
- נמצא לאחד שם שנים - הגדול פרוע, והקטן אינו פרוע.
[ח] *הערה 1: המלווה את חברו על ידי ערב -
- לא יפרע מן הערב.
- אם אמר: על מנת שאפרע ממי שארצה - יפרע מן הערב.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- אם יש נכסים ללווה - בין כך ובין כך, לא יפרע מן הערב.
- כיוצא בו, אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- הערב לאשה בכתובתה, והיה בעלה מגרשה - ידיר הניה,
- שמא יעשו קנוניה על נכסיו של זה - ויחזיר את אשתו.
(ח) [ט] המלווה את חברו בשטר -
- גובה מנכסים משועבדין - על ידי עדים,
- גובה מנכסים בני חורין.
- הוציא עליו כתב ידו, שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין.
- הערב, שהוא יוצא לאחר חיתום שטרות - גובה מנכסים בני חורין.
- מעשה בא לפני רבי ישמעאל, ואמר: גובה מנכסים בני חורין.
- אמר לו בן ננס: אינו גובה - לא מנכסים משועבדין, ולא מנכסים בני חורין.
- אמר לו: למה?
- אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק,
- אמר לו: הנח, ואני נותן לך - פטור, שלא על אמנתו הלווהו,
- איזה הוא ערב שהוא חייב?
- אמר לו: הלווהו, ואני נותן לך - חייב, שכן על אמנתו הלווהו.
- אמר רבי ישמעאל: הרוצה להחכים - יעסוק בדיני ממונות,
- שאין מקצוע בתורה גדול מהן - שהן כמעיין הנובע.
- והרוצה לעסוק בדיני ממונות - ישמש את שמעון בן ננס.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה בבא בתרא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב