משנה אהלות ד א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ד · משנה א | >>

[עריכה]

מגדל שהוא עומד באויר, טומאה בתוכו, כלים שבעביו טהורים^א.

טומאה בעביו, כלים שבתוכו טהורים.

רבי יוסי אומר, מחצה למחצה.

היה עומד בתוך הבית, טומאה בתוכו, הבית טמא.

טומאה בבית, מה שבתוכו טהור^ג, שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.

כלים שבינו לבין הארץ, שבינו לבין הכותל, שבינו לבין הקורות, אם יש שם פותח טפח, טמאין.

ואם לאו, טהורין^ה.

טומאה שם, הבית טמא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מגדל שהוא עומד באוויר -

טומאה בתוכו - כלים שבעוביו טהורים,

טומאה בעוביו - כלים שבתוכו טהורים.

רבי יוסי אומר: מחצה למחצה.

היה עומד בתוך הבית -

טומאה בתוכו - הבית טמא,

טומאה בבית - מה שבתוכו טהור,

שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.

כלים שבינו לבין הארץ,

שבינו לבין הכותל,

שבינו לבין הקורות -

אם יש שם פותח טפח - טמאים,

ואם לאו - טהורים.

טומאה שם - הבית טמא.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

עניין אמרו עומד באויר - שלא יהיה המגדל תחת אוהל אבל מגולה לשמים' והיו בו חדרים עוברים בעוביו בין שני לוחות האלו:

ואמר רבי יוסי מחצה למחצה, עניינו אם היתה טומאה בעובי, כלי שבתוך הבית אשר ימשך לחצי אשר בו הטומאה טמאים, ואשר ימשך לחצי האחר טהורין. וכן אם היתה טומאה בתוכו, הנה חצי עוביו טמא ממה שימשך לתוכו.

עוד אמר, כי כאשר היה זה המגדל בתוך הבית הנה הוא כמו בית בבית, וכלים שבינו לבין הכותל לא יטמאו אם לא היה שם פותח טפח, וכן בינו לבין הקורות. ונוסחת התוספתא שאנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. דבר אחר, אין טומאה נכנסת לאוהל ואין יוצאה ממנו אם לא בפותח טפח.

ואמרו טומאה שם - רוצה לומר בין הכותל ואחורי המגדל, או בין גג הבית וגג המגדל, או בין קרקעית המגדל ובין הארץ, הנה הבית כולו טמא על אי זה פנים שיהיה, לפי שהטומאה ההיא בתוך הבית ולא יציל האוהל על הטומאה שתחתיו, לפי שהשורש אצלינו אם היה אוהל לתוך אוהל והיתה הטומאה תחת אוהל הפנימי הנה אוהל החיצון טמא. וכבר קדם לנו זכרון זה השורש בשמיני מכלים, והוא מאמר התוספתא "צמיד פתיל ואוהלים מצילין על הטהורים מלטמא, ואין מצילין על הטמאים מלטמא". ושמור זה השורש שהוא עיקר גדול, ובעבור שאומר בכאן אם היתה הטומאה ואפילו תחת המגדל או אחוריו נטמא כל הבית.

ואין הלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

מגדל של עץ הבא במדה ויש לו דפנות והדפנות עצמן יש חלל בעוביין כגון חורין המפולשין מעבר אל עבר פתוחים לפנים ולחוץ אלא שאין בהם פותח טפח ומצניעין שם מחטין וצנוריות או שאר כלים קטנים כגון סכיני' וכיוצא בהם ומש"ה קאמר רבי יוסי דנידונים מחצה על מחצה דמחציו ולחוץ כלחוץ מחציו ולפנים כלפנים דלא מסתבר כלל שיחשב כסתום לגמרי לא כלפנים ולא כלחוץ: שהוא עומד באויר. כגון בחצר דקאי באויר העולם ולא בתוך הבית: טומאה בתוכו. בחלל המגדל של עצמו: כלי' שבעוביו. בעובי חלל הדפנו': מחצה למחצה. אשכחן בתוספתא בכותל שבין שני בתים ובמעזיבה שבין בית לעליה וכן גבי ביב דלעיל בתוספתא: טומאה בבית מה שבתוכו טהור. שהמגדל בא במדה כדפרישי' וחוצץ בפני הטומאה דכלי המקבל טומא' אינו חוצץ וקצת תימה דמשמע בכוליה פירקין דלא בעי צמיד פתיל ובפ' עשירי (מ"א) בכלים גבי צמיד פתיל קא חשיב כלי עץ הטהורים דהיינו באים במדה וי"ל דהני מילי כשמכוסה בכפישה או בשאר כלים אע"פ שאינו מקבל טומאה אבל דלתותיו מחופות או מכוסה בנסר מהני בלא צמיד פתיל ודין זה במגדל וכוורת דלא מקבלי טומאה אבל תנור וקדירה וחבית או שאר כלי חרס לא מהני נסר להציל בלא צמיד פתיל אלא הטומאה בוקעת הנסר ונכנסה לתוכו אא"כ מצילים עם דפנות אהלים דאין מצילין אפילו בכלי מונח על פיהן כגון עמוד של קדרות כמו שאפרש לקמן בפרק כוורת דעוביו של מגדל מחציו ולפנים כלפנים מחציו ולחוץ כלחוץ בין שהטומאה במגדל וכלים בעוביו בין שהטומאה בעוביו וכלים במגדל ודכוותה: שדרך טומאה לצאת. מן המגדל: אבל אין דרכה להכנס. מן הבית למגדל: אם יש שם פותח טפח. בין שולי המעיל (צ"ל המגדל) לארץ או בין דופן המגדל לכותל או בין גג המגדל לתקרת הבית: טמאים. מחמת טומאה שהבית (צ"ל שבבית) טמא. שם (צ"ל טומאה שם) הבית טמא אע"פ שאין שם פותח טפח לפי שדרך טומאה לצאת ואפילו בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות משום דבוקעת ועולה או יורדת נכנסת לחלל המגדל ויוצאה דרך פתח לבית ובלבד שלא תהא טומאה כנגד עובי הדפנות לא למעלה מן הדפנות (לא למעלה) ולא מלמטה דא"כ לא היתה מתפשטת בבית אחר דליכא פותח טפח לא למעלה ולא למטה כדמוכח בתוספתא.

תניא בתוספתא [שם] מגדל שהוא עומד בין בבית בין באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורין טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורין רבי יוסי אומר מחצה על מחצה. היה עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס כלים שבינו לבין הארץ ושבינו לבין הכותל ושבינו לבין הקורות אם יש שם פותח טפח טמאין ואם לאו טהורין טומאה שם הבית טמא שבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מעל גביו נידונין מחצה על מחצה טומאה תחת רגלו או על גב רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת למה הוא דומה לעמוד שעומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היה מוטל על מתניו ומוגף וטומאה תחתיו כנגד עוביו או ע"ג קלתות והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כלים שבטרקסאות מכאן ומכאן טהורין. פי' בין בבית בין באויר האי בבית לאו בתוך הבית מדקתני סיפא היה עומד בתוך הבית מכלל דרישא לאו בתוך הבית עסיקינן אלא עומד ע"ג הבית או בבית שאינו מקורה. מעזיבה תקרה המפסקת בין בית שבינו לעליה. מחצה על מחצה דכלים שבכותל ושבמעזיבה בחצי של צד הטומאה טמאים וחצי של צד הטהרה טהורים דנידונים ככלי העליה וככלי הבית הטהורים. תחת רגליו של מגדל. או על גבי רגלו בין הרגל לדף של שולי המגדל שתהא קשורה הטומאה רצוצה שם בלא אויר מלשון (בראשית כה) ויתרוצצו תרגום ודחקין: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כלומר כנגד הטומאה דוקא טמא ושאר כל הבית שבצדדין של רגל טהור ובדליכא טפח בינו לבין הקורות. היה המגדל מוטל על מתניו באויר כגון בחצר. ומוגף מלשון (יומא דף יח.) הגפת דלתות. וטומאה תחת המגדל נגד עובי הדפנות. ועד השתא איירי במגדל דקאי מעומד שאז פתחו מן הצד וגגו למעלה אבל לקמן איירי בשמוטל על צדו ונהפך למעלה פתחו ובמוגף דוקא הוא דיש חילוק בין טומאה דתחתיו לטומאה שכנגד עוביו דכנגד עוביו בוקעת בכל שכנגדה אבל טומאה תחתיו אינה בוקעת לתוכה אע"פ שבוקע ובשאינו מוגף בין טומאה תחתיה בין כנגד עוביה בוקעת כנגדה ואפילו לתוכה או בוקעת ועולה אם היא תחתיה ואפילו עד לרקיע כדמוכח לקמן פרק כוורת כמו שאפרש שם. או על גבי דלתות כלומר בלא מגדל כגון דלת המושכב בארץ ואין גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיו או על גביו מה שכנגד הטומאה טמא והשאר טהור. טרקסאות חללים קטנים שבעובי הדפנות שאין בהן פותח טפח דאפילו כנגד הטומאה מה שלא כנגדה טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מגדל שהוא עומד באויר - מגדל עץ שיש לו דפנות והדפנות עצמן יש חלל בעוביין כגון חורין המפולשין פתוחים לפנים ולחוץ אלא שאין בהן פותח טפח, ורגילים להצניע שם מחטין וצנוריות וכלים קטנים:

שהוא עומד באויר - תחת אויר השמים, כגון דקאי בחצר:

טומאה בתוכו - בחלל המגדל עצמו:

כלים שבעוביו - בעובי חלל הדפנות:

מחצה למחצה - מחציו של עובי מגדל ולפנים כלפנים, מחציו ולחוץ כלחוץ ^ב. בין שהטומאה במגדל וכלים בעוביו, בין שהטומאה בעוביו וכלים במגדל. ואין הלכה כר' יוסי:

טומאה בתוכו - בתוך המגדל:

הבית טמא - אע"פ שדלתותיו מגופות. כדמפרש טעמא שדרך הטומאה לצאת משם לבית:

טומאה בבית מה שבתוך המגדל טהור - והוא שדלתותיו מגופות. דאי פתוחות, לא גרע מחלון שבין שני בתים. וטעמא דמה שבתוך המגדל טהור, שאין דרך לטומאה שבבית להכניסה במגדל:

אם יש שם פותח טפח - בין שולי המגדל לארץ או בין דופן המגדל לכותל או בין גג המגדל לתקרת הבית ^ד:

טמאים - מחמת טומאה שבבית. אבל אין שם טפח הוי מגדל כלבוד ואין טומאת הבית נכנסת שם:

טומאה שם הבית טמא - אם היתה טומאה בין שולי המגדל לקרקע הבית. או בין גג המגדל לגג הבית או בין דפנות המגדל לכותלי הבית, אף על פי שאין ביניהן פותח טפח הבית טמא, שאין המגדל מציל על הטומאה שתחתיו בתוך הבית שלא תטמא כל אשר בבית ^ו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מגדל. הבא במדה כדכתב הר"ב בסוף פרקין:

טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים. דשדינן לעוביו בתר האויר לקולא ולא בתר מגדל לחומרא. אבל עומד בבית טומאה בתוכו כלים שבעביו טמאין ממה נפשך. אי שדינן לעוביו בתר מגדל טמאין. ואי בתר בית טמאים. וסיפא דקתני טומאה בתוכו הבית טמא. מיירי בין בתוך חללו. בין בתוך עוביו. שדרך טומאה לצאת. מהר"ם:

רבי יוסי אומר מחצה למחצה. פי' הר"ב מחציו של עובי המגדל כו'. ומסיים מהר"ם דה"ל כותל המגדל ככותל שהוא לאויר דתנן לקמן פ"ו [משנה ג] דנדון מחצה על מחצה. ובהא פליגי דר"י מדמי ליה לכותל שבין חצר לבית ורבנן לא מדמו. וע"ש הפירוש. ואפילו ת"ק דפליג עליה הכא. מודה התם דהוא נדון מחצה למחצה. משום דהתם הבית והחצר חשובים הן. והמחיצה לצורך שניהם. להכי שדינן לה חציה לכאן וחציה לכאן. אבל מחיצת המגדל לא נעשה כלל בעבור החצר והבית. להכי לא שדינן לה בסיפא בתר בית לטמא כלים שבעוביה כי איכא טומאה בבית. דקתני טומאה בבית מה שבתוכה טהור. ומשמע אפילו כלים שבעוביה. ומיהו לא שדינן לה נמי בתר מגדל אע"ג דנעשית לשם מגדל. משום דמגדל לא חשיב. דמיטלטל. והא דאפליגו ר"י ורבנן במגדל העומד באויר ולא אפליגו בעומד בתוך הבית. משום רבותא דר"י דאפילו בחצר שדינן חצי הדופן בתר חצר. וכ"ש בבית דשדינן בתר בית. דחשיב טפי [מחצר] ע"כ:

טומאה בבית מה שבתוכו טהור. וקצת תימה דמשמע בכולי פרקין דלא בעי צמיד פתיל. ובפ"י בכלים גבי צמיד פתיל. קא חשיב כלי עץ הטהורים [דהיינו] באים במדה. וי"ל דה"מ כשמכוסה בכפישה או בשאר כלים אע"פ שאינו מקבל טומאה. אבל דלתותיו מחופות. או מכוסים בנסר. [מהני] בלא צמיד פתיל. ודין זה במגדל וכוורת דלא מקבלי טומאה. אבל תנור וקדירה וחבית. או שאר כלי חרס. לא מהני נסר להציל בלא צמיד פתיל אלא הטומאה בוקעת הנסר ונכנסת לתוכו. אלא א"כ מצילין עם דפנות אהלים. *)דאין מצילין אפילו בכלי מונח על פיהן כגון עמוד של קדרות. כמו שאפרש לקמן בפ' כוורת. הר"ש. ועיין מ"ש בס"פ כוורת:

אם יש שם פותח טפח. פירש הר"ב בין שולי המגדל כו'. ואין הפירוש שוה. דכלים שבינו לארץ שבינו לבין הקורות. הוי פירוש אם יש שם פותח טפח באחד מהן טמאין. אע"ג דליכא פותח טפח תחתיהן במקום שהכלים שם אם יש שם פותח טפח בינו לבין הקורות הטומאה מתפשטת שם מלמעלה. ובוקעת כל כנגד המגדל לתחתיו. כיון דאדם וכלים אינן נעשים אהלים לטהר להפסיק בין הטומאה והכלים. כדתנן ברפ"ו. וכן כשיש פותח טפח תחתיו וכלים על גביו. מתפשטת הטומאה לתחתיו ובוקעת למעלה. אבל שבינו לבין הכותל. הוי דוקא אם יש שם פותח טפח טמאין. ואם אין שם פותח טפח. אע"ג דאיכא פותח טפח בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות טהורין. כ"כ מהר"ם. אע"פ שכתב דאין נ"ל כן. אלא גם למעלה ולמטה דוקא. ומפרש כן ג"כ לרפ"ו. אבל דברי הר"ב אינן כן [*ולענין פותח טפח. עיין מ"ש בפרק דלעיל מ"ו]:

ואם לאו טהורין. תימה אמאי טהורים כלים שתחתיו. שאין שם פותח טפח ליהוי כביב שהוא קמור תחת הבית. דס"פ דלעיל. וי"ל דשאני ביב. שהוא קבוע ומשמש את הבית שהשופכים נופלין לתוכו. הלכך בטל לגבי הבית. וה"ל כאוכלים שגבלן בטיט [*ועיין לעיל שם] אבל תחתיו של מגדל. לא. כ"כ מהר"ם. וצידד לפרש בכוורת דרפ"ט. כמי שאכתוב שם. וכתב עוד מהר"ם. וז"ל ואין לתמוה כלים שבינו לבין הכותל. כשאין שם פותח טפח. אמאי טהורין כשהטומאה בבית. והא אפילו הכלים שמעבר למגדל. בעביו של כותל בחצי עביו של צד הבית טמאין. כדתנן לקמן בפ"ו [מ"ג] כ"ש באויר הבית שבין הכותל למגדל ואיך יתכן לומר שיהא הפסק לטומאה דכלים הרצוצים בכותל [הבית] טמאין. והקרובים לבית יותר טהורין. ונ"ל דבעוד המגדל שם. ואין הטומאה יכולה לימשך בין המגדל לכותל עד הכותל וכלים שבין המגדל לכותל טהורין. כ"ש דכלים שבעובי הכותל. כל כנגד עוביו שלמגדל טהורין. וה"ל כבית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים. דתנן לקמן פט"ו [מ"ד] טומאה בבית כלים שבחצץ טהורים. א"נ נ"ל דלא הוי מגדל שאצל הכותל. כבית שחצצו בנסרים או ביריעות דהתם הוי מלתא דקביעותא. אבל הכא ודאי כלים שבכותל מחציו ולפנים. כאמצע הבית חשיבי ובטילי לגבי הבית. ואם טומאה בבית טמאין. תדע דהתנן לקמן פ"ו [משנה ג] כותל שהוא לאויר. והטומאה בתוכו מחציו ולפנים. הבית טמא. העומד מלמעלן טהור. פירוש אע"פ שאין לטומאה פותח טפח במקומה אינה בוקעת ועולה דהוי כמונחת באמצע הבית כיון דכותל בתר בית גריר. אבל הכא אויר פחות מטפח שבין מגדל לכותל. כיון דא"א לצמצם ולסמוך המגדל ממש לכותל. וא"א שלא יהא מעט ריוח ביניהן אויר פחות מטפח. בתר מגדל גריר ככלים שבעובי דופן המגדל דטומאה בבית טהורין לכ"ע. אין ולא רפיא בידי. עכ"ל:

טומאה שם הבית טמא. כתב הר"ב שאין המגדל מציל כו'. השרש אצלנו כשהיה אהל בתוך אהל והיתה הטומאה תחת אהל הפנימי הנה אהל החיצון טמא. והוא מאמר תוספתא צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאין מלטמא. הרמב"ם. ועיין לקמן פ"ח [מ"ג] ורפ"ט ושם יתבאר דלהר"ב והר"ש דוקא כשהאהל כולו בתוך האהל אבל כשפי האהל חוצה אין הטומאה נכנסת באהל השני:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) טהורים. דשדינן לעוביו בתר האויר לקולא, ולא בתר המגדל לחומרא. אבל עומד בבית, טמאים ממה נפשך. וסיפא טומאה בתוכו הבית טמא, מיירי בין בתוך חללו בין בתוך עוביו, שדרך טומאה לצאת. מהר"ם:

(ב) (על הברטנורא) דהוי ליה ככותל שהוא לאויר דלקמן בפרק ו' משנה ג' דנדון מחצה על מחצה. ור' יוסי מדמי ליה לכותל שבין חצר לבית, ורבנן לא מדמו. וע"ש. ואפילו הכי מודו התם משום דהבית והחצר חשובין הן והמחיצה לצורך שניהם, אבל מחיצת המגדל לא נעשה בשביל החצר והבית, להכי לא שדינן ליה בסיפא בתר בית לטמא כלים שבעוביו כי איכא טומאה בבית, דקתני מה שבתוכו טהור, ומשמע אפילו שבעוביו. ובתר מגדל נמי לא שדינן ליה, דמגדל לא חשיב משום דמיטלטל. ובתוך האויר דנקט, משום רבותא דר' יוסי דכל שכן בבית דשדינן בתר בית דחשיב טפי מחצר. מהר"מ:

(ג) (על המשנה) טהור. ובפרק י' דחשיב כלי עץ הבאים במדה דבעי צמיד פתיל, הני מילי כשמכוסה בכלי, אבל כשדלתותיו מגופות או מכוסה בנסר לא בעי צמיד פתיל. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) ואין הפירוש שוה. שבינו לארץ ולבין הקורות אף שאין פותח טפח רק באחד מהן, אם יש פותח טפח בינו לבין הקורות הטומאה בוקעת עד כנגד המגדל לתחתיו, דאדם וכלים אינן נעשים אוהלים להפסיק ולטהר. וכן כשיש פותח טפח תחתיו והכלים למעלה, בוקעת למעלה. אבל שבינו לבין הכותל אם אין שם פותח טפח אע"ג דאיכא פותח טפח בינו לארץ ולקורות, טהורין:

(ה) (על המשנה) טהורין. וקשה, אמאי טהורים כלים שתחתיו, להוי כביב שהוא קמור תחת הבית. יש לומר, שאני ביב שהוא קבוע ומשמש את הבית לכך בטל לגבי הבית. מהר"מ. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) דאוהל בתוך אוהל והטומאה תחת אוהל הפנימי אוהל החיצון טמא, דצמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילים על הטמאין מלטמא. הר"מ. ודוקא כשהאוהל כולו בתוך אוהל. אבל כשפי האוהל חוצה, אין הטומאה נכנסת באוהל השני.

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מגדל שהוא עומד וכו'. ופירש בערוך בלשון ראשון מגדל שהוא עומד באויר פי' תיבה ארוכה כמגדל תלוי' בחבלים ע"כ:

ר' יוסי אומר מחצה למחצה. פי' דכלים שבחצי עוביו שהן לצד תוכו טמאים ודוקא עומד באויר אבל אם הי' עומד בבית הא אמרי' בסיפא טומאה בתוכו הבית טמא וכיון שאני רואה כאילו הטומאה בבית לא הוה ר' יוסי אומר מחצה למחצה שהרי הטומאה באה לו מכל צד אבל משום מילתייהו דרבנן אין חילוק בין עומד באויר ובין עומד בתוך הבית והיינו דקתני בתוספתא מגדל שהוא עומד בין בבית בין באויר וטומאה בתוכו כלים שבעביו טהורים טומא' בעביו כלים שבתוכו טהורים ר' יוסי אומר מחצה למחצה ור' יוסי לא קאי אלא אעומד באויר הרא"ש ז"ל אבל הר"ש ז"ל פי' דבין בבית בין באויר דקתני בתוספתא לאו בתוך הבית דוקא דהא קתני סיפא דתוספתא הי' עומד בתוך הבית מכלל דרישא לאו בתוך הבית עסיקי' אלא עומד ע"ג הבית או בבית שאינו מקורה ע"כ. ומצאתי כחוב טומאה בבית מה שבתוכו טהור פי' ה"ר מנחם ז"ל זהו אליבא דרבנן אבל אליבא דר' יוסי נכנסת מבית למגדל כי היכי דנכנסת מתוכו לעביו ומעביו לתוכו. אמר יצחק אין זה הכרח דילמא ע"כ ל"ק ר' יוסי אלא בדבר שהוא מגוף המגדל ואפי' בגוף המגדל לא קאמר אלא למחצה ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל וטעמא דמה שבתוך המגדל טהור שאין דרך וכו' כך צ"ל:

טומאה שם הבית טמא. אע"פ שאין שם פותח טפח לפי שדרך טומאה לצאת ואפי' בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות משום דבוקעת ועולה בוקעת ויורדת ונכנסת לחלל המגדל ויוצאה דרך פתחו לבית. ובלבד שלא תהא טומאה כנגד עובי הדפנות לא למעלה מן הדפנות ולא מלמטה דא"כ לא היתה מתפשטת בבית אחר דליכא פותח טפח לא למעלה ולא למטה כדמוכח בתוספתא הר"ש ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל שם בהשגות כלים שבין המגדל ובין הארץ שבינו ובין הכותל וכו' אמר אברהם לא כל הענינים שוין כשהכלים בינו ובין הארץ או בינו ובין הקורות די להם באותו פותח טפח להביא את הטומאה לכלי שבאמצע אבל כשהכלים בינו ובין הכותל לא תביא להם טומאה באותו חלל טפח בלבד עד שיהא ג"כ פותח טפח או מלמעלה או מלמטה ע"כ וכתב עליו מהרי"ק ז"ל ורבינו לא חשש לפרש מפני שדבר פשוט הוא ע"כ:

בסוף פירושו של ר"ע ז"ל שלא תטמא כל אשר בבית. אמר המלקט דטומאה רצוצה בוקעת ועולה. ופי' הר"ש ז"ל טומאה רצוצה פי' דחוקה שם בלא אויר מלשון ויתרוצצו תרגומו ודחקון ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מגדל:    שראנק של עץ. ורגיל להיות בדפנותיו חורין מפולשין להכניס אויר או להצניע שם כלים קטנים כמחטין וסכינים. ומיירי שהחורין הנ"ל אינן פתוחין בפותח טפח לבפנים ולבחוץ דאל"כ בין שהטומאה בחלול הגדול או בחללים הקטנים. פשטה הטומאה מזה לזה דרך פתח טפח שביניהן. וכ"כ בסיפא כשהטומאה בהבית היתה הטומאה מתפשטת להחללים הקטנים ולחלול המגדל. דרך פתח החור שלחוץ בהחללים הקטנים [ועי' לעיל בקרית ארבע בדיני אהל סי' ה]. ואי"ל אע"ג שהחללים הקטנים סתומין לגמרי. הול"ל דנדון כותל המגדל זה ככותל בית דנדון מחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג] די"ל דהכא שאני דאין חלול המגדל חשוב כל כך דנימא דהחלול שבחצי כתלו שלפנים הו"ל כלפנים. וגם לחלול הבית לא שדינן ליה. מדאינו משמש כלל לחלול הבית. ומיירי נמי שהמגדל מחזיק מ"ס. דאז הו"ל כאהל. ואמק"ט וחוצץ בפני הטומאה. דבאין מחזיק מ"ס. אז אם היה הטומאה בתוכו או בחללים שבעוביו כולו טמא. ואם היה המגדל עומד בתוך הבית. והטומאה בתוך הבית או תוך המגדל. כל מה שבבית ובמגדל. הכל טמא. ואפי' אם המגדל סתום בדלתו דהרי המגדל מק"ט. ואינו חוצץ בפני הטומאה:

שהוא עומד באויר:    תחת השמים:

טומאה בתוכו:    תוך החלול הגדול שבאמצע המגדל:

כלים שבעוביו:    בהחללים הקטנים שבדפנותיו שאינן פתוחין טע"ט לחלול הגדול של מגדל:

טהורים:    דאע"ג דכל החללים הקטנים הם בכלי א' עם חלול הגדול. והרי תנן בכלים [פ"ב מ"ז] בבית תבלין של עץ שנטמא א' מהן בשרץ נטמא חבירו. י"ל דהתם לענין טומאת הכלי עצמה. אמרינן דכל המחוברין יחד. ככלי א' דמי. אבל הכא שכל החללים הללו אפי' הקטנים אמק"ט כלל מדמחוברין לכלי המחזיק מ"ס [כרפי"ח דכלים] ורק דאנו דנין על התפשטות הטומאת מת מתוכו של זה לתוכו של זה. שדינן החללים הקטנים שבעובי המגדל בתר אויר המקיף המגדל לקולא. מיהו אפ"ה בסיפא בעומד המגדל בתוך הבית. אם הטומאה בתוך חלול הגדול של המגדל. אז חללים הקטנים שבעובי מגדל טמאים ממ"נ:

ר' יוסי אומר מחצה למחצה:    מהחצי ולפנים שבחללים שבעוביו דינן כלפנים וכו'. בין שהטומאה בתוך חלול הגדול או בהחללים הקטנים שבמגדל דס"ל לר"י דכותל מגדל שמחזיק מ"ס דינו ככותל בית שצד חיצון שלו פונה לאויר [פ"ו מ"ג] דאמרינן דכשהטומאה בכותל כך דינו. ולרבנן דוקא התם דתשמיש הבית חשוב טפי מתשמיש החורין הללו שהן רק לצורך תשמיש הבית. להכי לכל הפחות חציין שבפנים בטל לגבי בית. אבל הכא אין תשמיש שתוך החלול הגדול שבמגדל חשוב טפי מהתשמיש שבתוך החורין דמניחין חפצים כאן וכאן. ולהכי אין בטלים זל"ז. וה"ה דפליגי בסיפא כשהמגדל עומד בתוך הבית. וטומאה בתוך הבית. דלר' יוסי הו"ל כותל המגדל ככותל שבין ב' בתים [פ"ו מ"ד] דנידון מחצה למחצה. ולרבנן כותל מגדל לא נעשה כלל להבית. משא"כ כותל בית נעשה לצורך ב' הבתים. רק תנא נקט פלוגתייהו באופן דלהוי רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו בעומד באויר שדינן חציה שלצד חוץ לאויר. וכ"ש בעומד בהבית דשדינן חציו שלצד חוץ. לאויר הבית המקיפו. דצד חיצון של המגדל שייך לתשמיש הבית:

טומאה בתובו:    בתוך חלול הגדול שבמגדל. וכ"ש כשהטומאה בא' מחלליו הקטנים שבדפנות:

הבית טמא:    אי"ל דמדהוה החליל שהטומאה סגור בתוכו כקבר סתום. דהרי אף בכלי המטולטל שייך טומאת קבר סתום [וכמוכני בתוספתא דילן פ"ה]. ליתא. דהרי מדיש להמגדל פתח. אף שהוא נעול אין דינו כקבר סתום [ועי' כ"ג בבועז סי' יב]. אלא משו"ה הבית טמא. דאף שהחלול שהטומאה בתוכו נעול אפ"ה מדסוף הטומאה לצאת דרך הבית נטמא הבית. [וא"ת עכ"פ הרי יכול להוציא המגדל עם הטומאה שבתוכו ולא יטמא הבית דאין לדמותו לכ"ח עם צמ"פ שטומאה בתוכו שהבית טמא אע"ג שיכול להוציא. הכלי הסתום. אפ"ה צמ"פ מועיל מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה [כספ"ח דאהלות] כ"כ יש לנו לומר בכלי מחזיק מ"ס דמועיל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא. ליתא דהרי בסיפא בעומד המגדל בפתח ופתחו לחוץ ודאי אף שיש לו גם פתח לפנים הבית טהור אלמא דגם בכלי מחזיק מ"ס מועיל גם מלהוציא טומאה. י"ל התם אין צריך להעתיק המגדל ממקומו]. מיהו כשהטומאה בתוך א' מחללים הקטנים אף שאז הכלים שבתוך הבית טמאים עכ"פ החלול הגדול שבהמגדל נשאר בטהרתו. דהרי אין מקום הטומאה פתוח לשם בפותח טפח. ולא התפשטה הטומאה לשם כלל. וכ"ש כשהטומאה תוך הבית. אז כל הטהרות שבחללים שבהמגדל ובכותליו. כשאינן פתוחים טע"ט להבית. כולן טהורין מדאין דרך טומאה להכנס. והרי המגדל עצמו מחזיק מ"ס ואמק"ט. אבל כשהטומאה בחלול הגדול אז מה שבחללים הקטנים טמא ממ"נ וכלעיל סי' ה'. ולר' יוסי כשהטומאה בחלול הגדול. אז כל מה שבבית ובחללים הקטנים גם בחציין שלחוץ טמאים. ואם הטומאה בבית אז בחללים הקטנים רק החצי שלפנים טהר. משום דשם שייך לפנים לחלל הגדול שהוא טהור. ואם הטומאה בחללים הקטנים אם בהחצי שלחוץ. הבית טמא והחלול הגדול טהור. ואם בהחצי שלפנים הו"ל כמונח בחלול הגדול והכל טמא:

מה שבתוכו טהור:    דמדמחזיק המגדל מ"ס. לא. חשיב תו כשאר כלי הבית. רק הו"ל כאהל תוך אהל בכל דיניו [ועי' בקרית ארבע בדיני אהל סי' א] וגם מה שבהחללים שבדפנות המגדל טהור. ואע"ג דכל מגדל עומד באויר לא גרירי החללים הקטנים בתר החלול הגדול. למחשב כולן כחלול א' עם חלול האמצעי להטמא עמו. י"ל התם מדעומד המגדל באויר אמרינן דהחללים הקטנים שהן כגוף הכלי שמחזיק מ"ס מחשבי גם הם כלי א' כאהל לבד. ולא נטמא אוירו מהחלול הגדול [ועי' פי"ח דכלים] אבל הכא אף שהבית מצרף כל חלליו להחשב כחלול א'. והרי מה"ט כשהטומאה בהחלול הגדול נטמאו עמו. עכ"פ כשהחלול הגדול טהור גם הם טהורין. ואף שפתוחין להבית הרי אין פתוחין טפח על טפח. [ואפשר דאף דאין בכל חור טע"ט אפ"ה מה שבתוכו טהור. כדמשמע סתמא דמשנתינו. ואילה"ק על זה מכלים שבכותלי חדות [פי"א מ"ט] דאמרינן דבאין בהחלול ההוא טע"ט טמאין:

י"ל התם החדות מחובר בבית ולהכי כשאין בחללי כותליו טע"ט בטלו לגבי בית. אבל הכא המגדל מטולטל חורי כותליו למגדל שייכי]:

מיהו הא דחללי המגדל טהורין הנ"מ בשדלת כ"א נעול. דאל"כ הו"ל כחלון פתוח טע"ט שבין ב' בתים שמתפשטת הטומאה דרך שם מזל"ז:

שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס:    טעמא שדרך טומאה לצאת. קאי ארישא בטומאה בתוכו. וטעמא שאין דרכה להכנס קאי אסיפא. בשהטומאה בתוך הבית. מיהו בלא היה המגדל מחזיק מ"ס. אז בין שהטומאה בתוכו או תוך הבית. היו כולן טמאין אף שהמגדל נעול עם צמ"פ. דהרי המגדל מק"ט. ואינו חוצץ:

שבינו לבין הקורות:    והטומאה בהבית או תוך א' מחללי המגדל:

אם יש שם פותח טפח:    בכל דוכתא במכילתין שמצינו מלות פותח טפח. לפעמים משמעותו שיש בחללו טפח. ולפעמים ר"ל שפתוח טפח [עי' פ"ג מ"ו וז'. ובפרקן כמה פעמים וגם בשאר דוכתי טובא] והכא ר"ל שהחלול ההוא שהכלים שם פתוח טע"ט לתוך הבית. ואפ"ה לא היה צריך תנא לפרש כדמפרש במשנה ב' משום דהכא דא ודא אחת היא. דכל שחללו טפח. הוא ג"כ פתוח טפח וכן כשאין חללו טפח ג"כ אינו פתוח טפח:

טמאין:    ואין אומרים בכה"ג אין דרך טומאה להכנס שם. דאף דגוף הטומאה אין דרך להכניסה שם. עכ"פ מדפתוח החלול ההוא להבית מתפשטת הטומאה ממקום שהיא שם לתוך החלול ההוא:

ואם לאו טהורין:    דבין שהטומאה בהבית או בחללי המגדל. החללים הללו שבין המגדל לארץ. או שבינו לקורות כנעולים דמי. ואמרינן אין דרך טומאה להכנס לשם. וכבמגדל לעיל. ואע"ג דבטומאה לא אמרינן לבוד לחומרא [כלקמן פ"י מ"ב] אפ"ה לקולא אמרינן לבוד. ולא דמי לביב שאין בו פ"ט. דאע"ג שמכוסה כולו. אפ"ה כשהטומאה בבית הביב טמא [כספ"ג] אע"ג שאין הביב פתוח טפח להבית. התם הביב הוא ברצפת הבית. וקרקע אהל טמא עד התהום [כפט"ו מ"ה] משא"כ הכא מגדל שמחזיק מ"ס אהל בפ"ע הוא. ולא בטל לגבי בית. ולהכי חוצץ מלהכניס התפשטות הטומאה למקום הלבוד שבין המגדל להכותל או להקורות או של תחתיו. ומה"ט לא דמי נמי לכלים בכותל [פ"ו מ"ד] דמחצי חללו ולפנים טמאין. הכא אפילו עומד המגדל סמוך לכותל דשייך לומר גביה כהאי גוונא. אפילו הכי כלים שתוך חללים הנ"ל כולן טהורין. דחללים הנ"ל לא שייכי כלל להבית משא"כ התם. אלא הכא דמי טפי לכלים שבחצץ [פט"ו מ"ד] דטהורים:

טומאה שם:    בהרווחים הנ"ל:

הבית טמא:    דאפי' היה אותו חלול סתום לגמרי אפ"ה לא עדיף רווח זה מאילו היתה הטומאה שם תוך מגדל נעול. ואפ"ה מדאין פתח לטומאה לצאת רק דרך הבית לפיכך הבית טמא דאף דמדנעול הו"ל כצמ"פ. אינו מועיל רק מלהכניס טומאה. אבל אינו מועיל מלהוציא [כלקמן ספ"ח] וה"ט מדאמרינן סוף טומאה לצאת. אף שיכול לטלטל הכלים עם הצמ"פ שבתוכה הטומאה. ולהוציא לחוץ אפ"ה הבית טמא. וכ"ש הכא שא"א לטלטל הרווחים ההם לחוץ. אם לא יתבטלו הרווחים דמעיקרא לגמרי ולפיכך בין שהיה למקום הטומאה פתח להבית טע"ט. או לא הבית טמא:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת