מלאכת שלמה על נזיר ג
<< · מלאכת שלמה · על נזיר · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
מי שאמר: וכו' בפ"ק דמכלתין דף ה'. וביד כולה מתני' עד סוף סימן ב' רפ"ד דהלכות נזירות וסימן ב':
ואם גלח ליום שלשים: אית דגרסי יום שלשים:
משנה ב[עריכה]
מי שנזר שתי נזירות: בפ"ק דמכלתין דף ה' ודף ו'. ובירושלמי פ' ואלו מגלחין דף פ"ב. וביד פ"ג דהלכות נזירות סימן ו':
שאם גלח את הראשונה: יום שלשים מגלח את השניה יום ס' ואם גלח יום ס' חסר אחת יצא שיום שלשים וכו' כך צ"ל:
משנה ג[עריכה]
מי שאמר: וכו' פ"ק דמכלתין דף ו': וכתבו שם תוס' ז"ל סותר שבעה היינו שאסור לשתות ביין ולהטמא למתים עד שיביא קרבנותיו ע"כ. וביד כולה מתני' עד סוף סימן ד' פ' ששי דהלכות נזירות סימן ג' ד'. בפי' ר"ע ז"ל ר' אליעזר אומר וכו' וטומאה דלאחר מלאת לר' אליעזר אינה סותרת אלא ז'. אמר המלקט כדאמר במתני' דלקמן בסמוך גבי נטמא יום מאה ואחד דהוי אחר מלאת דאינו סותר אלא ז' שיעור שיטהר ויביא קרבנותיו דהני ז' כנגד ז' ימים שמונה בהן שלישי ושביעי ומגלח בשביעי ותגלחת טהרה לאחר מלאת ס"ל נמי ז' כתגלחת טומאה דקים להו לרבנן דאין תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות מז' ימים ופליג ר"א אמתני' דלקמן דבפ"ג מינין דקתני גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום דלדידיה אינו סותר אלא ז' ימים א"נ לא פליג דההיא מיירי בתוך ימי נזירותו כדפי' שם רש"י ז"ל ועיין במ"ש שם בסימן ג'. ומה שפירש ר"ע ז"ל ור' אליעזר דס"ל שהנטמא ביום מלאת ממש סותר שלשים בלבד. אמר המלקט כדאיתיה במתני' דבסמוך:
משנה ד[עריכה]
הריני נזיר מאה יום: וכו' בפ"ק דמכלתין דף ו'. וכתבו תוס' ז"ל דלכך אינו סותר אלא שלשים כשנטמא ביום ק' וא' דהואיל ויום ק' וא' יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו היכא דנטמא ביום שלשים היכא דאמר הריני נזיר סתמא והוי יום שלשים יום תגלחת מן התורה משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל וגזרינן יום ק"א אטו יום שלשים וה"ה לעיל ה"מ למיתני הכי גבי הריני נזיר נטמא יום שלשים וא' סותר הכל מדרבנן ע"כ:
משנה ה[עריכה]
אפילו היה שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין: לענין דאינו מביא קרבן טומאה דרחמנא מועטיה מקרבן בגמרא אבל הא פשיטת דהימים אינם עולין דאפילו מנה בטהרה ונטמא סותר את הראשונה וכ"ש שאין עולין לו כי נטמא מעיקרא תוס' ז"ל בריש פירקין. ופי' ה"ר יהוסף ז"ל אין עולין לו מן המנין פי' אע"פ שטומאת בית הקברות אינה סותרת מכל מקום אין אלו הימים עולין לו מן המנין וגם אם נטמא שם בטומאה אחרת שחייב עליה קרבן אינו חייב קרבן כיון שלא התחיל כבר למנות אבל אם יצא מן הקברות אחר נזירותו ונכנס לשם כשהוא טהור אז עולין לו הימים שהוא בין הקברות מן המנין של נזירותו ואם נטמא בטומאה אחרת שחייב עליה קרבן מביא קרבן על טומאתו ור"א חולק על זה שאם נטמא ביום שטהר שהתחיל למנות אינו מביא קרבן טומאה עכ"ל ז"ל:
ואינו מביא קרבן טומאה: אם נטמא טומאה שהנזיר מגלח עליה וכן נמי אינו טעון גלות:
יצא ונכנס: פי' אע"פ שחזר ונכנס מאחר שהזה שלישי ושביעי וטבל עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה אבל אם חזר ונכנס קודם הזאה וטבילה פשיטא שאין עולין לו מן המנין. וביד פ' ששי דהלכו' נזירות סימן ז' עד סוף סימן י':
ר' אליער אומר לא בו ביום: כלומר אם נכנס בו ביום שנטהר אין מביא קרבן טומאה עד יום שני שהתחילה הטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו דבעינן שיסתור שני ימים ואז מביא קרבן טומאה וה"ה דמצי למיתני פלוגתייהו בנזיר טהור שנטמא ביום ראשון של קבלת נזירותו דלרבנן מביא קרבן טומאה ולר"א אינו מביא קרבן טומאה אלא מונה ז' ימי טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כ"ט ימים ליום הראשון שמנה ומגלח ביום שלשים שהוא שלשים ואחד לנזירותו תוס' ז"ל בריש פירקין:
משנה ו[עריכה]
מי שנזר נזירות מרובה: וכו' ביד פ' שני דהלכות נזירות סימן כ' עד סוף הפרק. ואית דגרסי נזירות הרבה והפירוש ר"ל יותר משלשים יום:
בש"א שלשים יום: בין ב"ש בין ב"ה כולהו סברי דארץ העמים משום גושא גזרו עליה וקלישא טומאתה ולאפוקי דלאו משום אוירא וחמירא טומאתה והאי דאמרו דתהדר לנזירותה קנסא בעלמא הוא דקנסוה. ב"ש סברי כסתם נזירות דהיינו שלשים יום קנסינן וב"ה סברי כתחלת נזירות קנסינן:
והורוה ב"ה: פ' בתולה נשאת (כתובות דף ז') ילפינן מהכא דאיכא נמי היראה לאיסור וכתבו שם תוס' ז"ל אע"ג דמבית חשמונאי היתה שהרי אם מונבז המלך היתה כדאמרינן במתני' דבפ"ג דיומא ומלכות הורדוס מאה ושלש שנים בפני הבית והלל לא נהג נשיאותו עד שלש שנים לאחר מלכות הורדוס כדאמרינן הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותם בפני הבית מאה שנה מ"מ כבר היה לו אז תלמידים שהורוה ע"כ:
משנה ז[עריכה]
מי שהיו שתי כיתי עדים: וכו' ירושלמי פ' האשה שלום ובפ' היו בודקין. וביד פ"ג דהלכות נזירות סימן ט':
אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש: אית דגרסי שנדר שתים שנדר חמש והכל אחד. ובגמ' מתני' דקתני דב"ש וב"ה פליגי בשתי כיתות דלא כר' ישמעאל בנו של רי יוחנן בן ברוקא דאיהו אמר לא נחלקו אלא על כת אחת שאחד אומר שתים ואחד אומר חמש שבש"א נחלקה עדותן ובה"א יש בכלל חמש שתים אבל בשתי כיתות אפילו ב"ש מודו דיש בכלל חמש שתים. ולשון תוס' מתני' דקתני דפליגי ב"ש וב"ה בשתי כיתי ולא באחת דלא כתנא דר' ישמעאל ע"כ ופלוגתא דכוותה בין ב"ש וב"ה לגבי דיני ממונות איכא בפי חזקת הבתים דף מ"א ובפ' זה בורר דף ל"ח. ור"ש בן אלעזר ס"ל כדברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא: