מלאכת שלמה על מנחות ו
<< · מלאכת שלמה · על מנחות · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
אלו מנחות נקמצות וכו': ירושלמי פרק שלישי דסוטה. וביד פי"ב דהלכות מעשה הקרבנות סימן ט':
מנחת גויים: מתני' דקתני דמנחת גויים שיריה נאכלין לכהנים ר' יוסי הגלילי היא אבל ר' עקיבא ס"ל דגוי שנדר אפילו שלמים נעשים עולות דכתיב אשר יקריבו לה' לעולה ללמד דכל דמקרבי עולה להוי וה"ה דמנחתן כליל דגוי לבו לשמים דאינו יודע בטיב קרבן הלכך כליל הן לגבוה:
מנחת חוטא: כתב הרי"א ז"ל ס"א לא גרשינן מנחת חוטא במילתיה דת"ק:
ר"ש אומר: שם בירושלמי. דע כי הפירוש שנדפס בתלמוד מתחלת פרק זה עד תחלת פ' ר' ישמעאל אינו מפי' רש"י ז"ל ופי' רש"י ז"ל נמצא בכתיבת יד [אמרו המדפיסים פי' רש"י שבב"י העתיק רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל בשיטה מקובצת לסדר קדשים ובש"ס החדש שלנו הדפסנוהו בשם רש"י כתב יד]67 וממנו העתיק ר"ע ז"ל. גמרא אמר רב פפא כל היכא דתנן סדר מנחות במתני' עשר תנן לאפוקי מדר"ש דמטפי חדא מנחה דמכשר מנחת מאפה בתלתא גוני דאם רצה להביא חלות מביא ואם רצה להביא רקיקין מביא ואם רצה להביא מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא דלדידיה הוי אחד עשר מנחות. ושיריהן לכהנים. דכתיב בה והנותרת ממנה יאכלו דכתיב בה כתיבא ודלא כתיבא נפקא לן מההוא קרא דכתיב בצו את אהרן זאת תורת המנחה דכולל כל המנחות ומנחת שעורים כגון מנחת העומר וקנאות מדנקמצת ודאי שיריה לכהנים. דאי לא אמאי קמצי לה. ולר"ש דאמר במתני' דאיכא מנחה דמיקמצא ולא מיתאכלא כגון מנחת חוטא של כהנים בעינן בגמ' מנחת שעורים מנלן דשייריה לכהנים ומסיק רבא מדתני לוי דכתיב בפרשת קרח לכל מנחתם לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות דסד"א ואכלו אותם אשר כופר בהן אמר רחמנא והאי להתיר קאתי ואידך לברר עון קאתי ולא לכפרה ואימא דלא יהו שיריה נאכלין קמ"ל. וטעמא דר"ש דמנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ וכו' בברייתא בגמ' יליף טעמא דידיה ודרבנן מקרא ותניא אידך רש"א מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשירין קריבין בפני עצמן ר"א בר"ש אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן שלמטה לאיבוד במקום שמשליך שם מוראה ונוצה ותרומת הדשן ויליף טעמיה מקרא דגזרת הכתוב היא דקרב לאיבוד כדכתיב כל מנחה וכו'. אבל שאר מנחות של כהנים מודה ר"ש שאין בהן קמיצה כדקתני איהו גופיה בהדיא במתני' בפירקין דלעיל סימן ה' וגם בפרקין דבסמוך סימן ד':
משנה ב[עריכה]
בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים: בגמ' פריך ותו ליכא דלהוי כוליה למזבח והא איכא עולה ומשני עולה עורה לכהנים ופריך והא איכא עולת העוף ומשני איכא מוראה ונוצה דלא קריבי למזבח ופריך והא איכא נסכים ומשני לשיתין אזלי והאי לא חשיב למזבח ומתני' דקתני בזה יפה כח המזבח מסייעא לשמואל דאמר המתנדב שמן יקמצנו ואזיל למזבח ושיריו לכהנים דבזה יפה כח שניהם והיינו דקתני מתני' בזה יפה כח המזבח לאפוקי שמן דיפה בו כח שניהם ולאפוקי מאידך דשמואל דאמר המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האשים קמ"ל דלשיתין אזלי. והקשו תוס' ז"ל וא"ת והאיכא לבונה דאמרינן בפ' בתרא האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה וי"ל דלא מיירי הכא אלא במידי דחזי לאכילה ולהכי לא חשוב נמי עצים לרבי ע"כ. עוד כתבו ז"ל ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח ואע"ג דאיכא כבשים בהדי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם מגופו מיהא ליכא למזבח ע"כ: בזה יפה כח המזבח לא הוה צריך למיתני וכו' עד סוף לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל ובהפך מוכח מן הגמרא דמאי דאזיל לשיתין אין נקרא כח מזבח יפה בו דפריך והאיכא נסכים ומשני לשיתין אזלי וכו' כדכתבי' לעיל בסמוך ושמא גירסא אחרת היתה לו להרמב"ם ז"ל בסוגית הגמרא. ואני מצאתי מוגה ובזה יפה כח המזבח בויו כדבסיפא ומוגה ג"כ בפי' הרמב"ם ז"ל מפני וי"ו העטוף שזה התוספת רומז אל הנסכים שהם ג"כ ר"ל לשיתין וכו':
ובזה יפה כה הכהנים: לאתויי שתי הלחם וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט ובגמרא פריך ותו ליכא והא איכא חטאת העוף ומשני איכא דמה ופריך והאיכא לוג של מצורע ומשני איכא מתנותיו לבהונות דלא הוי כולה לכהנים ומאי בזה לאפוקי ממ"ד בפ' התכלת שתי הלחם הבאין בפני עצמן לשריפה עומדות קמ"ל דלעולם נאכלות. וזה ג"כ לשון החכם הר"ר סולימאן ז"ל אלשון רעז"ל שכתב אלא לאתויי המתנדב יין למזבח וכו' קשה דכל מקום שנזכר במשנה בזו אדרבא הוי למעוטי ובגמרא בכולהו קאמר לאפוקי ע"ש. ועוד בזבחים פרק עשירי בסופו קאמר הלכה מתנדב יין בפני עצמו וזורקו על האשים ע"כ.
משנה ג[עריכה]
שלש מַתְנֵי: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ונקד בשם רוב הספרים:
טעונות שלש מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן: שבתחלה היה נותן השמן בכלי קודם נתינת הסלת ואח"כ נותן עליו את הסלת וחוזר ונותן שמן דבלולה בשמן כתיב. וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה לאפוקי מנחת מאפה שאין כל מעשיה בכלי שהרי נאפית בתנור שאין טעונה יציקה אבל אידך שתי מתנות צריכה. ואע"ג דבמתני' תני יציקה בראשונה אפ"ה אינה אלא באחרונה והכי משמע מתני' בשעה שיוצק צריך שתהא הבלילה נעשית כבר וקודם בלילה תהא מתן שמן שבכלי קודם לעשייתם כך פי' המפרש ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל למעוטי מנחת מאפה דלא מיקרי נעשית בכלי דקסבר אין תנור מקדש ע"כ. וכתב רש"י ז"ל ושתי הלחם ולחם הפנים לא צריך קרא למעוטינהו מיציקה אע"ג שאין נעשין בכלי אלא נאפות בתנור שאפי' שמן אינם טעונות כדתנן לעיל בפ' כל המנחות באות מצה ע"כ: בפי' רעז"ל נאמר קרבנך במחבת ונאמר קרבנך במרחשת וכו'. אמר המלקט העלו תוס' ז"ל דגבי שלש מתנות שמן כל המנחות למדות זו מזו בלא שום ג"ש מסברא בעלמא דכיון דטעונות מתנות שמן נלמד סתום מן המפורש כעין גלוי מילתא בעלמא. והא דצריך הכא קרבנך לג"ש היינו משום דכיון דבמחבת כתיב יציקה באחרונה ובמרחשת כתיבא מתן שמן בכלי בתחלה ה"א שזו דינה בכך וזו דינה בכך אבל אחר שמלמדנו בג"ש ליתן האמור של זה בזה הה"נ בכל המנחות חוץ ממאפה דמיעטה רחמנא מיציקה דכתיב ויצק עליה שמן עליה שמן ולא על מנחת מאפה שמן ומשום דמיעוטא כתיב גבי יציקה הוא דאיצטריך ליה בברייתא מנחה לרבות כל המנחות ליציקה ע"כ: עוד בפי' רעז"ל ואופה בתנור ופותתה ויוצק וכו'. אמר המלקט נראה שמלת בתנור טעות דהא אין בתנור יציקה כדכתבי' בסמוך וכן כתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל. ובברייתא ליתא וכן בפי' הרמב"ם ז"ל ליתיה וגם בפי' רעז"ל שבתוי"ט ליתיה:
והחלות בוללן: אית דגרסי חלות בוללן וכן בתלמוד אפי' המוגה על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
בוללן דברי רבי: השתא מיירי במנחת מאפה תנור עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט המפרש שבתלמוד פי' של מנחת מאפה ושל מחבת ושל מרחשת וז"ל מנחת הסלת לא היה בה חלות דבעוד סלת נקמצת חלות של מנחות [מאפה] ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפייה דברי רבי וחכמים אומרים סלת בוללן. ורש"י ז"ל שבכתיבת יד פי' של מחבת ומרחשת. אבל רעז"ל תפס בקיצור פי' הרמב"ם ז"ל ומפשטא דברייתא דמייתי בגמרא משמע דבכל המנחות מיירי:
חלות בוללן דברי רבי וחכמים אומרים סלת: בתוספתא חזר בו רבי דאמר רבי נראין דבריהם מדברי. פי' שהם הקשו לו והרי לחמי תודה דנאמר בהן חלות ואי אפשר לבוללן חלות אלא סלת וה"ה למחבת ומרחשת דנבללין סלת ומאיזו טעם חזר בו אמר רב שמואל בר רב יצחק רביעית הלוג שמן היא לחלות ומתחלקת לכמה חלות כדאמרן דלכל לחמי תודה חצי לוג דהיינו רביעית לחלות ולרקיקים ולאחר אפייתם יבשות הן ובולעות שמן מחמת האור וברביעית שמן לא ספקא להו אלא ודאי דבוללן סלת וה"ה לשאר מנחות מן הגמרא כפי פי' תוספות ז"ל:
החלות טעונות בלילה: והדקיקים משיחה. השתא מיירי במנחת מאפה ורקיקים משוחים ולא בלולים דלא לישתמיט קרא וליכתוב חלות משוחות ורקיקים בלולים:
כיצד מושחן כמין כי: ומהברייתא דמייתי בגמ' מוכח דמתני' ר"ש בן יהודה היא דאמר משום ר"ש דמושחן כמין כי והכי נמי ס"ל לראב"י בת"כ פ' ויקרא ספי"א ויליף לה מקרא דכתיב בשמן בשמן שני פעמים אין רבוי אחר רבוי אלא למעט אבל ת"ק דברייתא קאמר דמושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן כולו ותנא דברייתא אחרינא ס"ל דאינו מושחו כמין כי אלא מושח את הרקיק על פני כולו: וביד פ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' כ"א וברפי"ג וסי' ה' ו' ח' ט':
משנה ד[עריכה]
הנעשות בכלי: למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאין נעשין בכלי אלא נאפות בתנור שאין טעונין פתיתה דכתיב פתות אותה למעוטינהו מפתיתה ומלת מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה ואפילו מנחת מאפה דגבי יציקה כתיבי תרי מיעוטי עליה והיא חד למעוטי חלות וחד למעוטי רקיקים וגבי פתיתה לא כתיבי ש"מ מיציקה ממעט לה למנחת מאפה ולא מפתיתה:
כופל: תוס' ר"פ הוציאו לו. ויש גורסין קופל בקוף והוא כמו כופל בכאף. ורש"י ז"ל פירש משבר ומבדיל משום דבעיא קמיצה. מנחת כהנים אינו מבדיל. דלא בעיא קמיצה:
מנחת כהן משיח לא היה מכפלה: גרסי'. ופי' בספר קרבן אהרן בפ' ויקרא פי"ב הטעם שלא היה כופל מנחת כהן משיח רק לשנים מכני שכל המנחות הם עשרון שלם ומנחת כהן משיח לא היתה כי אם חצי עשרון ולזה אם עשרון חולק לד'. חצי עשרון די שיחלוק אותו לשנים ע"כ. וכתבתיו כבר לקמן בסמוך בשם י"מ ועיין עוד שם בספר קרבן אהרן:
אין בהם פתיתה: כתב עוד שם בספר קרבן אהרן שהוקשה להרא"ם ולהראב"ד ולרבינו ישעיה שאיך יתכן שיאמר ר"ש דמנחת כהן משיח אין בה פתיתה וקרא אמר בה מנחת פתים ואם אין בה פתיתה איך יאמר מנחת פתים. ולז"א שמה שאמר ר"ש אין בהם פתיתה ירצה אין בהם פתיתה כמו מנחת ישראל שהיא א' לב' וב' לד' אלא א' לב' לחוד וכפי זה לא פליג ר"ש אלא אמנחת כהנים לחוד ופירוש דבריו כאלו אמר אחד מנחת כהנים וא' מנחת כהן משיח אין בהם פתיתה כמו הפתיתה דמנחת ישראל אלא פתיתה לשנים לחוד ע"כ. ועוד האריך הוא עצמו לתרץ ע"ש ובסמוך אכתוב עוד בזה בשמו:
וכולן פותתן: נ"א פתותם נ"א פתיתים נ"א פתיתתם וכן עיקר וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל:
וכולן פותתן כזיתים: פתיתין דקות כזית ור"ש קאמר לה ובתרתי פליגי רש"י ז"ל. ואיתה בפ' כיצד מברכין (ברכות דף ל"ט.) ור' ישמעאל ס"ל היה פורכן עד שמחזירן לסלתן ופליג אתנא דמתני' דקאמר דפותתן כזיתים. והמפ' שבתלמוד פי' וז"ל ר"ש אומר מנחות נדבה של כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה כלומר שלא היה מקפלן וכו'. ופליג את"ק דאמר מנחת כהנים כופל. וכולן שצריכין פתיתה מקפלן ב' לד' וד' לח' וח' לי"ו עד שיהו פתיתים כזיתים אבל פחות מכזיתים אין יכול לפותתם ואית דמפרשי וכולן פתותן כזיתים שהיה עושה מן העשרון עשר חלות ומכל חלה וחלה ד' פתיתין לא היה כלל פתות אלא כזית ומנחת כ"מ לא היה מכפלה אלא לשתים דכיון דאין לה אלא חצי עשרון אין מקפל אלא לשנים ע"כ:
כופל א' לשנים: דכתיב פתות אותה פתים וכו' לשון רעז"ל עד ולא פתיתיה לפתיתים. אמר המלקט ולר"ש דמתני' דאמר וכולן פותתן כזיתים דריש ליה הכי יכול פירורים גדולים ת"ל פתים אי פתים יכול פחותים מכזית ת"ל אותה רש"י ז"ל. ומה שפי' רעז"ל צ"ע ולא ידעתי מנין לו דלאחר שעשה הפתיתים כזית כופל כל זית לשנים ושנים לד' דהרי לכל הפירושים דאיכא בגמרא פחות מכזית היינו פירורין וליכא למימר שכונתו לומר כופל כל זית לשנים ושנים לד' ולעולם אינו מבדיל כיון שהם כבר כזית אפילו במנחת ישראל שהרי הוא ז"ל עצמו פי' לקמן בפ' שתי מדות פרק ט' דמכלתין דבשאר מנחות חוץ ממנחת חביתי כ"ג כופל ומבדיל ואפשר שהוא פי' הרמב"ם ז"ל וממשמעות דבריו ז"ל נראה קצת שאינו מבדיל כאשר כתבתי. גם מה שפירש רעז"ל וכולן פתיתין כזיתים דברי הכל נראה שטעמו מדכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' ד' י'. ונראה ששם חזר בו ממה שפירש כאן במתני' כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. וז"ל ספר קרבן אהרן שם פי"ב וכולן פותתן כזיתים כלומר וכל הנצרכין לפתיתה מקפלן ב' לד' וד' לח' וח' לט"ז עד שיעשה פתיתים כזיתים וכפי זה דברי ר"ש הם וחולק עם ת"ק דאמר א' לב' וב' לד' לבד. וכפי זה נפרש דברי ר"ש באופן אחר מנחת כהנים ומנחת כ"מ אין בהם פתיתה כמו המנחות האחרות מפני שכולן פותתן כזיתים ואלו מחלק אותם לשנים בלבד. ורש"י ז"ל פי' פירוש אחר והוא שהוא לת"ק שאמר וב' לד' ואמר שזה מן המצוה אבל אם ירצה כולם פותתם כזיתים ולא פחות מזיתים והכונה שיכול לפותתם כזיתים. ואיכא דאמרי שהיה מן העשרון עשר חלות וכל חלה וחלה מחלק אותה לד' פתיתין ולא היה בכל פתית אלא כזית וכפי זה צריכין אנו לגרוס וכל הפתיתין כזית והרמב"ם ז"ל פי' דלד"ה היא וכך פירושו דלאחר שהיה פתיתים כזיתים היה קופל כל זית וזית מהם לשנים ושנים לד' וזהו שאמר שכל הפתיתין שהיה עושה היה בכזית ועל אלו הפתיתין אמר שהיה קופל כל א' לשנים ושנים לד' ע"כ. אבל מ"מ נלע"ד שהרמב"ם ז"ל חזר בו ביד שכך כתב שם פי"ג וכיצד פותתין אותן כופלן החלה לשנים והב' לד' ומבדיל ואם היתה המנחה של זכרי הכהונה אינו מבדיל ופותת וכולן פתיתין כזיתים ואם הגדיל הפתיתין או הקטין אותם כשרין ע"כ. הא בהדיא דכופל לא קאי אזית אלא אחלה ודמאי דקתני וכולן פתיתין כזיתים ר"ל שלכתחלה לד"ה בעינן שיהו הפתיתין נשארים כזיתים לא פחות ולא יותר. והילך לשון החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה נראה שגורס גם במנחת ישראל ואינו מבדיל ומפרש כופל א' לשנים וב' לד' אאר שיהיו פתיתין כזיתים וכן פי' לקמן בפ' ט' משנה א' ע"ש ולפי זה נראה לדעתו ז"ל שגם מנחת כהנים ומנחת כהן משיח היה פותתן כזיתים ומסייע ליה הא דקתני רש"א מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה מכלל דלת"ק יש בהן פתיתה ודלא כרש"י ז"ל שפירש לדעת ת"ק פתיתה היינו הכפל שכופלן ובחבורו הגדול נראה שחזר בו וגורס ברישא ומבדיל ע"כ:
משנה ה[עריכה]
כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה: תוס' פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ז) ודפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס"ב) וביד פ"ז דהלכות איסורי מזבח סי' ה':
בעיטה: פי' רש"י ז"ל בלשון אחר בעיטה ברגל: ה"ג ר' יוסי אומר בבצק כלומר שיפה ובעיטה בבצק ולא בחטין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט הרמב"ם ז"ל פירש שיפה הוא גזור מן ישופך ראש ענינו שיכו החטה בידים בכח עד שמעביר מעליה העפר ובעיטה שדורסין אותה ברגל. ר' יוסי אומר שהעיסה לבדה היא צריכה בעיטה ר"ל שמקטפים אותה ביד דרך בעיטה והשיפה תהיה בחטה ובעיסה ג"כ כסדר הזה ע"כ:
כל המנחות באות עשר עשר: דגמרי מלחמי תודה שהן עשר מכל מין כדאמרינן בפירקין דלקמן ומסתברא להו למילף מלחמי תודה טפי מלמילף מלחם הפנים משום דמנחות דמי ללחמי תודה בדמיונים רבים יותר ממאי דדמי ללחם הפנים דזהו שאמרו בגמרא הנך נפישן ור"מ יליף מלחם הפנים דהקדש מהקדש עדיף ליה למילף לאפוקי לאמי תודה דקדשים קלים:
חוץ מחלות תודה: שהן באות עשר כדבעי' למימר טעמא לקמן באידך פירקין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ונזירות נמי רבינהו קרא דכתיב על זבח תודת שלמיו שלמיו יתירה לרבות שלמי נזיר לכל דין לחמי תודה ולעשרת קבין ירושלמיות ולחצי לוג שמן ושיהו באות עשר עשר. ובגמ' בפירקין דלקמן גבי הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה ת"ר על זבח תודת שלמיו שלמיו יתירה דלא הוה צריך למיכתב שהרי כבר נאמר זאת תורת זבח השלמים אם על תודה אלא אתא לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ולרביעית שמן לפי שבתודה היה בה חצי לוג ואותו חצי לוג חוצה חציו לרבוכה וחציו לחלות ורקיקין אלמא בשתי ידות שבמצה של תידה דהיינו חלות ורקיקין לא הוה בהו אלא רביעית ובנזירות דהוו בה חלות ורקיקין ולא רבוכה הוה בה נמי רביעית שמן דהיינו כשתי ידות שבמצה של תודה וביד רפי"ג דהלכות מעשה הקרבנות:
משנה ו[עריכה]
העומר היה בא וכו': עד סוף הפרק ביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סי' ו' ובפ"ח סימן ג' ד':
עשרון מג' סאין: פי' כי אינו יבש כל צרכו עד כאן:
משנה ז[עריכה]
בשלש עשרה נפה: פי' המפרש הלכה למשה מסיני. ובגמרא בברייתא פליגי בה רבנן ור' שמעון בן אלעזר דרבנן סברי דשתי נפות לבד היו שם אחת דקה ואחת גסה ובתחלה מניפו בדקה וחוזר להניפו בגסה וחוזר חלילה עד שיהא מנופה י"ג פעמים ובלבד שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין עם הסלת וחוזרין וטוחנין קרטין והגרוסות והויין סלת רשב"א אומר לא כי אלא י"ג נפות היו שם זו על זו והתחתונה שבכלן עשויה שתהא קולטת את הסלת כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסלת כלל שתהא הסלת ברורה כן פי' המפרש אבל רש"י ז"ל פי' דר"ש בן אלעזר לא פליג אלא פירושי קא מפרש ע"כ:
היה מנופה בי"ג: זו למעלה מזו וכל זה למצוה אבל לא לעכב וגם אם הביא וכו' כך נראה שצ"ל בלשון רעז"ל:
רש"א לא היה לה קצבה: אלחם הפנים קאי ואין צריך י"א נפה שאפילו מן השוק ניקחת ובלבד שתהא מנופה כל צרכה שנאמר ולקחת סלת ואפית משמע משעת לקיחה תהא ראויה לאפות. רש"י ז"ל:
עד שתהא: אית דל"ג מלת עד וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה. ובגמרא ת"ר סלת ואפית מלמד שניקחת סלת מן השוק ומנין שאפילו חטים יקחנה והגזבר יעשנה סלת ת"ל ולקחת יכול אף שאר מנחות כן יהו ניקחים חטים והקונה יעשנה סלת ת"ל ואפית אותה אותה ניקחת חטים ולא שאר מנחות דאין הכל בקיאין לנפות הלכך יקח סלת מנופה כל צרכו מן השוק דמפני החיסכון והחסרון הקל הכתוב בלחם הפנים משום דלחם הפנים שכיח בכל שבת ויש בהם כ"ד עשרון הלכך חסרון גדול הוא לפי שהסלת הניקח מן השוק יקר מאוד מפני שהחנוני משתכר בה לפיכך ניקחת חטים אבל מנחת חטים דלא שכיחא וחד עשרון הואי לא חיישינן לחסרון: