מ"ג תהלים יט ח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תורת יהוה תמימה משיבת נפש עדות יהוה נאמנה מחכימת פתי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תּ֘וֹרַ֤ת יְהֹוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ
עֵד֥וּת יְהֹוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃
רש"י
"עדות ה' נאמנה" - נאמנת היא להעיד בלומדיה
"משיבת נפש" - משיבתו מדרכי מיתה לדרכי חייםאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ולפי דעתי: שהזכיר עד כה איך יוכל המשכיל למצוא עדות על האלהות ולהכיר מעשיו, ואמר דוד גם יש עד אחר נכבד ממנו ויותר נאמן והיא תורת השם ועדותיו ופיקודיו ומצותיו ויראתו ומשפטיו.
ופירוש תורה – שתורה הדרך הישרה בסימנים נזכרים כמו תורת הצרעת והנזיר.
והזכיר משיבת נפש - כי התורה תסיר הספק מן הנפש.
וטעם לאמר תמימה – כנגד השמש, בעבור היות השמש תמימה באורה ואיננה כמו הלבנה.
וטעם משיבת נפש – כשמש, כי מעת היות השמש בחצי גלגל העולה תשוב נפש רבים מהחולים הפך מה שיקרה בהיותו בחצי גלגל היורד, והרופאים ידעו זה ועדות הדברים העתיקום מפי המעידים שראו בעיניהם, ובעבור שלא יוכל אדם לדעתם מדרך הראיות, אמר: מחכימת פתי.
ואמר שנאמנים הם ואינם כזב, אף על פי שאינם יודעים אותם חכמי לב, ואמר על התורה תמימה כי אין צריך לעדות עד אחר עמה.רד"ק
ועוד אמר: כמו שהשמים והשמש מועילים לעולם ובהם העולם עומד כן התורה, שהיא תמימה והיא משיבת נפש וקיום הנפש בה כמו שקיום העולם בשמש; כי הנפש בגוף כמו הגר בארץ נכריה שאין לו עוזרים וסומכים, כי עוזרי הגוף רבים רודפים אחר התאוה והיא כיחידה ושבויה ביניהם.
וכן אמר שלמה והמשיל אותה לאיש מסכן וחכם (קהלת ט טו).
והנה התורה משיבת הנפש שמורה האדם הדרך הישרה ומסירה אותו מתאות העולם וממכשולות רבים.
והנה היא משיבה את הנפש משביה וממאסרה אל תולדתה ואל מקום כבודה.
וספר דוד בתורה ובמצות ובמשפטים על אמתתם ועל ישרם.
והתורה היא תכונת המצוה היאך תעשה, והוא מענין ולא שמעתי בקול מורי (משלי ה יג) ; ולהורת נתן בלבו (שמות לה לד), שמורה על תכונת הדבר, כמו תורת הבהמה והעוף (ויקרא יא מו), תורת המצרע (שם יד ב) ; תורת הילדת (שם יב ז) ; תורת הזב (שם טו לב) ; תורת הנזיר (במדבר ו כא) ; ואף על פי כן הספר נקרא בשם התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל כמו שכתוב (דברים לא ט): ויכתב משה את התורה הזאת; לקח את ספר התורה הזה (שם כו) ; כי ספר מעשה בראשית וספר ענין האבות, וכן ספר כל שאר הדברים כלם מורים על האל, כי הוא יוצר העולם ועל טובתו ועל ברואיו והשגחתו בטובים וברעים.
והזכיר המצות, והוא מה שצוה האל לעשות בדרכי עבודת האל ואהבתו כאדון המצוה לעבדו.
והעדות היא מה שהוא עדות בין ישראל לאל שקבלו הם אותו לאלה והוא קבלם לעם סגלה, כמו ארון העדת (שמות כה כב) ; אהל העדות (במדבר יז כג).
כי המצות אשר צוו ישראל בהן הן עדות, והלחות שהיו בהם עשרת הדברים, שהם כל התורה כלה, והדברים ההם היו עדות גדולה לישראל בראותם כבודו על הר סיני בקולות ולפידים; והמראה הגדול ההוא הוא עדות להם ולבניהם עד עולם.
וכן שמירת השבת והמועדים להם עדות ואות וזכרון; ושמטה ויובל הכל הוא עדות להם ולבניהם עד עולם, כמו שאמר כי לי כל הארץ (שמות יט ה) ; עבדי הם (ויקרא כה נה).
ואמר: פקודי יי' על מצות השכל, שהאל הפקידם ונתנם בלב; והשכל מורה עליהם: ואמר: היראה, שהיא ראשית המצות ועקרן, כי העבד אם לא יירא האדון לא יעשה מצותו.
והיראה הגמורה בסתר.
ואמר: המשפטים, שהם הדינים בין אדם לחברו.
והנה זכר לכן כל לשונות המצוה לבד חקים.
והטעם כי אמר עליהן תמימה, משיבת נפש, נאמנה, מחכימת פתי, ישרים, משמחי לב, ברה, מאירת עינים, טהורה, אמת, צדקו יחדיו, הנחמדים ומתוקים: וכל זה לא יתכן לומר אלא על המצות שטעמן גלוי ונראה: והחקים כמו אכילת חזיר ולבישת שעטנז והדומין להן שאין טעמם גלוי לכל, איך יאמר עליהם נחמדים ומתוקים וטהורים? ואף על פי שהם כן למי שטעמם נראה לו, הנה אין טעמם נראה לרוב בני אדם.
ואמר: תמימה שהיא שלמה כלה, לא יחסר דבר בה מכל הדברים שצריך אדם להם בעולם הזה ובעולם הבא.
ואמר: משיבת נפש כמו שפרשנו.
ואמר: עדות יהוה נאמנה כי אין כזב בה כי שכן הכבוד בישראל לעיני כל ישראל, אין מכחיש ומפקפק.
ואמר: מחכימת פתי: כי כל דברי המשכן חכמה נפלאה, כי לא דבר רק הוא המנורה והמזבחות והיריעות.
וכן כל הדברים כלם מורים על חכמה שיקראו אותו החכמים העולם האמצעי, שהוא דמות העולם העליון ודמות העולם הקטן.
וכן שמירת השבת היא חכמה גדולה, שיחקור האדם בגללה על חדוש העולם וכל מעשה בראשית, והיא חכמת הטבע.
ואמר על התורה (דברים ד ו): כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים וגומר.
ואמר (שם): רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.
ואף על פי שמחלק התארים האלה ואמר לתורה: תמימה, משיבת נפש, ואמר על העדות: נאמנה, מחכימת פתי, וכן לאחרים; כלם שוים בתארים.
ולא אמר התאר הזה על האחד; והוא הדין על חברו, אלא שסמך כל תאר אל המתואר הקרוב אליו, ושצריך ללמוד עליו כפי התאר כמו שפרשנו וכמו שנפרש.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מחכימת פתי" - אבל השמש לפעמים יכניס חומו במוח האדם וישתגע
"עדות" - המצות יקראו עדות כי מעידים על המקיימם אשר מאמינים בה'
"משיבת נפש" - רצה לומר כי השמש עם כל תועלתו לפעמים יזיק בחומו הרב עד כי יחלה האיש חולי המות אבל התורה משיבת עוד נפש האדם כי היא מגינה ומצלת מן המות
"תורת ה' תמימה" - אבל תורת ה' היא יותר תמימה ר"ל שלימה בפעולותיה ומועלת יותר מן השמש
מצודת ציון
"משיבת" - ענין הנחה והשקטה כמו למשיב נפש (רות ד')מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"עדות" החלק ממנה שנקרא עדות, והוא חלק הספורי שבתורה, נבדלה מן ספורי החכמים אשר בדו לעצמם להלביש בם עיוניהם, שרובם בדויים ולמשל בלבד, אבל "עדות ה' נאמנה" כי גם מלבושי התורה והספורים שלה חוץ מכונתם הפנימית והסודות הצפונים בהם הם אמתיים כפשוטם, ותחת שעדות הפילוסופים אשר יעידו על מה שהעלו בחקירותיהם לא יבינום רק החכמים בעלי העיון, אבל ספורי התורה ועדותה "מחכימת פתי", שגם הפתי יראה ממעשה דור המבול והפלגה וסדום וכדומה עונשי ה' את הרשעים וממעשי האבות וקורותיהם השגחתו על הצדיקים, ומעניני יצ"מ וכל הנזכר יראה שהשם ב"ה משדד הטבע ומפליא נס להתנוסס, וממעמד הר סיני יכירו אמתת הנבואה ותורה מן השמים וכדומה:
ביאור המילות
(ח-ט) "תורת עדות פקודים מצות". התבאר הבדלם לקמן (סי' קי"ט):