לבוש אורח חיים תקנא
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תקנא | >>
סימן תקנא בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח
סעיף א[עריכה]
משנכנס אב ממעטין בשמחה. ובר ישראל שיש לו דין עם עכו"ם, אם יכול להשמט ממנו ישמיט עצמו ממנו, דריע מזליה.
סעיף ב[עריכה]
מראש חודש עד התענית ממעטין במשא ובמתן, ובבניין של שמחה כגון בית חתנות לבנו, או בניין של ציור וכיור. ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים, שנוטעין אילן לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים להשתעשע להריח בהם. ולצרכי מצוה הכל מותר. ואם היה כותלו נוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה, מותר לבנותו. ואין נושאין נשים, אפילו מי שאין לו אשה ובנים, ואפילו בלא סעודה אין נושאין, דבנישואין אפילו בלא סעודה איכא שמחה. ונוהגין איסור אפילו מי"ז בתמוז עד ט' באב. ואין עושין סעודת אירוסין, אבל לארוס בלא סעודה מותר, דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה. ואפילו בט' באב עצמו מותר לארוס, שלא יקדמנו אחר ברחמים, אף על גב דבת קול יוצא וכו' בת פלוני לפלוני, מכל מקום מהני תפילתו שתמות היא או הוא. אבל אחר שמארסה, מתייאש האחר הימנה ואינו מבקש עוד רחמים. הנוהגין איסור בכל משא ומתן, אינם מותרין עד שיתירו להם כעין התרת נדרים.
סעיף ג[עריכה]
נוהגין איסור בתספורת מי"ז בתמוז עד ט' באב, משום אבילות.
סעיף ד[עריכה]
ומראש חודש עד אחר התענית נוהגין איסור לכבס, אפילו להניח וללבוש אחר הט' באב, משום שנראה כמסיח דעתו מן האבל, כיון שעוסק בכיבוס בגדיו. ונוהגין איסור כיבוס אפילו לתיתן לכבס לעכו"ם מראש חודש ואילך; אבל קודם ר"ח מותר לתת לעכו"ם לכבס, אף על פי שיכבס אחר ראש חודש. אף על גב דמדינא דגמרא אינו אסור אלא בשבוע שחל בה תשעה באב, אנו נוהגין איסור מראש חודש (כדי למעט בשמחה ולהראות האבלות). וכן המכובסין מקודם לכן, אסור ללובשן בשבוע זו בין איש בין אשה, חוץ מאשה הלובשת לבנים מטומאת נדתה, שמותרת לכבס וללבוש לבנים כדרכה ולהציע תחתיה. אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים ממש, אלא לובשת חלוק בדוק ויפה. ושאר כל אדם אסור מראש חודש עד התענית בין ללבוש בין להציע בהן את המטה, ואפילו מטפחת הידים והשולחן אסור, ואפילו בכיבוס שלנו נוהגין איסור. ואין להקל, חוץ מלכבוד שבת, שמותר ללבוש כלי פשתן מכובסין ולהציע לבנים, כמו בשאר שבתות. ואפילו מי שאין לו אלא חלוק אחד אסור לכבס בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה.
סעיף ה[עריכה]
בין לבנים בין צבועים, בין של צמר בין של פשתן, בין חדשים בין ישנים מכובסין, אסורין ללבוש.
סעיף ו[עריכה]
ואפילו בגדי עכו"ם אסור לנשים העבריות לכבס להם; אף על פי דשאר מלאכות מותרים לעשות להם, כיבוס אסור משום מראית העין. אבל המלאכות שעושות הנשים לצעיפים קודם הכביסה, והוא שמוללין הקצוות, מותר לעשות לארמאיות בשכר, ולא בצעיפי ישראלית. וכן מותר לנשים שמחייתן בכך לטוות חוטים כדי לתפור בהם בגדים, שאין במלאכות אלו שמחה.
סעיף ז[עריכה]
אבל לתקן השתי לארוג בגדים נוהגים לאסור מראש חודש עד התענית. וסמכוה[1] מפני שבו פסקה אבן השתייה, והוא מלשון שתי. ואסמכוה אקרא, דכתיב (תהלים יא, ג) "השתות יהרסון". וכל שכן שאר תיקון בגדים חדשים.
סעיף ח[עריכה]
ואפילו מנעלים יש בהם שמחה, ואסור לעשותם, ואפילו לאחרים בשכר. ונהגו להקל בזה. אבל ללבוש בגדים חדשים ואפילו מנעלים חדשים נהגו איסור מראש חודש, שהוא נמי בכלל מיעוט שמחה. ואפילו לקנותן יש בהם שמחה, ואסור. אבל נהגו לתת לאומן עכו"ם לתקן בגדים וכלים חדשים תוך הזמן, כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית, שאין בנתינתם לאומן כל כך שמחה בעוד שהם ברשות האומן ואינו רואה אותן. מיהו טוב למעט בזה במקום שאפשר, דלא עדיף משאר משא ומתן שממעטין:
סעיף ט[עריכה]
מראש חודש עד התענית נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, חוץ מן השבת, שאוכלין ושותין בו כדרך כל השנה. ויש מוסיפין איסור משבעה עשר בתמוז. והטעם, מפני שבו בטל התמיד וניסוך היין. אבל חומץ של יין מותר לשתות.
סעיף י[עריכה]
יש אומרים, שאפילו הנוהגים שלא לאכול בשר ויין מותרים הם בתבשיל שנתבשל בו בשר; שהרי לא נהגו כן משום איסור, אלא כדי לצעורי נפשיה קא מכוין ולא משום אבל ושמחה לבד, דאם כן, אבל אחר למה לא אסרוהו בבשר ויין? אדרבה, מצוה הוא להשקותו יין כדי לשכח צערו ולנחמו. אבל כאן, מצוה הוא שלא להתנחם, אלא להרבות אבל כדי שיזכור ויצטער על חורבן ירושלים. הלכך תבשיל של בשר מותר, דטעם בשר ולא ממשו אינו משכח צערו. מכל מקום אסורים הם אפילו בבשר עוף ובבשר מלוח, ואפילו מלוח מזמן מרובה, ויין אפילו תוסס מגתו, דהיינו תוך ג' ימים לדריכתו, מפני שיש בהן קצת שמחה ופיקוח צערא. ומותר לשתות יין של הבדלה וכוס של ברכת המזון, שהוא מצוה; אבל אין נוהגין כן: בכוס של ברכת המזון – אין נוהגין כל עיקר, וכוס של הבדלה – נותנין לתינוקות; ואם אין תינוק, ישתה בעצמו. אבל כל סעודות מצוה שתארע מראש חודש עד התענית, ואפילו בערב ט' באב, כגון סעודת מילה או פדיון הבן או סיום מסכתא, מותר לקבץ שם עשרה מצומצמים עם בני המצוה, ואוכלין בשר ושותין יין, חוץ מסעודה שמפסיקין בה. ויש לוקחין עשרה מלבד הקרובים השייכים לבעל הסעודה. וכן מותרים המוהל והבעל ברית ללבוש בגדי שבת בשעת המילה, וכל שכן אבי הבן.
סעיף יא[עריכה]
וכל האוכל בשר או שותה יין במקום שנוהגין איסור הוא בכלל פורץ גדר, וינשכנו נחש. אבל משקה דבש שקורין מע"ד מותר לשתות, שאין בו שמחה. ונוהגין לבטל השחיטה מראש חודש עד התענית כדי לזכור החורבן ולהרבות האבל, שהוא עיקר הטעם בכל חומרי המנהגים שאנו נוהגים.
סעיף יב[עריכה]
ואיסור התספורת הוא אחד ראשו ואחד כל שער שבו, כמו באבל.
סעיף יג[עריכה]
ובזקן[2] כל שמעכב האכילה – מותר, שלא גזרו בו.
סעיף יד[עריכה]
ואפילו לקטנים אסור הגדול לספר אותו, וכן אסור לכבס כסותן של קטנים, שלא יסיח דעתו מן האבל, כדלעיל. ודווקא כסות של קטנים, כגון בני ג' וד' שנים, אבל בגדי הקטנים המטנפים עצמם ומוציאין רעי ומשתינים אותן – הנהו משרי שרי לכבס, שאין בכיבוס זה משום שמחה.
סעיף טו[עריכה]
מי שתכפוהו אבלות של מת ושל שבת זו זו אחר זו והכביד עליו שערו, מיקל בתער, שאין זה דרך קישוט ויפוי אלא דרך בזיון; אבל לא במספריים. ומכבס כסותו במים, אבל לא בנתר וחול.
סעיף טז[עריכה]
יש אומרים, כשחל ט' באב ביום ה' מותר אחר חצות לספר ולכבס, מפני כבוד השבת. ואין לסמוך על הוראה זו להתיר דבר של שמחה ביום האבלות והצום עצמו. נוהגין שלא לרחוץ מראש חודש עד התענית, ונוהגין להחמיר שלא לרחוץ אפילו בצונן. אבל הנשים לטבילתן רוחצות וטובלות כדרכן, חוץ מליל ט' באב, כמו שיתבאר לקמן סימן תקנ"ד. ואפילו אם אירע ליל טבילתה במוצאי ט' באב, יש אומרים שרוחצות בערב ט' באב אם אי אפשר לה לרחוץ ליל עשירי. והוא הדין אשה הלובשת לבנים, רוחצת מעט כדרכה כשאר ימות השנה (ועיין לקמן סימן תקנ"ד), הואיל ואינה עושה לתענוג, רק לצורך מצוה. וכן קטנים שיש להן חטטין בראשן, נוהגין לרחצן בראשן. ואם חל ראש חודש בערב שבת, יש נוהגין לרחוץ בר"ח לכבוד שבת, ויש נזהרין להקדים לרחוץ ביום ה' שלפניו. בערב שבת של חזון ישעיה נוהגין לחוף הראש ופניו ידיו ורגליו בצונן סמוך להכנסת שבת, ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך בכל שבת; אבל בבורית ולו"ג לא יחפוף בשבת זו אפילו מי שרגיל בכך כל השנה. בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד, ואין בזה משום אבלות בפרהסיא בשבת במה שאינו משנה בגדיו, שהבריות אומרים: שמא אין לו בגדים אחרים; ואפילו אם ידוע שיש לו, אין נראה כל כך אבלות, דלפעמים אין אדם מקפיד על עצמו כל כך לטרוח בשינוי בגדיו. אבל אין לך עני בישראל שאין לו כתונת לבן בכל שבת, והכל מדקדקין עליו לשנותו והיה נראה בו אבלות אם אינו משנהו. וכן מציעים לבנים כמו בשאר שבתות. ובבית הכנסת פורסין פרוכת של שבת, אם לא שחל ט' באב בשבת ונדחה לאחר השבת, אז אין פורסין פרוכת של שבת; אבל הכתונת מחליפין אפילו בשבת חזון שחל ביום ט' באב. וחתן שיש לו נישואין בשבת נחמו, נוהגין ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון.
סעיף יז[עריכה]
יש אומרים שיש ליזהר מלברך שהחיינו בין המצרים על פרי חדש או על מלבוש, דבר שיכול לדחותו עד אחר ט' באב. ונראה לי דבשבתות שבינתיים מותר לברך שהחיינו על פרי חדש, דהא מעלה על שלחנו כסעודת שלמה ואינו מחסר דבר. אבל על פדיון הבן יברך ולא יאחר, אפילו בחול, שלא יחמיץ המצוה, שמיום שלושים ואילך אם יעכב עובר בעשה בכל יום. וכן פרי שאפשר שלא ימצא אחר ט' באב, יכול לברך עליו שהחיינו ולאוכלו בין המצרים.
סעיף יח[עריכה]
יש ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא ילך אדם יחידי מד' שעות עד ט' שעות. ואין להכות אפילו בנו ותלמידו ואפילו ברצועה באותו זמן, מפני שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר, ורמז בפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א, ג). כך כתוב בהגהות המנהגים, אבל הרמז לא ידעתי. ונראה לי שכוונתו לומר שרמוז במלת "בין המצרים" שרוצה לומר בין מיצרי היום, דהיינו שנחלק היום לד' משמרות, כל אחת ג' שעות, שתי משמרות האמצעיות הן נקראות בין מיצרי היום, שכל אחת יש לה משמר לפניה או לאחריה. ולפי זה יהיה פירוש "מד' ועד ט'" רצה לומר מתחילת ד' ועד סוף ט', דהיינו ו' שעות. וכל הדברים שנוהגין בהן איסור אינן אסורין אלא עד התענית, ולאחר התענית מותרים מיד. נוהגים שלא לקדש הלבנה עד אחר התענית, כמו שנתבאר לעיל סימן תכ"ו.
הערות[עריכה]
- ^ ירושלמי פסחים ד א.
- ^ נראה לענ"ד דר"ל בשפם. ויקיעורך